פרופיל: מי אתה שמוליק האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך?

פרופ' שמוליק האוזר יכול היה לקוות למאה ימים של חסד. אחרי הכול, קצת יותר משלושה חודשים חלפו מאז נכנס, ב-15 במאי, לנעליו המתוקשרות של פרופ' זוהר גושן כיושב ראש רשות ניירות ערך. אבל שוק ההון אינו זירה מתחשבת, וקשה לומר שהכין בשבילו נחיתה רכה. משבר 2008 בקושי התעכל בדוחות ובתודעה הקולקטיבית, וכבר נושבות רוחות של משבר מאיים נוסף, ועמו מצעד טייקונים מחודש אל שולחן הסדרי החוב, שם הם מבקשים תספורות, דחיות ואי-אלה תרגילים שמטרתם לשלם לציבור המלווה פחות ממה שהם התחייבו מלכתחילה. אם זה לא הספיק, הגיעו התמונות ממעצרו של מנכ"ל מנורה מבטחים פיננסיים רונן אביגדור בחשד לעבירות של שוחד, תרמית והפרת אמונים; והחשדות להרצת מניות מנופים פיננסיים על-ידי ג'קי בן-זקן ואיתן אלדר. ואם גם זה לא הספיק, הגיעו המסכים האדומים בבורסות אירופה וברחבי העולם, הורדת דירוג האשראי של ארצות הברית, המחאה החברתית ששלחה את המשקיעים לעתיד של אי-ודאות, וכמובן גם הירי המסיבי על ערי הדרום בשבוע החולף, שהזכיר לכולנו באיזו מציאות שברירית אנו חיים. מאה ימים של חסד? בקושי מאה דקות.

האוזר, כך עולה מהתבטאויותיו בפורומים שונים, מבין היטב שהכהונה שלו החלה בתקופת מבחן לא שגרתית - מה שמחייב את הרשות תחת ניהולו להיות יצירתית. בדיון שהתקיים לאחרונה בוועדת הכספים התבטא האוזר כי אם המשבר בארצות הברית ובאירופה יעמיק, הוא עלול לנדוד לכאן ואל לישראל לחשוב שהיא חסינה. עם זאת, הוא הוסיף שאין מקום לפאניקה והבהיר כי אין על הפרק מצב שבו טייקון כלשהו יפיל את המשק או יפגע בחיסכון הפנסיוני. כשהאוזר מתייחס ליכולתם של הטייקונים לעמוד בהתחייבויות שלהם לבעלי איגרות החוב הוא אומר שצריך להיערך לאפשרות שחלקם יתקשו לעמוד בפירעון. "הטלטלה בשווקים היא איתות חשוב ומחייב ערנות מצד הרשות. יש בעיה של מינוף הלוואות, ואנו בוחנים את הסיבה לתשואות הגבוהות שמציעים בעלי ההון לאג"ח שלהם".

אחד הדברים המנחים את האוזר הוא אקטיביזם. "צריכים להיות אקטיביסטים", הוא הבהיר באותו הדיון בוועדת הכספים בעקבות המשברים הכלכליים ברחבי העולם. הוא פירט כי בכוונתו להיות הרבה יותר אקטיבי כלפי הגופים המוסדיים וכלפי קרנות הנאמנות, בכך שידרוש מהם לפרט את האנליזה שעשו בטרם החליטו על השקעה כזו או אחרת. "גם אם המתודולוגיה שלהם היא חלומות בלילה, הוא רוצה לדעת על זה. הוא רוצה שהם יפרטו", מסביר גורם מקורב להאוזר. "הוא טוען שלפעמים רואים החלטות השקעה שלא ברור על מה הן מתבססות, אז הוא אומר למשקיעים: בתור אחד שבא מהשוק אני יודע איך ההחלטות האלה נעשות".

