לדבר ישירות עם הערבים

באחד מנאומיו ששודר בטלוויזיה הלובית הוכיח מועמר קדאפי את ההמונים המצריים, שדרשו את ראשו של חוסני מובארק. זה קרה לפני כמה שבועות בלבד, כאשר התביעה הכללית בקהיר הגישה כתב אישום נגד הנשיא לשעבר ופנתה להעמידו לדין.

"הוא נשיא עני, צנוע, אוהב את עמו", ניסה קדאפי לדבר על לבו של הציבור המצרי, "לו היה נוהג בכם בחוסר הגינות, אני הייתי מתערב לטובתכם".

קדאפי ליהג על מובארק והתכוון לעצמו. סדרת נאומיו הרבים במהלך המשבר שהוביל להפלתו - רק ביממה האחרונה התבטא שלוש פעמים - מלמדת כמה מנותק מן המציאות היה, כמה היה בטוח שהוא המושיע שנבגד, הקורבן ולא הרודן. גם בנאומו האחרון, היום לפנות בוקר, ביקש מן ההמונים להגיע לטריפולי ולסייע לו להילחם בכוחות נאט"ו ובמורדים, שאותם כינה עכברושים, בוגדים ושכירי חרב.

בכך לא היה שונה קדאפי מהותית משכנו מתוניס זין עאבדין בן-עלי, שבראותו את המפגינים מסתערים ללא פחד לעבר קני הרובים והטנקים, הואיל בטובו בסך הכול לבצע שינויים בקבינט השרים שלו. גם מובארק עצמו, המציאותי מבין כולם, לא חזה את סופו אף משהתקרב.

חוקרים יחליטו אם קוצר רואי הוא מחלתם של רודנים בלבד, או של מנהיגים בכלל. בינתיים, מתחוללת היסטוריה לנגד עינינו: בתוך שמונה חודשים נפלו בזה אחר זה שלושה מנהיגים ערבים, שנראו כאיבר יצוק היטב בחברה שבה שלטו. קדאפי הסתלק אחרי 42 שנה. מובארק אחרי 30. בן-עלי בתום 23 שנה. ועדיין לא נהיר גורלו של נשיא תימן, עלי עבדאללה סאלח, שנפצע קשה בהתקפת פגזים על ביתו בשנה ה-33 לשלטונו. ובל נשכח את בשאר אסד, השרוי בעיצומו של מאבק הישרדות. ומעבר לקיר מציצים המלך הירדני עבדאללה ועמיתו המרוקני מוחמד השישי, ומחשבים חישובים כיצד להרחיק מעליהם את הסכנה.

אין דומה המקרה הלובי למצרים ולא לתוניס. בלעדי כוחות נאט"ו, לא היה המרד מצליח. בעצם היה זה המערב בהנהגת צרפת ובריטניה שהפיל את קדאפי, דווקא בשנים שבהן לא היה עבורם ילד טוב ממנו. המשוגע מטריפולי מכר לאירופאים נפט באיכות גבוהה ובמחירים נוחים, חסם את חופי אפריקה מפני גלי פליטים שאיימו לפלוש לאירופה והתפרק מרצון מנשק בלתי קונבנציונלי.

שאלות מוסריות

המציאות הזו מעלה שאלות מוסריות. אם המערב כה חרד לחירויות הפרט בלוב ולגורל ההמונים, מדוע אינו משגר את כוחותיו לסייע לעם הסורי הנטבח בידי צבאו. שאלה שנייה אורבת מעבר לפינה. כיצד יגבה המערב את התשלום מן הממשל הלובי החדש? ארוחות, במיוחד מן המטבח הצרפתי האנין, אינן ניתנות חינם.

את שמחתם של האלפים בכיכרות טריפולי ובנגאזי תחליף בקרוב חרדה מפני העתיד. אין אומה בעולם שהצליחה לעבור בן-לילה ממשטר רודני לשיטה רב-מפלגתית. משטר רודני מותיר אחריו נאמנים, ואלה חשופים למסעות נקם ולחיסולי חשבונות. הלובים אינם מכירים אפילו את ההליך הפשוט הזה, שבו אזרח חופשי ניגש לקלפי ומשלשל לתוכה פתק. האופוזיציה המנצחת היא תעלומה. איש אינו יודע באמת מיהם גורמי הכוח בקרב המורדים, ומה שיעור הפונדמנטליסטיים ביניהם. בנגאזי, מעוזם בחודשי המרד, הייתה מוקד פעילות לתנועות ג'יהאד לוביות, למרות שדוכאו בידי קדאפי.

באיראן ובטורקיה עוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות האלה ומשקיעים מאמץ רב בפיענוח המשמעות שלהן. מוטב גם לנו, המדינה הלא-ערבית השלישית במזרח התיכון, להיערך לעולם המשתנה. יחלפו עוד כמה שנים טובות עד שהמדינות הערביות ישלימו את המעבר לשלב הבא. חלקן ידממו בדרך לשם, אחרות אולי יתפצלו. אבל אין מנוס: בטווח הארוך יקום סביבנו עולם ליברלי יותר, שבו המילה הקובעת אינה רק מילתו של הריבון, אלא היא שמורה לציבור.

ירושלים, שניהלה את יחסיה עם השכנים באמצעות שלושה או ארבעה שליטים בלבד, צריכה לעבור בעצמה מהפכה. עליה ללמוד לשוחח ישירות עם הרחוב הערבי, לא רק עם ארמונו.