קווי דמיון רבים עוברים בין המצב שאליו נקלע לב לבייב לפני שנתיים לבין מצבו הנוכחי של אילן בן-דב, בעל השליטה בפרטנר ובטאו.
כמו אפריקה ישראל של לבייב, גם טאו נאלצה לממש חלק גדול מנכסיה בשנות המשבר, כאשר בן-דב עצמו העמיד לחברה מקורות מימון שאפשרו לה להמשיך בפעילותה. החברה אמנם יזמה מהלך שבו יחליפו מחזיקי האג"ח את חובם בסדרה ארוכה יותר, אולם רשות ניירות ערך חייבה אותה להכין דוח, שהצביע למעשה על החברה כ"חדלת פירעון".
וכך, אף על פי שנכון להיום החברה עומדת בכל התחייבויותיה, היא נכנסה כבר עתה להליך של הסדר חוב.
לבן-דב יש הפריבילגיה ללמוד מהטעויות ומהדברים הנכונים שנעשו בהסדר של אפריקה, אך נראה כי לא עצר להביט לאחור על אותו הסדר.
לבייב הישיר מבט אל המצלמות ודיבר על מצב החברה ועל עתידה. הוא גיבש יחד עם מחזיקי האג"ח, לאחר לא מעט דיונים שחלקם נעשה על-גבי העיתונים, הסדר חוב שבמבט לאחור נראה הוגן. בן-דב, לעומתו, מיהר להניח הצעה שנויה במחלוקת לפתחם של מחזיקי האג"ח בלי שנועד איתם קודם, ותוך כדי תנועה החליט להוסיף מנגנון פיצוי מקורי. למי מהם שהביעו התנגדות הוא העביר מסר שעדיפה ההצעה שנתן לעומת מצב שבו החברה תלך לפירוק.
התוצאה: ניירות הערך של טאו ושל יתר החזקותיו של בן-דב (סקיילקס , סאני ) המשיכו לרדת על רקע חוסר הוודאות שהוא הכניס למערכת.
אם יש משהו שיכול לעצור את הסחף זו התחייבות של בן-דב - אפילו לא כתובה - שלפיה הוא מתייצב מאחורי החברה ויגיע יחד עם הנושים לפתרון הוגן. זה יספיק. תשאלו את לבייב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.