פרשה שבה האקטיביזם של האוזר כבר קיבל ביטוי בכהונתו הקצרה היא פרשת קרדיט סוויס, שבה התייצב האוזר מול אחד הכוחות העוצמתיים במשק, נוחי דנקנר, ודרש מחברת כור להכיר בהפסד של 1.8 מיליארד שקלים כתוצאה מההשקעה בבנק השוויצרי; צעד שמשמעותו היא אי-חלוקת דיבידנד לבעלי המניות. רו"ח אייל סולגניק, סמנכ"ל הכספים בקונצרן אי.די.בי ובעבר החשבונאי הראשי של רשות ניירות ערך, הגיש חוות דעת נגדית, שגובתה על-ידי ארבעת משרדי רואי החשבון הבינלאומיים הגדולים, הביג-4. אבל האוזר נשאר בשלו. "אני לא חושב שהרבה אנשים היו מקבלים החלטה נגד נוחי", אומר מקורב להאוזר. "זו החלטה לא פשוטה. היתרון של שמוליק הוא שהוא לא חייב לאף אחד שום דבר. אין לו קשר עם אף טייקון".

האוזר לא הסתפק בזה, והשלים מהלך נוסף שלא לשביעת רצון הטייקונים: הוא דרש בשבוע שעבר מחברות האחזקה לפרסם תחזית תזרים מזומנים, וזאת גם אם אינן מצויות בקשיים, כדי שיהיה ניתן לעמוד על השינויים בשווי של האחזקות שלהם. הוא נימק זאת בכך שגם חברות אחזקה, שהן הלוות הגדולות במשק, עלולות להיכנס לקשיים תזרימיים.

הוא אמנם לא כפה את הצעד, ובהודעה לחברות ציין כי הוא "מצפה שכך ייעשה", אבל גם זה מהלך שנעשה במחשבה תחילה: "לו הוא היה מוציא דרישה", מסביר גורם מקורב לנושא, "זה היה יוצר בהלה".

 נוחי דנקנר / צלם: עינת לברון

"הרים דגל אדום"

ההתערבות של יושב ראש הרשות בעניין חשבונאי גרידא, דוגמת פרשת קרדיט סוויס, גרמה ללא מעט גורמים בשוק ההון לסבור שהאוזר חרג מסמכותו. "זה לא שאני תומך בהשקעה של אי.די.בי בקרדיט סוויס", מסייג עורך דין בכיר בתחום, "אך הרשות לא הייתה רשאית להתערב. היא ויתרה על סמכותה להתערב בסוגיות חשבונאיות שכלולות ב-IFRS (תקינת הדיווח הפיננסי הבינלאומית). יש היום מועצה (ה-IASB) שהיא האורים ותומים בנושא. אם ארבעה משרדי חשבון מגישים חוות דעת שלפיה מותר להם לשנות את המדיניות החשבונאית, לרשות אין סמכות".

"עם כל הכבוד", מחזק גורם אחר בשוק, "רשות ניירות ערך לא יכולה להוות משקל נגד לחוות דעתם של ארבעת הביג-4. רואי החשבון ברשות לא טובים יותר מהביג-4. אני במקומו לא הייתי לוקח אחריות: הייתי נותן להם לעשות מה שהם חושבים, ואם אחר כך הייתי מגיע למסקנה שזה לא נכון, הייתי 'מזמבר' אותם".

"מה החוכמה?", מתנגד גורם אחר בשוק, שדווקא מצדד במהלך של האוזר. "הרי אילו הוא לא היה עושה כלום, ורק מחכה, הם היו מחלקים את זה כדיבידנד, ואחר כך לכי חפשי את הכסף. מעבר לזה, יצא המרצע מן השק: הם הרי אמרו שהם רושמים את זה כפי שרושמים בגלל שמדובר באחזקה לטווח ארוך. בפועל, הם מימשו אחזקות בקרדיט סוויס יומיים אחרי. אז בדיעבד מתברר שזה לא בדיוק השקעה לטווח ארוך".

גם למי שההתנצחויות המקצועיות בין רואי החשבון נשמעות לו כמו סינית למתקדמים, מה שנהיר לאוזן הוא שהאוזר הוא יושב ראש שלא מתכוון להיות ראש קטן. "הכי פשוט", אומר גורם המקורב אליו, "זה לא לעשות כלום ולחכות עד שאחרים יפעלו. הרבה יותר קשה להתערב ולספוג ביקורת".

