טייקון המזון המסתורי

סיכום ביניים, שלושה חודשים למחאת הקוטג' שהחלה בסדרת תחקירים של "גלובס" על מחירי המזון המנופחים בכלל ועל מחירי מוצרי החלב המנופחים בפרט. במשפט אחד, לא נעים להודות, תוצאות הביניים אינן נעימות לאוזניהם ולכיסיהם של הצרכנים: הרבה מאוד רעש, מעט מדי מוצרים במחירים נמוכים יותר. בכמה משפטים: מהומה רבתי בשוק המזון, חילופי האשמות לכל אורך שרשרת הייצור, שפע של השוואות בתקשורת המצביעות על פערי המזון בין הארץ לחו"ל וזעם רב ומוצדק בהחלט כלפי האחראים לניפוח המחירים.

מלבד אלה היו גם ניתוחים אין-ספור של הבעיות והעיוותים, והצעות למהפכות בשוק המזון, שפע של הכרזות דרמטיות מצד בנימין נתניהו, יובל שטייניץ ושלום שמחון על שבירת מונופולים וקרטלים, והפרחת מילים גבוהות בעלות צליל משכנע אבל ריקות מתוכן על ריכוזיות, תחרות וטובת הצרכן. וכמובן, היה גם שפע סטנדרטי של הפחדות מצד פקידי האוצר, שהכריזו על אסון לכאורה בהחזרת מוצרים לפיקוח או בהנהגת מע"מ דיפרנציאלי (אף שאלה הפתרונות המתבקשים עד שהתוכניות הגדולות של האוצר יתגבשו ויתבצעו). הרי פיקוח ומע"מ דיפרנציאלי כמוהם כבגידה חמורה בספרי הקודש של האוצר וכניסיון לכפות עליהם ביצוע ניתוח לשינוי מין.

והייתה גם ועדה שקמה, עוד ועדה (בראשות מנכ"ל משרד התמ"ת שרון קדמי), שהחליטה למצוא שעיר לעזאזל (כרגיל, החוליה שהכי קל לדפוק בשרשרת) - הרפתנים, וממשלה שהחליטה (בצדק) לדחות לעת עתה את הדיון בהמלצות על השעיר-לעזאזל של קדמי.

בקיצור, גורנישט. שלושה חודשים של סערה גדולה, ובסופם הצרכנים נכנסים לרשתות השיווק ומוצאים אמנם את סמל המאבק, הקוטג', במחיר נמוך יותר, אבל שאר המוצרים נתקעו במחיריהם הגבוהים במקרה הטוב או התייקרו במקרה הרע. על מבצעים במוצרי החלב, שהיו מנת חלקם של הצרכנים טרום המאבק, אין על מה לדבר. שרשרת המזון ממשיכה לעשות את מה שהיא עושה היטב כבר שנים: מתיישרת לפי רף המחיר הגבוה בלי שהריבון, הממשלה על מוסדותיה, מסוגל או רוצה להתמודד איתה.

השורה התחתונה: כרגיל, הצרכנים משלמים על הוזלת הקוטג' במחירים גבוהים יותר במוצרים אחרים, כך ששכרה של המחאה יצא, למרבה הצער, בהפסדה.

אין צורך לערוך היכרות עם תנובה, שטראוס וטרה. גם שופרסל, מגה, רמי לוי ושאר רשתות הדיסקאונט מוכרות היטב. הרפתנים, הבסיס החקלאי בשרשרת הייצור של מוצרי החלב, מנהלים מאבק עיקש נגד הכוונה של ועדת קדמי להקריב אותם כדי שיוכלו לזרוק כמה פירורים לצרכנים.

ומי נדחק הצדה? מיהו טייקון המזון המסתורי שחלקו באחריות להתייקרות מוצרי החלב כלל לא עלה לדיון ציבורי? מיהו האיש שיש לו תפקיד משמעותי, לא אחד ולא שניים, לאורך כל שרשת המזון החלבית? ובכן, מתברר שהאיש המסתורי הזה רוקד על כמה חתונות בעת ובעונה אחת. הוא מכהן כדירקטור בעשרות חברות במשק, הוא מכהן כיו"ר חברה, אם אפשר לקרוא לה כך, שיש לה נכסים בשווי של מאות מיליוני שקלים אם לא מיליארדים. החברה "שלו" מחזיקה 50% בחברת כוח האדם או.אר.אס, 50% בעמל - רשת בתי אבות, ו-8% בקבוצת אלון, החברה האם של רבוע כחול, רשת הקמעונאות השנייה בגודלה בישראל (לאלון יש החזקות גם בתחנות דלק, חיפושי גז, רשתות מזון מהיר ועסקים רבים אחרים בישראל ובארה"ב).

