"הרשת זה כמו העולם האמיתי - שימרו על הילדים שלכם"

הימאנשו ניגאם, אחד המומחים הבולטים בתחום של בטיחות ברשת, מתנגד להפרדה המלאכותית בין הגלישה באינטרנט לבין החיים עצמם. ניגאם, שכיהן בעבר כסמנכ"ל אבטחה במייספייס ובמיקרוסופט, משמש כיום כיו"ר המשותף של ועדת הבטיחות באינטרנט של ממשל אובמה. המודעות שלו לנושא הרגיש של ביטחון ילדים ברשת מבוססת על השלב המוקדם יותר בקריירה שלו, אז שימש כעורך דין וכתובע פדרלי שהתמחה בהתעללות בילדים ובמקרי תקיפה מינית.

ניגאם מציע להתייחס לרשת כאל רובד נוסף של החיים. "אנשים לא מבינים את זה", הוא אומר בראיון מיוחד ל"גלובס", אבל צריך להתייחס לאינטרנט באותה הדרך שבה אנחנו מתייחסים לעולם האמיתי. כשאנשים נכנסים לאינטרנט הם חושבים שזה עולם אחר - הם לא דואגים, הם מרגישים בטוחים יותר וחושפים מידע ביתר קלות. זה ההיפך ממה שהם היו עושים אם הם היו נתקלים באותה סיטואציה במציאות. זה השינוי שאנחנו צריכים לעשות. מה שאנחנו עושים אונליין זו השתקפות של מה שאנחנו עושים במציאות".

* מי אחראי לדעתך לשלום הילדים באינטרנט?

ניגאם: "החברה שיוצרת את הרשת החברתית או את הקהילה אחראית לקבוע חוקים וכללים. כמו בכל עיר בעולם שיש לה ראש עיר, מערכת חינוך ומשטרה שקובעים את הכללים, כך האחריות מוטלת על החברה שיצרה ומנהלת את הרשת החברתית.

"החברה צריכה לשים לב לא רק לטכנולוגיות שיהפכו את הרשת לפשוטה ולנגישה יותר, אלא לשלב מלכתחילה את נושאי הבטיחות במוצר שהיא יוצרת. החברה הזו צריכה לספק סביבה וכלים כדי שהמשתמשים יוכלו להגן על עצמם".

לדברי ניגאם, רשתות חברתיות כמו פייסבוק וגוגל פלוס צריכות לדאוג לשלושה אלמנטים עיקריים. "רשת חברתית צריכה לשאול את עצמה אם היא מאפשרת למשתמש להגדיר את הנתונים האישיים שלו כפרטיים ואם היא מאפשרת למשתמש לחסום משתמשים אחרים או לדווח עליהם. לאחר מכן, החברה צריכה להסביר וליידע את ציבור המשתמשים שלה על כלי הבטיחות שהיא מציעה ולחנך אותם להשתמש בהם.

"בנוסף, חברת אינטרנט היא לא מומחית בכל דבר שהקהילה שלה צריכה. היא לא מומחית לחינוך או לסוציולוגיה ולכן היא צריכה להיות בקשר ישיר עם אנשי מקצוע, שיעזרו לה במידת הצורך. אותו הדבר רלבנטי גם לגבי גורמי חוק - המשטרה צריכה להיות בחיוג המהיר של החברה ולשמור איתה על קשר ישיר".

אין תשובה פשוטה

החזון של ניגאם רחוק מהמציאות. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא מגבלת הגיל של פייסבוק, שאינה נאכפת בצורה קפדנית. סקר שערכה לאחרונה חברת אבטחת האינטרנט Billguard גילה שבפייסבוק פעילים למעלה מ-7.5 מיליון ילדים מתחת לגיל 13, הגיל הרשמי שמאפשר הרשמה לאתר. פייסבוק מצליחה לאתר רק 20 אלף משתמשים כאלה ביום. טיפה בים.

"להורים יש תפקיד חשוב בהיבט הזה", מסביר ניגאם. "הם צריכים להסביר לילדים שלהם שיש מקומות שהם יכולים להיכנס להם רק אם הם בוגרים מספיק.

"זה בדיוק כמו במציאות: אם משפחה לוקחת את הילדים לחופשה במלון ויש שם חדר כושר עם הגבלת גיל, אז כל הורה יגיד לילד: 'מצטער, אבל אסור לך להיכנס לשם'. ההורים צריכים לתת לילדים שלהם אותו הסבר לגבי פייסבוק, במידה והם צעירים מדי".

ניגאם יצא לפני כשנה לדרך עצמאית והקים את חברת הייעוץ SSP Blue. לפני כן הוא שימש במשך ארבע שנים כסמנכ"ל האבטחה בניוז קורפ והופקד בין השאר על נוהלי הבטיחות ברשת החברתית, שנמכרה מאז. בנוסף הוא הוביל במשך ארבע שנים את שיפור מנגנוני האבטחה במוצרי מיקרוסופט, בהם קונסולת אקס בוקס, מערכת ההפעלה חלונות ואתר MSN.

* אחרי שנים של ניסיון בתחום, האם לדעתך פייסבוק או גוגל פלוס הם מקומות בטוחים לילדים?

"זה שאתה נמצא בגוגל פלוס או בפייסבוק לא אומר שאתה נמצא בסביבה לא בטוחה - השאלה היא איך אתה משתמש ברשתות החברתיות האלה. גם גוגל וגם פייסבוק מנסות לשפר את הגדרות האבטחה והפרטיות שלהן, אבל זה לא ישנה דבר אם המשתמשים עצמם וההורים שלהם ימשיכו להתייחס לאינטרנט כאל קופסה סגורה שאין לה קשר למציאות הפיזית. כמו שאתה מסביר לילד שלך שאסור לו לדבר עם זרים ברחוב או בקניון, כך אתה צריך להזהיר אותו כשהוא גולש באינטרנט - מקום שאין בו אנשים מסביב כמו ברחוב או בקניון".