"שמוליק", מפרשן אדם המכיר אותו היטב, "לא רואה את תפקידו כסטטיסט או כמגיב. הוא בהחלט רואה את עצמו כמי שאמור להיות מעורב בתהליכים, לפני שיתפתחו לקטסטרופות, ולא לנקוט צעד אחרי שהסוסים בורחים מהאורווה. לאי.די.בי ולכור אמנם אין בעיות אמיתיות, אבל עם זאת, הוא לא צריך לקרב אותן למצב משברי, ולגרום לכך שכרית הביטחון שלהן תהיה קטנה יותר. מנקודת מבטם של המשקיעים הוא לפחות הרים להם דגל אדום".

גם בכל הנוגע להסדרי החוב המתגבשים, עושה רושם שהאוזר לא מתכוון "לשבת על הגדר". את טאו של אילן בן-דב, למשל, הוא הכריח לרשום הערת עסק חי בדוחות, ולהציף את הקושי שלה. בהמשך הוא דרש מהחברה הבהרות לגבי ההסדר, וכן דרש מקרנות הנאמנות ומהמוסדיים המושקעים לפרט מה בכוונתם לעשות כדי להגן על האינטרסים של המשקיעים ואיך בכוונתם להצביע בהסדר החוב; מהלך שיצר דרמה גדולה במסדרונות רשות ניירות ערך. "אנחנו לא עושים דברים כאלה", הבהירו להאוזר הגורמים המקצועיים. "אז עכשיו נעשה", הוא הבהיר להם בחזרה. אחרי שהמהלך אכן יצא לפועל, התקבלו הצהרות מהמוסדיים ש"לא ניתן להם לעשות תספורת".

 אילן בן דב / צלם: עינת לברון

"אני לא חושב", אומר גורם בשוק ההון, "שצריך להתערב בהסדרי חוב. לדעתי השוק מצא את האיזון הנכון, והרשות לא צריכה להיות שחקן, אלא שופט קו, בכל מה שנוגע להסדרי הון".

"שמוליק", מסביר מנגד גורם שמכיר אותו היטב, "רוצה שהמוסדיים ידעו שהם תחת הרדאר של הרשות. הוא רוצה שידעו שהוא עוקב. ברגע שהוא מבקש מהם לפרט מה הם מתכוונים לעשות בהסדר החוב, הוא דוחק אותם לפינה, ואחר כך הם לא יכולים שלא לנהוג בזהירות עם כספי המשקיעים. הוא רוצה שבהסדרי החוב יבואו לביטוי כל האינטרסים. הוא אומר למוסדיים, 'אתם משחקים עם הכסף של הציבור, תהיו אחראיים עליו'".

אותו דבר הוא דרש מהגופים המושקעים בדלק נדל"ן של יצחק תשובה. "גם בעבר", אומר שחקן מרכזי בשוק, "הייתה מעורבות גדולה של הרשות, אבל היא עשתה את זה בהרבה יותר פומפוזיות".

"אין ספק שהתגובות של הרשות היום מהירות יותר", אומר גורם שלקח חלק בהרבה הסדרי חוב. "הרשות פונה ויוזמת פניות למוסדיים. האנשים שלה זמינים בטלפון, גם באמצע הלילה. הפעילות של הרשות מתבטאת גם בהבעת דעה. יכול להיות שזה בגלל שההסדרים כעת הם השיא של הפעילות, אבל אני מרגיש שהמעורבות של הרשות והדרישה מהמוסדיים מאוד עלו".

המהלכים האחרונים יצרו רושם שיש כאן מישהו שסוף-סוף מראה לטייקונים שהחגיגות נגמרו; אלא שמקורבי האוזר מצננים את ההתלהבות. "שמוליק", מסביר גורם קרוב, "הוא לא אנטי טייקונים, אבל הוא לא עושה חשבון לאף אחד. המהלך הזה לא מכוון לטייקונים. זה חלק מהניסיון לא לחכות עד שדברים גדולים יקרו. יש מצב משברי, וצריך להביא בחשבון סיכון. הוא לא מחכה שדברים יקרו, אלא רוצה להציף מצבים מבעוד מועד. זה חלק מהאקטיביזם שהוא מנהיג".

