נוקד ושטייניץ הם כמו כל טייקון

הדוח המפורט של רו"ח יהודה ברלב על אגרקסקו, הנשען כולו על נתונים רשמיים - דיווחים, התכתבויות, פרוטוקולים מישיבות דירקטוריון ואסיפות בעלי מניות - שומט לחלוטין את הקרקע מתחת לטענות בעל הבית הגדול, מדינת ישראל באמצעות הממשלה, המסתכמות במשפט: זה לא אני, ואם יש למישהו טענות - זבש"ו.

ומשום שאין כבר ספק שהמדינה הינה בעלת הבית האמיתי, הגדולה, לצד בעלי החזקות מיעוט כמו תנובה, הגיע זמנה לנהוג מנהג בעלים ולקבל אחריות על הבושה. לא כי המדינה עושה טובה, אלא כי זו חובתה בחוק, ועדיף כך על פני חקירת משטרה. יותר מזה, כך עדיף גם משום קיומה של סכנה ברורה ומיידית שנזקי אגרקסקו עוד יעלו בהרבה על הסכומים שמדובר בהם היום.

אגרקסקו היא חברה גדולה, אבל היא בטח לא חברת החשמל. מדינה שאינה נושאת באחריות על אגרקסקו - מי יסמוך על מעשיה ביום הדין של חברת החשמל, למשל, החייבת היום, גם באג"ח, בישראל ובעולם, קרוב ל-60 מיליארד שקל? מי יקנה ממנה בהנפקת האג"ח הבאה, בקרוב? ובאיזו עלות?

לזה יש להוסיף עוד בושה בינלאומית: הבנק של ממשלת גרמניה, K.F.W, מימן רכישת אוניות לשימוש אגרקסקו על סמך העובדה, לדברי אנשיו, שמדובר בחברה של המדינה. עכשיו אין מי שישלם.

המשך ההתחמקות מאחריות באגרקסקו עלולה לייקר את עלות הסיכון של גיוס ההון של החברות הממשלתיות ואולי אף של המדינה. זה יעלה הרבה יותר מעלות האחריות על אי-הסדרים באגרקסקו.

על המדינה לקבל אחריות מיידית מול נושי החברה, לקוחות החברה ואזרחי המדינה. עליה לנצל את מינויו של עו"ד ד"ר שלמה נס כנאמן החברה (הוא כבר הוכיח את יעילותו בכך ששמר על לקוחות החברה בחו"ל ואיפשר, בחודשיים שלאחר ההודעה על קריסת החברה, לגבות 45 מיליון אירו לקופתה).

על המדינה להירתם להשלמת מהלכי ההבראה, כולל העמדת 15-20 מיליון אירו, שיועברו לנושים החקלאיים, לנושים מתעשיות קטנות, לפנסיה של העובדים, ולסייע, גם באמצעות התחייבות לפריסת חוב, בהחזר החוב לאג"ח העומד על כ-160 מיליון שקל.

אין מה לעשות, מה שנדרש מאילן בן-דב ויצחק תשובה נדרש גם מיובל שטייניץ ואורית נוקד.