לצד החשש מפני מבוגרים בעלי כוונות רעות, סובלים לא מעט ילדים ברחבי העולם מהתעללות והטלת חרם מצד בני גילם. התעללויות והתחזויות הובילו ללא מעט התאבדויות והתופעה המטרידה כבר קיבלה את השם Cyberbullying (התעללות אינטרנטית). רנדי צוקרברג, אחותו של מייסד ומנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג ומי שכיהנה עד לאחרונה בתפקיד בכיר בחברה, טוענת שההתעללויות באינטרנט ייפסקו ביום שבו אנשים יפסיקו לגלוש תחת מעטה של אנונימיות. ניגאם לא ממש מסכים איתה.

"מדובר בדיון שנמשך זמן רב ואין לו תשובה פשוטה. אני שוב מחזיר אותך להשוואה לעולם האמיתי - ילדים מציקים אחד לשני בבית הספר. הם לא לובשים מסכות, אלא עושים זאת כשהם גלויים ונמצאים ליד קהל של אנשים. זה לא לגמרי נכון שאם נבטל את האנונימיות, ההתעללות באינטרנט באמת תיפסק".

לדברי ניגאם, "בסופו של דבר, זו לא רק התעללות באינטרנט, אלא ההתעללות עצמה שצריך להתמקד בה. האינטרנט זה רק המקום. במשך עשרות שנים החברה האנושית מנסה להפסיק את ההתעללויות האלה בקרב ילדים. ההבדל היחיד שנוצר במרוצת השנים הוא שבאינטרנט דברים נשמרים ואז ההורה יכול לראות את העובדות המוצקות שהובילו לאותה התעללות - את ההערות המציקות, התמונות, המניפולציה וכו'. המודעות הזו והיכולת לראות מה הילד עושה ואומר, מועילה לטיפול במצב".

* על-פי נתוני הסקר של Billguard, כ-76% מההורים עוקבים אחר פעילות ילדיהם באינטרנט. זו גישה נכונה?

"לא בהכרח. כשהורים מחליטים באילו כלים הם משתמשים בכדי לנטר את ההתנהגות של הילדים שלהם באינטרנט, הם צריכים לשאול את עצמם אם הם היו משתמשים בעולם האמיתי באותם הכלים. לדוגמה, כשאני הייתי קטן והיו מתקשרים אליי הביתה, תמיד הייתי שומע איזה צליל מוזר. תמיד הייתי שואל את אמא שלי אם היא נמצאת על הקו ומאזינה לי לשיחה והייתי מבקש ממנה לרדת מהקו כי השיחה פרטית.

"יש הורים שמקשיבים ועוקבים, בעוד שלאחרים יותר נוח לנהל שיחות בנושא עם הילדים שלהם. ההורים צריכים להחליט באילו כלים להשתמש, על ידי כך שהם יבדקו איך הם עושים את זה בעולם הפיזי וישליכו את זה לעולם האונליין".

תוכנת ניטור ישראלית

אחד הכלים שניגאם ממליץ עליהם הוא המוצר האינטרנטי של חברת United Parents הישראלית, שהוקמה ב-2010 על-ידי חנן לביא וד"ר דרור זרניק. בחברה השקיעו עד כה The Time של אילן שילוח לצד Startup Factory והמדען הראשי. ניגאם הוא היועץ החיצוני של החברה בנוגע לגלישת ילדים באינטרנט.

"מה שייחודי בחברה הזאת הוא שהדרך שלהם לשמור על האינטרנט כסביבה בטוחה מזכירה את מה שאנחנו עושים בעולם הפיזי. התוכנה שלהם יוצרת מעין משמר אזרחי. במציאות, השכנים מפטרלים מסביב לשכונה ואם הם שמים לב למעשה ונדליזם שקורה בסביבה שלהם אז הם מעדכנים את המשטרה. מה שעשו ב-united parents זה להפוך את השיטה הזאת לווירטואלית.

"ככל שיותר משתמשים חברים בקהילה, יש יותר עיניים מפקחות שמחפשות איומים פוטנציאליים ברשת, סוג של חוכמת המונים. כולם עוזרים לכולם ולכן ככל שיותר אנשים יירשמו זה ישפר את הטכנולוגיה ואת התוכנה".

* איך אתה מתייחס לגל ההתקפות של האקרים על חברות וארגונים גדולים בתקופה האחרונה?

"כחברה אנושית אנחנו לא מתייחסים לנושא האבטחה כמו במציאות. אם מישהו היה אומר לך שהמנעול לבית שלך שבור או מקולקל ושאתה צריך לתקן או להחליף אותו - כל אחד היה עושה את זה באופן מיידי. אבל כשמערכת ההפעלה שלך במחשב מתריעה בפניך שיש עדכון אבטחה שאתה צריך להוריד, רוב האנשים ילחצו על כפתור נודניק שיזכיר להם לעשות זאת במועד מאוחר יותר, במקום להתקין את זה על המקום.

"בסופו של דבר, ההתראות על עדכוני אבטחה אומרות דבר פשוט: חקרנו ומצאנו שיש לנו חור באבטחה ומישהו רע יכול להיכנס דרכו למחשב שלך ולדברים האישיים שאתה מאחסן בו - האם תוכל בבקשה להחליף את המנעולים שלך? רוב האנשים, כאמור, ילחצו על כפתור הנודניק וכך ההאקרים מנצלים את המצב הזה כדי לתקוף".

 מרגל