"הטון ברשות השתנה"

האוזר הוא מסוג האנשים שבקלות יכול היה להפוך ל"מועמד טבעי תמידי" לתפקיד היושב ראש; זה שתמיד חושבים עליו כשמתפנה התפקיד, אך לעולם הוא אינו מתמנה. ואכן, בהתמודדות הקודמת על התפקיד, שר האוצר דאז, רוני בר-און, העדיף את גושן על פניו. גם הפעם היה כפסע בינו לבין החמצה נוספת - הפעם לטובת היועץ המשפטי לשעבר של הרשות, שוני אלבק. אבל למזלו של האוזר, שר האוצר יובל שטייניץ חובב אקדמאים שבאים "מבחוץ", וכן ניכר שהוא התרשם מראיית המאקרו של האוזר, שכיהן בעבר במשך 17 שנה ככלכלן ראשי ברשות (ראו פירוט בהמשך). "היתרון שלי", אמר האוזר בשיחות סגורות, "הוא שאני לא חייב לאף אחד. אף אחד לא הציק לי ולא הצקתי לאף אחד, ופוליטיקאים לא עזרו לי להתמנות".

אחד המהלכים הראשונים שהוא ביצע עם כניסתו היה שינוי הרכבן של ועדות האכיפה, שמונו מכוח מהלך האכיפה המנהלית שהוביל קודמו גושן. האוזר ביטל את מינוייהן של שתי חברות ועדות האכיפה מתוך הרשות, וקבע שבמקומן ימונו שופטים בדימוס. צריך להבין את המשמעות: האכיפה המנהלית היא הבייבי של גושן ושל הרשות שבניהולו. על רקע זה אפשר להבין את העין העקומה מצד גורמים ברשות, בפרט אלה שהיו מעורבים בכל נימי נפשם בהובלת נושא האכיפה המנהלית, על כל המאבקים הפוליטיים שהיו כרוכים בכך.

מצד שני, השוק מחא כפיים וקיבל את המהלך של האוזר ככדור הרגעה. "ברשות", מסביר גורם בשוק, "אמרו שהם יהיו שקולים ומידתיים, אבל אתה לא יכול להרגיע רק בזה שתאמר לו שיהיה בסדר. השוק חושש".

"לשמוליק", מסביר גורם קרוב לנושא, "מאוד חשוב שיבינו שהרשות לא עושה את זה מתוך כוחנות. הוא לא רוצה להיות גם חוקר, גם תובע וגם שופט. הוא חושב שזה לא נכון עניינית שישב פה איזה גורם שהוא 'עריץ'. הוא רוצה להראות שהוא לא בא 'לתלות אנשים בכיכרות'. גם הרצון שלו לקחת שופטים בדימוס זה מתוך רצון להראות שכל התהליך הזה ייעשה תוך הבנה של המגבלות שלו".

"הוא הבין", מפרשן גורם אחר בשוק, "שזוהר גושן השאיר לו פצצה מתקתקת עם האכיפה המנהלית. בכלל, בתקופה האחרונה הכוחניות של הרשות חרגה מכל גבול. המסר שהרשות העבירה לשוק הוא שאנחנו כולנו נתינים של הרשות. ההסתכלות הייתה של 'אני ואפסי עוד'. בפן הזה של עבודת הרשות, הפן השירותי, יש כיום הרס גדול שצריך לשקם".

"הכוח שיש היום לרשות הוא פנומנלי", מחזק עורך דין שעוסק בשוק ההון. "אני לא יודע אם יש עוד רשות שיש לה כוח כזה. גם לפני חוק האכיפה המנהלית לא חסר לה כוח, אבל החוק האחרון העצים את זה. קל מאוד להיגרר, להתפתות, להפעיל כוח לא סביר, עד כדי תוצאות אבסורדיות. אנחנו תמיד אומרים לרשות שזו חוכמה קטנה מאוד לשפוט דברים לאחר מעשה, ושלו הם היו בנעלינו כמה חודשים אחורה, אולי היו נוהגים כמונו. טרם תקופתו של האוזר לפעמים הרגשת מול הרשות כמו על ספסל הנאשמים".

