קטסטרופה מתקרבת ללשכת רה"מ

הממשלה אישרה הבוקר (א') את מינויו של ד"ר יועז הנדל לראש מערך ההסברה הלאומי. לו הייתה מתפרסמת מודעת דרושים לתפקיד, כדאי היה לציין בה כי לשם שינוי, דרוש מסביר לזמן ממושך. הנדל הוא הרביעי בתפקיד הזה מרגע כניסתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לתפקיד. הם כולם היו מסבירים אינסטנט, מסבירים ב-SMS. חצי שנה - שנה והביתה.

עם כניסתו של הנדל לתפקיד ישתנה מבנה מערך ההסברה הלאומי, וכחלק ממנו יוקם מערך תקשורת ודוברות במשרד ראש הממשלה.

לתפקיד מנהל מערך התקשורת והדוברות בחר הנדל בסמנכ"ל חדשות ערוץ 2, לירן דן. במסגרת תפקידו, בין היתר, יהיה אחראי דן גם על עבודת הדוברים (בלשון רבים) במשרד. במקביל, ימשיך רוני סופר לשמש דוברו של נתניהו. תחת השלישייה ימשיכו בתפקידם למעלה מ-10 עוזרים ודוברים זוטרים העובדים בתקשורת ראש הממשלה.

על הנייר נשמע מערך הדוברות החדש מגובש, מקצועי, אלא שבתכל'ס, יש בלגן. דן אמנם בא עם אנרגיות חיוביות, הוא בחור אופטימי שרואה בתפקידו החדש משימה לאומית. גם הנדל חדור מוטיבציה לשנות את האסטרטגיה התקשורתית של ראש הממשלה, אבל בפועל יש בעיה.

נתניהו רואה בעיני רוחו מערך של עשרות דוברים. מבחינתו כמה שיותר - יותר טוב, אלא שבקרוב יתחילו מלחמות האגו, וכולם ידרכו אחד לשני על הרגליים. זה נכון לגבי כל לשכת ראש ממשלה באשר היא, קל וחומר בלשכת נתניהו, שבה תרבות התככים והנחשיות היא התרבות השלטת, ובאין מנהל - הדבר חמור שבעתיים.

אנשים שמכירים את ראש הממשלה וסביבתו מעריכים שזה מה שיקרה. הקטסטרופה הבאה היא רק עניין של זמן. כולם יודעים שזה ייגמר בבכי, השאלה איך ומתי. הניזוק הגדול ביותר מכל הסיפור יהיה ראש הממשלה, שבישל את התבשיל והקדיח את הקדירה. ממש מאסטר שף.

כדי לנצח על בית החרושת הגדול הזה לתקשורת, נחוצה מערכת יחסי ציבור משומנת שבראשה אדם בעל ניסיון שיידע לנצח על התמנון הגדול הזה.

הבעיה טמונה בתפיסה של ראש הממשלה את התפקיד. האינסטינקט הפנימי של לשכת ראש הממשלה בבחירת המסביר הלאומי היא להביא כוכב, טאלנט להסברה, אבל לא דובר בפועל. וזו השגיאה הראשונה.

הטעות השנייה היא החשיבה שניתן להפוך בין-לילה עיתונאי לדובר ועם עלות השחר להציבו בתפקיד יועץ ראש הממשלה לתקשורת.

שתי התובנות האלה הולידו את הסטטיסטיקה הבעייתית של חילופי הדוברים בלשכת ראש הממשלה. פעם זה היה כבוד לשמש דוברו של ראש הממשלה - היום זה כמעט זילות.

דובריו החדשים של נתניהו עשו הכול: כתבו פובליציסטיקה, הגישו תוכניות ברדיו, הרצו באקדמיה וניהלו מערכות תקשורת, הכול חוץ מאשר הסברה. למזלם, כשיגיעו ללשכה ימצאו שם את רוני סופר, עד לא מזמן גם הוא היה עיתונאי, אלא שהוא כבר הספיק לצבור קילומטראז' בחודשים שבהם הוא נמצא בלשכה.

סופר, שמאז הודעתו של גידי שמרלינג על עזיבתו הוטל כל מרכז הכובד כל כתפיו, הבין שהדרך להצלחה היא לעבוד ולא לבוא לעבודה, והוא רחוק מאבק הכוכבים כמו המרחק של לשכת ראש הממשלה ממאבק המחאה ברוטשילד. ככל הנראה, גם בעתיד הוא ייאלץ לשאת את רוב המשא על כתפיו.

גורמים בלשכת נתניהו הטיחו ביקורת קשה בקונספט הדוברותי החדש והטילו ספק אם העסק יעבוד. "לקונספט הזה אין קשר למציאות ולעבודה היומיומית, והוא ייצור עוד יותר בלגן ממה שיש כיום", אמרו בלשכה.

זה רק עניין של זמן עד שיועציו החדשים של נתניהו יהיו שווים בעיניו כקליפת השום, וגם זו מחמאה גדולה. שעון החול שלהם החל לתקתק.