דרמות במשפחות הטייקונים

הסכסוך הכובש בימים אלה את הכותרות, בין האחים לבית משפחת עופר, דורון וליאורה, יכבוש לו מקום של כבוד בסאגת המריבות המשפחתיות של הכלכלה הישראלית. הנה כמה מהדרמות המשפחתיות הבולטות מההיסטוריה הקרובה:

ב-27 במארס 1997 נפטר איש העסקים שאול אייזנברג משבץ לב בעת שהותו בסין. הוא הותיר אחריו את אלמנתו לאה, את הבן ארווין, ארבע בנות ואלמן של הבת החמישית, ונכסים בשווי 1.3 מיליארד דולר, בין השאר החברה לישראל, צים ובתי-זיקוק בעולם. מה שלא השאיר הייתה צוואה ברורה ומקורית.

בתום השבעה הוקרא צילום של הצוואה שהעניק לארווין 80% מהרכוש.

ארווין מיהר לפטר את נהגה של אם, כמה מהשומרים והטבחים, וכן הפסיק את ההקצבות החודשיות של אחיותיו לאחזקת בתיהן. זו הייתה יריית הפתיחה למאבק נטול עכבות בבתי-משפט, שכלל עלבונות הדדיים ופרסומים מביכים.

בסופו של המאבק שונתה חלוקת הרכוש: ארווין הסתפק ב-55%, אולם אז נפתחה חזית חדשה בין הבת ליז הרדי לבין אמה לאה, כאשר הבת תובעת מאמה עוד כסף (שאותו לא קיבלה בסופו של דבר) מכוח הסכם שערכו בעת המאבק נגד ארווין, ואמה עונה לה "לא מגיע לך כלום כי התחבקת עם ארווין בבית-המשפט".

משפחת אייזנברג נעלמה בינתיים מזירת הכלכלה הישראלית.

אלה היו השנים שבהן שושלת בעלת שורשים ישראליים יותר, משפחת דנקנר, ניהלה מאבק שליטה מתוקשר. בסוף שנות ה-90, שלט שמואל דנקנר ביד רמה בנכסי המשפחה המורחבת, שמנתה שישה בתי-אב. אולם בני-הדודים דני ונוחי דנקנר ערערו על מנהיגותו והובילו את חברת תעשיות מלח להשקעה בבנק הפועלים.

באמצע שנת 1998 התלהט מאבק השליטה: מניות של דנקנר השקעות החלו להיחטף כלחמניות חמות, וכאשר התפזר האבק התברר כי הרוכשים היו שמואל מצד אחד, ונוחי ודני מצד שני, מה שהביא לכך ששמואל דנקנר רכש בסופו של דבר את חלקו של נוחי דנקנר, במחיר גבוה, ועד היום יש הסבורים כי זו הייתה כוונתו של נוחי דנקנר מלכתחילה, וכי הוא "תמרן" את הדוד.

נוחי דנקנר הלך לדרכו ורכש ממשפחה מסוכסכת אחרת, רקנאטי, את קבוצת אי.די.בי; ואילו הדנקנרים הנוספים המשיכו להתקוטט, לא הצליחו להגיע להפרדה מסודרת של אחזקות, ובסופו של דבר נמכרה דנקנר השקעות ליצחק תשובה.

תעשיית המזון שלנו ידעה גם היא לא מעט מאבקי ירושה סוערים. הדור השני במשפחת זוגלובק ניהל מאבקי ירושה שהגיעו עד תגרות ידיים. יורשי אימפריית התה ויסוצקי, שלום זיידלר ואחותו רותי בורנשטיין, שניהלו במשותף את החברה הסתכסכו מרות, כנראה עקב רצונה של בורנשטיין להכניס את בעלה אלי לחברה, וכמנכ"לים-משותפים הם עסקו בעיקר בטרפוד איש את החלטת אחותו (ולהיפך).

שלום המשיך לקרוא לאחותו רותי, היא עברה לקרוא לו מר זיידלר. ב-1992 זה הגיע לבית-המשפט, ובתום מאבק שליטה מר רכש זיידלר את חלקה של אחותו.

גם בטמפו תססו העניינים בין שני גיסים, ז'ק בר ומשה פודהורצר, חתניו של משה בורנשטיין המנוח, אשר עברו מבילוי בערבי שבת יחד למאבקי שליטה ולמחלוקות קשות. ב-1996 פודהורצר ניסה לבצע השתלטות עוינת. בר הגיב בקואליציה עם לאה בורנשטיין, אלמנת המייסד. בסופו של דבר, מכר פודהורצר את מניותיו בטמפו ועבר לעסוק בנדל"ן.

וישנו עוד ריב אחים, שעדיין נמשך בימים אלה: התאומים איזי ודדי בורוביץ - שפעם הצהירו כי הם שני צדדים של איש אחד, משלימים איש את רעהו - נקלעו לסכסוך חמור שהדהד במסדרונות אל-על, וזה שלוש שנים הם מנסים לפרק את השותפות ביניהם בחברת כנפיים, שדרכה הם שולטים באל-על, בלי לבחול באמצעים.