הבעיה היא לא מרגול אלא קשת

לפני כחודש כתבתי כאן על פרשת הצעירה תמר יהלומי, שאביה ניסה לעזור לה בתוכנית "כוכב נולד" באמצעות שיגור מאות, אולי אלפי מסרונים ("'כוכב נולד' מחנכת שכדאי לרמות", "גלובס" 15.7.11): "מי שזוכה ב'כוכב נולד' מקבל מקדמה גדולה לבניית קריירה... וזה כמובן פיתוי גדול... למעשה קשת מחנכת במקרה הזה (המסרונים) את הציבור שכדאי לרמות - והיא גם נותנת את הכלים לכך".

כר מרעה

למחרת קיבלתי טלפון מטמירה ירדני, מפיקת התוכנית. היא כעסה מאוד, טענה שקשת עושה הכול כדי שהתוכנית תהיה נקייה, ושהיא, התוכנית, אכן כזאת.

אני מאמין לה. אולי קשת לא עושה הכול, אולי רק הרבה. ואולי היא לא עושה מספיק? כי אם לוקחים את עניין המסרונים, למשל, החברה עושה כסף טוב מעידוד הציבור לסמס, וכל מסרון הוא כידוע כסף - גם לחברת הסלולר, גם לחברת קשת. לכך התכוונתי כאשר כתבתי שקשת מחנכת את הציבור שכדאי לנהוג בצורה לא ישרה.

הכסף הקל

מן המפורסמות הוא שכל מקום שיש בו כסף מהווה כר מרעה לגורמים שליליים המחפשים לעשות כסף קל. תחומי הבידור השונים עמוסים בכסף הקורא לעבריין ולעבריינות. ככל שהכסף קל יותר - כך העבריינים רבים יותר, והעבריינות משגשגת יותר.

בתוכניות כמו "כוכב נולד" הכסף קל מאוד. כמה מאות מסרונים לכאן או לשם יכולים להפוך אלמוני לכוכב, כמו המקרה לכאורה של התערבות הנטענת לטובתו של המועמד לירון רמתי.

למרגלית צנעני יש השפעה על הבחירה בזוכים ב"כוכב נולד", כמו לשאר השופטים, אולי קצת יותר מהם בגלל אישיותה וקשריה. על-פי פרסומים שונים, אחד החשדות נגדה הוא שהיא קידמה לכאורה את המועמד לירון רמתי באופן לא כשר.

יכול להיות שיתברר כי צנעני לא נהגה כך, אבל זה לא משנה לגופו של עניין. מה שכן משנה זו השיטה המעודדת ומושכת מעשים כאלה.

חיקוי מתוך התבטלות

אנחנו כמובן לא היחידים בעניין הזה, אדרבה, אצלנו מחקים את מנהגי ה"גויים", חיקוי מתוך התבטלות היה אומר אחד העם. אין ספור סרטים דוקומנטריים, ואני זוכר גם סרט ארוך אחד (מצוין), נעשו על עסקי הרמאות בתוכניות בידור בטלוויזיה.

מה שאני לא אוהב אצל מנהלי קשת זה גלגול העיניים. בערוץ שלהם יש מספר רב של אלמנטים המשפיעים לרעה על הציבור בכלל ועל בני-הנוער בפרט. אין סוף אלימות, דם, רצח, שוד - יש כאלה בשפע בתוכניות הטלוויזיה בכלל. אני מציין את קשת מכיוון שהיא נחשפת לציבורים הגדולים ביותר, ולכן גם אחריותה רבה יותר.

אבי ניר - בחוץ ובפנים

אבי ניר, מנכ"ל קשת, מוזכר לעתים בנשימה אחת עם המילה "גאון". בעיניי זה כבוד מפוקפק להיות "גאון" של מוצרים שרובם נחותים.

ניר נראה בחיצוניותו לגמרי שונה ממה שפנימיותו מייצרת. חיוור פנים, רציני, מופנם, שתקן, נראה יותר ככומר מוודה מאשר כיצרן תכניות הבידור הוולגריות ביותר במדינה.

עכשיו אני שומע שכנראה צנעני בכל מקרה סיימה את הקריירה בקשת. נראה לי קצת לא הוגן. הבעיה איננה רק צנעני אלא בעיקר המנהלים שבנו ובונים גלמים כמותה הקמים על יוצריהם - אבל בעיקר על הציבור שהם מצליחים לטמטם.