לא צריך את אייל גבאי בשביל להבין שנתניהו לא בדיוק מאמין בהתערבות ממשלתית, בטח לא במדינת רווחה. אפילו פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר "ועדת רוטשילד" או בשמה המבצעי "צוות מנו", יודע את זה היטב, למרבה האירוניה.
כבר בשנת 2007, כששימש כיו"ר המועצה החברתית-כלכלית, גיבשו טרכטנברג ואנשיו את "האג'נדה הכלכלית-חברתית" לשנים 2008-2010, אג'נדה שאומצה על ידי ממשלת אולמרט. שלושה חודשים הם ישבו בוועדה מיוחדת שהוקמה לצורך העניין. האג'נדה כללה הפחתה של 1% בשיעור העוני בכל אחת מהשנים עד סוף 2010, הגדלת הכנסות החמישון התחתון ב-10% והגדלה מתונה מאוד של שיעור ההשתתפות בשוק העבודה. ישראל היא שיאנית בשיעור העוני של ילדים בקרב מדינות ה-OECD, הסביר טרטנברג, ושיאנית גם בעומק אי השוויון.
"העוני העמוק והנרחב מהווה לא רק אות קלון למדינת ישראל של היום, אלא גם איום על המשך שגשוגו של המשק בעתיד הלא רחוק", נכתב אז באג'נדה. היא כללה גם את צמצום מספר העובדים הזרים, ייעול מערך הקצבאות ועוד.
נתניהו, שהביע בשבוע שעבר את הערכתו הרבה לטרכטנברג אל מול המצלמות, דחה את כל היעדים שהוצבו באותה אג'נדה כלכלית-חברתית ברגע שהתמנה לראשות הממשלה. המועד החדש שנקבע: 2013. ההסבר שניתן אז: המשבר הכלכלי. יש מי שחשב שדווקא בזמן משבר כלכלי צריך להאיץ את הטיפול בעוני - לא נתניהו. באותה הזדמנות, הוא גם דחה את היעד לשילובם של בני מיעוטים בשירות המדינה.
טרכטנברג, שיגיש בקרוב את דוח "צוות מנו", מאוד לא יאהב אם נתניהו לא יישם את המסקנות שלו. מצד שני, הוא כבר רגיל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