גורמים בשוק מתרשמים שהרשות תחת האוזר הרבה פחות אגרסיבית משהייתה בעבר: יותר שקולה ויותר נעימת סבר. "גם אם התשובות הן אותן התשובות", מסביר גורם בכיר בשוק, "הטון הוא אחר. לא התייחסות של 'אנחנו ידענים יותר מכל אחד אחר'. הם לא מרגישים שכל החוכמה נמצאת בצד שלהם. אני מרגיש שהדברים האלה מחלחלים מלמעלה, מהאישיות של האוזר. תמיד אומרים לנו, לבעלי הכלבים: אין דבר כזה כלב תוקפן או נשכן; כלב זה מה שבעל הבית חינך אותו. בתקופתו של זוהר גושן הם היו מאוד תוקפנים, ואני מרגיש שעכשיו זה השתנה".

"לא איש של מלחמות אישיות"

האוזר, 56, יליד רמלה, מכיר היטב את רשות ניירות ערך, שבה הוא כיהן ככלכלן הראשי עד שנת 2005. בשנים שבין עזיבתו את הרשות ועד שחזר אליה בכובע היושב ראש, חלש האוזר על תפקידים בסקטור העסקי ובאקדמיה גם יחד. הוא שימש כמרצה בפקולטה למינהל עסקים בקריה האקדמית אונו, ובפקולטה לניהול באוניברסיטת בן-גוריון. במגזר העסקי הוא הקים חברת השקעות בשיתוף עומרי לוי, וכן שימש כיושב ראש חברת גאון מאה-נט לעשיית שוק, וכדירקטור במעלות, במגדל שוקי הון ובמיטב.

בד בבד, שמו של האוזר התנוסס על-גבי מסקנות ועדות שונות בתחום שוק ההון, והוא נחשב כלכלן בעל שם בינלאומי, שמאמריו זכו להתפרסם בכתבי עת נחשבים בתחום.

פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, מומחה לחברות ומי שעמד בשעתו בראש הוועדה לזירות מסחר אלטרנטיביות, שהאוזר ריכז, מאמין ששוק ההון בידיים טובות, ומכוון לאופיו הנוח של האוזר. "לא תמיד צריך להראות שרירים", כך פרוקצ'יה. "צריך לזכור שרגולציה היא צורה של מס. לעתים אין ברירה אלא להשית מסים, אבל צריך להיות בטוחים שאין ברירה כי אחרת את מטילה עלויות כבדות על המשק.

"לטעמי, לאחרונה הרשות הפריזה ברגולציה שלה, מה שעושה את החיים של חברות קטנות ובינוניות לבלתי נסבל. אם מדובר בחברה קטנה, גם הדירקטוריון, במקום לשבת ולעסוק בביזנס, כל הזמן צריך לסמן וי על ציות לכל מיני דרישות, ואני מאוד מרוצה מכך שיש אדם שהפילוסופיה שלו היא קצת שונה, ודוחפת יותר לכיוון אכיפה פנימית. הגיע הזמן לשקול ברמת המאקרו כמה רגולציה צריך להטיל על המשק וכמה אפשר לחשוד בכך שכולם גנבים".

האוזר אמנם נחשב לאדם נוח לבריות, אבל מי שמכירים אותו היטב מבהירים שאל לטעות בנחמדות. "אסור לבלבל כוחניות ובריונות עם עוצמה, ואסור לבלבל נועם הליכות עם חולשה", מיטיב להגדיר גורם מרכזי בשוק ההון המכיר היטב את האוזר. "שאף אחד לא יתבלבל בהאוזר: נועם ההליכות שלו אינו מרמז על העוצמה שלו. הוא אדם מתון, מאוזן, הוא לא קופצני, לא תזזיתי, הוא שוקל כל דבר בכובד ראש, וכשהוא מחליט הוא מחליט מתוך השקפת עולם שלמה. הוא לא מושפע ממה יחשוב עליו איקס או אחר. זה האיש".