לטייקון המסתורי יש החזקות גם בחברת ליסינג, בעלות על לולים של עופות, רפתות (הוא שולט בכ-8% מסך ייצור החלב בישראל), גידולי אבוקדו ופרי הדר שנמכרים לרשתות השיווק ומיוצאים ע"י אגרקסקו, חברות שמנהלות תשתיות מים וביוב, מפעלי קירור והשקעות בקרן טנא (פרייבט אקוויטי). ויש עוד שתי החזקות "פעוטות" לטייקון המסתורי שלנו: 7% בתנובה ושליטה באמבר, מכון לתערובת מזון, יבואן ויצרן של מספוא לבעלי חיים - רכיב המהווה יותר מ-50% מעלות ייצור החלב הגולמי. כלומר, 50% ממחיר המטרה של החלב תלוי במחיר שנקבע, בין היתר, על ידי הטייקון המסתורי שלנו.

הגיעה העת לחשוף אותו: נא להכיר, מר איציק בדר, יו"ר גרנות זה 17 שנה והאיש החזק בה. גרנות מי? אתם בוודאי תוהים. תתפלאו, מדובר בקונגלומרט סודי המגלגל, כך על פי אתר החברה (לא בדיוק חברה, אלא אגודה שיתופית), כ-3 מיליארד שקל בשנה, שולט על כ-20 מפעלים ותאגידים ושייך ל-42 קיבוצים ומושבים. על כל אלה שולט ביד רמה בדר.

הוא אמנם בסך הכול שכיר של תאגיד גרנות, אבל מאותם שכירים בני מזל שאין מעליהם בעלי שליטה דומיננטיים היושבים להם על הווריד, אלא הרבה מאוד בעלי שליטה קטנים, פזורים ומבוזרים, שהופכים את המנהל והאיש החזק לבעל השליטה דה-פקטו.

איציק בדר, דירקטור בתנובה, הטיח בחברה ביקורת די חריפה בשיאו של המשבר וטען כי היא הגזימה בהעלאת מחירי מוצרי החלב. כל הכבוד למר בדר על הכנות והישירות; רק שתי שאלות בבקשה לטייקון המסתורי: למה נזכרת למצוא חן בעיני הצרכנים רק לאחר שהמחאה כבר פרצה והאם יש לך אינטרס בכל הסיפור הזה? יכול להיות שזה קשור לאמבר שבשליטתו, החברה החזקה בשוק תערובות המזון.

בדר "שכח" לספר ששוק תערובות המזון אינו תחרותי במיוחד ונשלט על ידי שני שחקנים בולטים: אמבר ומילובר (בבעלות מילואות, תאגיד של משקי מפרץ חיפה). בדר שכח לספר שלרפתנים, ציבור שהוא אמור לייצג, אין ברירה אלא לרכוש את המזון משתי החברות, אותו מזון לפרות שמהווה 50% ממחיר המטרה שבו מוכרים רפתנים חלב למחלבות.

כמה מרוויח בדר מהמזון לפרות? ששש... זה סוד. הדוחות של האגודה השיתופית גרנות הן עניינה הפרטי של האגודה. באמת? הגיע הזמן שהדוחות הללו יהיו לא עניינו הפרטי של בדר או 42 הקיבוצים והמושבים החברים באגודה, אלא גלויים לציבור הישראלי, שמשלם מחיר גבוה על מוצרי החלב, בין היתר בגלל מתח הרווחים של בדר על תערובות המזון שהוא מוכר לרפתנים.

התגלגלו לידינו הדוחות של גרנות ב-2009, דוחות חשבונאיים מוזרים למדי, שהצביעו על רווח בריא של 40 מיליון שקל. האגודה השיתופית הנכבדה אינה משלמת מס, כי המס מושת על חבריה, ולפי תחושותינו, הרווח המריא ב-2010 על רקע עליית מחירי המזון וגזירת קופון שמן כתוצאה מכך.

לבדר, אם כן, יש אינטרס חזק מאוד להסתיר את המספרים של גרנות ושל אמבר, והגיעה העת שגם הרפתנים יבינו שהאינטרס של בדר אינו חופף בדיוק את האינטרס שלהם.

 גרנות