כשהחזירות משתוללת

"בנק הוא מוסד ציבורי. אנשים רואים אותך, ונדמה להם שבעמלות ובריביות שלהם הם משלמים את המשכורת שלך" (איתן רף, יו"ר בנק לאומי לשעבר)

שנים נחשבו הבנקים לשיאני השכר. השבר הגיע בשנת 2006 כששלמה נחמה, יו"ר הפועלים דאז, התרווח בכיסאו והסביר בזחיחות מדוע בונוס של 52 מיליון שקל - לו עצמו, למנכ"ל ולסגן היו"ר - הוא "תגמול ראוי לעבודה קשה". זאת, כשחלק ניכר מרווחי הבנק באותה שנה נבע ממכירת בנק אוצר החייל וקרנות נאמנות, ולא מפעילות שוטפת.

קהות החושים של הבנק נגמרה בהתערבות מי שהיה אז יו"ר רשות ניירות ערך, משה טרי, שהכריח את הבנק לחזור בו מהתשלומים המופרזים, ובתביעה ייצוגית, שהסתיימה בפשרה בה שילם הפועלים מיליוני שקלים כדי לסגור את התיק. חודש לאחר מכן ביקש דיסקונט לאשר ליו"ר ולמנכ"ל תוכנית אופציות בשווי 70 מיליון שקל, שהיו עמוק בתוך הכסף. גם כאן קיפלה רשות ניירות ערך את דיסקונט, שנאלץ לחזור בו ומאוחר יותר הציג תוכנית שפויה יותר.

ב-2009 עשה בנק ישראל סוף-סוף סדר והוציא הנחיות לקביעת תוכנית תגמול. הנחיות דומות הוציא מאוחר יותר הממונה על שוק ההון. העקרונות היו ברורים: תיקון העיוות בו המנהל מקבל בונוס כשיש רווח אבל כשיש הפסד לא קורה לשכרו דבר, ומניעת התמריץ לקחת סיכוני טווח קצר כדי להגדיל את הבונוס. בנק ישראל קבע, למשל, הצמדת תגמול לביצועים ארוכי טווח, ומנגנון בונוס שלילי. הבנקים התיישרו מאז בהתאם. השכר נותר גבוה, אך נהיה שפוי.

מגלגלים עיניים

כעת מתברר שהשפיות נעצרה בחברות החיתום הבנקאיות. הסכמי השכר של עופר גרינבאום, מנכ"ל לאומי פרטנרס חיתום, ושל ארז גולדשמידט, מנכ"ל פועלים אי.בי.אי, דורסים כל נורמה בנקאית מקובלת. ראשי חטיבות מרכזיות בלאומי והפועלים, העוסקים באשראי של מיליארדי שקלים ומכניסים לבנק רווחים של מאות מיליונים, מקבלים שכר נמוך מזה של מנכ"לי חברות החיתום.

מדוע מגיע לגרינבאום וגולדשמידט בונוסים של מיליונים? בבנק הפועלים בוחרים שלא להתייחס לנושא באופן ענייני, ומגלגלים עיניים. "פועלים אי.בי.אי אינו תאגיד נשלט", טוענים שם ברצינות גמורה. בפועל, החברה היא שחקן חזק בשוק החיתום הרבה בזכות הקשר ההדוק עם בנק הפועלים. האם היא הייתה כה מצליחה אילו קראו לה גולדשמידט חיתום? כנראה שלא. פועלים אי.בי.אי נשענת על גב הבנק ועוצמתו העסקית, למרות שזה האחרון מתנהג כאילו אין לו שום השפעה על חברת החיתום שבבעלותו.

כך, למשל, הם מבקשים שנאמין כי הסכם השכר של המנכ"ל עבר ללא מעורבות של בעל מניות מרכזי כמו הבנק. זאת ועוד, שדרוג השכר של גולדשמידט בא בזמן שהפועלים מנהל מו"מ על הגדלת חלקו בחברה, מה שהופך את השדרוג למהלך שנראה כמו קביעת עובדות בשטח, תופעה שלא מתאימה לבנק מכובד.

נורמות השכר לא ירדו מהר סיני

טיעון אחר שמעלים בבנקים הוא "אלו נורמות השכר הנהוגות בענף החיתום". כאילו שנורמות שכר ירדו עם משה מהר סיני. את הנורמות כידוע קובעים אנשים, ואפשר לשנות אותן. ראו שכר הבנקאים עצמם.

מי שנושא באחריות הוא הדירקטוריון, אבל אל תצפו שיקום דירקטור בלאומי או הפועלים וישאל שאלות קשות על שכר מנהלי חברות החיתום. וכשהדירקטורים רופסים וההנהלות קהות חושים ואין לצפות לשינוי מבפנים, זה תפקידם של המפקח על הבנקים, דודו זקן, ושל יו"ר רשות ני"ע, שמואל האוזר, לדרוש הסברים.

ועוד עניין: חיתום הוא תחום בעייתי הספוג בניגודי עניינים. האם לא הגיע הזמן לאסור לגמרי על בנקים לעסוק בו? נקודה למחשבה לבנק ישראל.