- איך אתה משווה אותו לקודמו, זוהר גושן?

"השקפות העולם שלו ושל זוהר שונות: לזוהר הייתה השקפת עולם שניסתה להסביר דברים מהכיוון היותר משפטי. אני מניח שהאוזר יחולל שינויים של ממש בנושא של שוק ההון פרופר. קצת מוקדם להעריך, לעשות כבר סיכום, אבל אין לי ספק שהדברים יהיו חזק מאוד לטובתו - לא בהשוואה לגושן, אלא מהבחינה של ביצוע התפקיד".

"שמוליק", נחרץ יותר גורם בכיר בשוק ההון, "הוא בחור בלי אג'נדות אישיות, מאוד מקצועי, בעל ראיית מאקרו. אין לו איזה דחף להקים פירמידה על-שמו כמו שהיה לקודמו. שמוליק לא מונע מאיזה רצון להשאיר חותם אישי אלא מתוך רצון לעשות את התפקיד בצורה טובה, ולהעלות את השוק. מרכיב האישיות אצל רגולטור הוא מרכזי בהצלחתו".

- אחת הביקורות שכבר עולות לגביו בתוך רשות ניירות ערך היא ש"אין לו כיוון".

"כל מי שאומר דבר כזה, אין לו מושג על מה הוא מדבר, או שהוא מדבר מתוך אינטרסים. כל-כך לא נכון להגיד את זה על שמוליק. הוא אדם עם משנה סדורה, אבל לא שלפן. הוא פועל בשיקול דעת, לא מתוך 'ג'ננה'. הוא אדם עם ביטחון עצמי, ולא יעשה דברים מתוך מחשבה על מה שיכתבו עליו בעיתון. אני תמיד אומר שיש לו אישיות עגולה, יש לו אינטגריטי - גם אישי וגם מקצועי, והוא פועל מתוך מה שנראה לו נכון ולא בשביל מה שיגידו. הוא לא איש של רעש וצלצולים. הוא אדם שמקשיב, לא מאלה שפותחים את הישיבה ומודיעים מה הם חושבים.

"אני מאוד מסכים עם האמירה שאין להתבלבל בו, ואין לייחס את הנעימות שלו לחולשה. הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה, ובעצם זה שהוא כלכלן ורואה את הדברים בעיניים כלכליות יש אלמנט מאזן".

דוגמה לכך מביאים גורמים בשוק ההון בהתערבותו היעילה בתסבוכת שנוצרה בפרשת תנובה, ובחילוץ העגלה הזו סוף-סוף מהבוץ. האוזר פשוט הכריח את הצדדים מאייפקס וממבטח שמיר לשבת אל שולחן הדיונים עד שיצא עשן לבן, וזה יצא בדמות הצעתה של אייפקס לרכוש את מניותיה של מבטח שמיר בתנובה. "שמוליק הבין", מסביר גורם מקורב לנושא, "שמה שקרה כאן זה מצב לא הגיוני, והיה ברור לו שחייבים למצוא פתרון".

אפשר לשאול, איך לא חשבו על זה קודם. אולי היה מי שחשב, אבל עם העובדה שהאוזר הוציא לפועל אי-אפשר להתווכח. "הוא בא לקדם דברים, לעשות, ולא להראות שהוא יותר חכם מאחרים", מסכם אדם שמכיר אותו היטב. "הוא לא איש של מלחמות אישיות. המינוי שלו כל-כך נכון. אנחנו רואים מה קורה עם רגולטורים, ולכן צריך לקחת אנשים מאוזנים. אתה נותן להם אקדח ואתה רוצה לדעת למי נתת את היד על ההדק: אתה רוצה לדעת שהם מפעילים את ההדק לא ממניעים אישיים אלא ממניעים ענייניים".