פרל הרבור פיננסי

אמיר ארגמן, אנליסט המאקרו של אופנהיימר, שלזכותו ייאמר שכבר שנים ארוכות אינו מפרגן לעתיד הכלכלה האמריקנית, צודק כנראה בראיית התמונה הכוללת. העובדה ששוקי המניות אינם מסכימים איתו תמיד, נובעת מאופק הראייה שלהם ומהעובדה שחברות לא תמיד משקפות כלכלה של המדינה בה הן רשומות. יתרה מכך, בסדר הכלכלי החדש אפשר שהשקעה בחברות תיתפס כעדיפה על השקעה במדינות. הרחבנו על כך בעבר ולא נתעסק בטיעון הזה היום.

לא תמיד אני מסכים עם תחזיותיו הסופניות של אמיר ("סופניות" זו פרשנות שלי), אבל מייל שהוא שלח בשבוע שעבר, שאמנם נבחר על ידו אבל משקף מציאות אובייקטיבית, גרם לי להזדהות עם נדודי השינה של אמיר. במייל ניתן לראות את גרף המניות האמריקניות מולבש על גרף המניות היפניות, כשהמשבר של 2000 בארה"ב הוא נקודת ההתחלה, ביחד עם משבר 1990 ביפן. הדמיון בין הגרפים מדהים, ומלמד כי מדדי המניות בארה"ב יכולים לרדת עוד בעשרות אחוזים.

גרף שני משווה את תשואות האג"ח ל-10 שנים. גם כאן הדמיון מדהים, וגם כאן עוד יש לתשואות האג"ח בארה"ב לאן לרדת (דירוג או לא דירוג...). כאיש אשר על הגרפים, אני חייב לומר שזה משכנע ביותר. אלו שטוענים שאין מקום להשוואה כי האמריקנים מתנהגים אחרת להמרצת כלכלתם, וישנם הבדלים תרבותיים ודמוגרפיים, כדאי לדעתי שיבחנו לטובת מי ההבדלים הללו.

תזכרו שיפן היא מדינה אסיאתית מודרנית שקרובה יותר מארה"ב למוקד הצמיחה העולמי. כן תזכרו שהעם היפני הוא חרוץ, ממושמע ויכול לספוג תקופות ארוכות של התכנסות. אחרי הכל, היפנים הם אלו שחיים בדירות קטנות, שחדריהן מחליפים פונקציות במהלך היום, אוכלים מעט ובריא (ולכן רבים מהם מגיעים לגיל זקנה), לא נושאים בנטל אבטחת העולם ויש להם ניסיון בניצחונות כלכליים על ארה"ב.

נכון שהאמריקנים גם כן מצטיינים בכושר הישרדות יצירתי, אבל עד עכשיו זה לא הספיק להם בשביל לחולל מפנה בר קיימא בכלכלתם.

אז אולי הם לא פחות בעלי פוטנציאל מהיפנים, אבל לא בהכרח הייתי סומך על יכולתם לעצור את גלגל השווקים שהחל לרדת, בהתאם למקבילה היפנית בתקופה הרלוונטית. במשך עשור אנחנו רואים איך המודל האמריקני מאבד את עצמו לדעת, איך התעשייה הפיננסית ומערכות רקובות נוספות שואבות כסף על חשבון גירעון ציבורי משתק, כאשר שנות העדנה מומנו על ידי הכלכלה הסינית.

אם יש לכם מחשבות שזה לא הולך להיות יותר טוב, כדאי שתבקשו מאמיר ארגמן לראות את הגרפים שהוא שלח.

הכלבים נובחים והדובים עוברים

חברות הדירוג מעסיקות אותי כאן הרבה. לדעתי, הן אשמות במידה רבה במשבר, ולא רלוונטיות עם המודלים שלהן בימים שלאחריו. באחד הטורים הקודמים כתבתי שאני לא מצפה שמהטור שלי תגיע הישועה. לכן, כאשר קראתי שרשות ניירות ערך האמריקנית תחקור את S&P על הורדת הדירוג לארה"ב (צריך לזכור שמדובר בחברה עסקית לכל דבר, לא באיזה מגדל שן של צדיקים), קיבלתי חיזוק לטענותיי ותקווה להתחלה של שינוי. על פי הידיעה ב"גלובס", החקירה תהיה גם בדבר האפשרות שהמידע על הורדת הדירוג דלף (חמור, אך לא העיקר בעיני) וגם על מתודולוגיית המחקר.

לא ברור לי איך חוקרים מתודולוגיית מחקר, אבל כל דבר, גם אם הוא הזוי בהתחלה, שיכול להתחיל לסדוק את הסגידה העיוורת לחברות הדירוג, ובעיקר לבניית מודלים חדשים, מתקבל בברכה.

מה שרלוונטי לנו הוא לראות האם נחלשת השפעתן של חברות הדירוג בשווקים, לבחון השלכות של היחלשות כזו ולאתר בזמן מודל דירוג חדש שיתפתח ואת המשמעות שלו. נראה שבכל הקשור להשפעה על השווקים, היא תיחלש, בבחינת 'הכלבים נובחים והדובים עוברים'.

זיו סגל, A level 2 Chartered Market Technician. שותף-מייסד ואסטרטג השקעות ראשי בחברת Green Ocean. אין לראות בטור המלצה לרכישה/מכירה של ניירות ערך ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.