בתחילת הפרשה, טרם פורסם השם המפורש, ובעיתונים נכתב רק על זמרת שחשודה בסחיטה, איומים ומגעים עם העולם התחתון לא הייתי בטוח אם מדובר ביהודית רביץ, אחינועם ניני או ריטה. כשפורסם שמדובר במרגלית צנעני הייתי בהלם טוטאלי. מה למוזיקה מזרחית ולפשע המאורגן?
לפני כמה חודשים, כשפורסם כי זמר ידוע חשוד בהעלמות מס במיליונים הייתי בטוח, בחיי, שמדובר בירמי קפלן, אביב גפן או שלומי שבן. כשהתברר שהחשודים היו דווקא קובי פרץ, משה פרץ ואייל גולן כמעט בלעתי את הלשון. מה למוזיקה מזרחית ולעבירות מס?
סתם נטפלים למוזיקה המזרחית ולעוסקים בה, אני אומר לכם, סתם. זה הכול מקנאה וצרות עין. אפשר לחשוב שכשבמצעדי הפזמונים שלטו הלהקות הצבאיות לא ראינו את הדברים האלה. אנחנו עוד זוכרים את הווילה המפוארת של אריק איינשטיין, את אורח החיים הנוצץ, כמעט המושחת, של שושנה דמארי. מי יכול לשכוח את המראה של דני סנדרסון הולך ברחוב מוקף במאבטחים ביריונים?
סתם, זה הכל סתם. אומרים שהטקסטים שלהם נחותים, כאילו שהטקסטים של חיים חפר או יחיאל מוהר פחות נחותים. אברהם חלפי, אפשר לחשוב. תוכי יוסי - ממש שירה! אני מעדיף את "את מסננת אותי" בכל שעה משעות היממה.
אומרים שהלחנים יצאו כולם מפס ייצור בינוני. שטויות! אומרים שהעיבודים על הפנים. אז אומרים. זה הכול מקנאה. קנאה וצרות עין. וכל מי שטוען אחרת, כל מי שמצביע על קשר בין נחיתותו לכאורה של הז'אנר והחיבה שרוחשים לו גורמים פליליים לכאורה, הוא גזען לכאורה ותו לא.
מדובר באחלה מוזיקה, מוזיקה שמחה, מוזיקה שעושה טוב על הלב וכל מסע הרדיפה הזה באמת לא לעניין. אז די, מספיק עם זה, טוב?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
