טלוויזיה שחור-לבן

1. הפסילה של יוסיין בולט בגמר ה-100 מטר באליפות העולם היתה כל כך בוטה ששני אנשים שונים אמרו לי, בטווח של פחות משעה מסוף המרוץ אתמול (א'), שמשהו מסריח שם. אני לא חושב שמשהו מסריח, אבל הקפיצה לתיאוריות קונספירציה על תרמית הימורים או איזשהו סידור במשלחת הג'מייקנית (יוהאן בלייק, אלוף העולם החדש, מתאמן עם בולט תחת אותו מאמן) מלמדת על עוצמת הרגע. וולטר דיקס האמריקני, שזינק משמאלו של בולט וסיים שני, אומר שגם אחרי הפסילה הוא לא האמין "שהם באמת יזרקו אותו. איך אפשר לזרוק את יוסיין מהמרוץ?".

אפשר לזרוק את בולט מהמרוץ בגלל חוק 162.7 של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, שקיבל את הכינוי "חוק האפס סובלנות". חוק האפס סובלנות, שמרחיק אוטומטית כל רץ שפוסל בזינוק, נכנס לתוקף בתחילת 2010 והחליף חוק לא מוצלח אחר: במקרה של פסילה, לא משנה של מי, כל הרצים מקבלים כרטיס צהוב והפסילה הבאה, גם אם היא הראשונה של אותו רץ, גוררת הרחקה. גם החוק שקדם לחוק הכרטיס הצהוב הקולקטיבי היה גרוע: עד 2003 כל אחד משמונת הרצים היה יכול לפסול בזינוק פעם אחת, והזנקה של מרוץ 100 מטר נעשתה משימה ארוכה ומייגעת.

דברים ארוכים ומייגעים הם פשוט לא מקובלים בעולם הטלוויזיוני שאנחנו חיים בו, בעיקר בהקשר של ריצת 100 מטר, ומכאן האבולוציה של חוקי הזינוק. אלא שבניסיון לפייס את הטלוויזיה, התאחדות האתלטיקה הבינלאומית ירתה לעצמה ברגל: רגע השיא של אירוע השיא שלה נעלם בענן אנטי-קליימקס ששטף בעצבות אפילו את המתחרים של בולט.

קים קולינס מפדרציית האיים סנט קיטס ווניס, שבגיל 35 זכה בארד באליפות העולם התשיעית שלו, אומר שחוק האפס סובלנות לא צודק, אבל "אם התאחדות האתלטיקה מרגישה שזו הדרך הנכונה להשיג חוזי טלוויזיה, החוק יישאר. אני מופתע שאנשים לא יצאו מפה ודרשו את הכסף שלהם בחזרה. הם באו לראות את יוסיין בולט מנצח; הם לא באו לראות אותי או את בלייק מנצחים. כולם מכירים את בולט, הוא שם את האתלטיקה ברמה אחרת, וכולם רוצים לראות אותו רץ. כמה שאני רוצה להיות על הפודיום, זה היה ערב רע לאתלטיקה".

2. זה היה ערב רע לאתלטיקה גם בגלל ההתעלמות הכמעט פושעת ממה שקרה לאחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים: קנינסה בקלה. בקלה, שזכה בדאבל פנטסטי ב-5,000 ו-10,000 מטר במשחקים האולימפיים בבייג'ין ובאליפות העולם בברלין שנה אחר כך ומחזיק בשיא עולם בשני המרחקים, הגיע לדרום קוריאה אחרי כמעט שנתיים מחוץ לריצה תחרותית בגלל פציעות. כשעיתונאים ביקשו מגוס הרמנס, סוכן הרצים המפורסם שמייצג את בקלה, מידע על מצבו לפני ה-10,000 אתמול, הם הבינו ממנו שגם הוא לא ממש יודע למה לצפות. בסופו של דבר בקלה צלע אל מחוץ למסלול אחרי 6,000 מטר ופרש.

הפרישה של בקלה, בוודאי בהתחשב בזה שהאיש מעולם לא הפסיד ריצת 10,000, היתה צריכה להיות רגע לא פחות עוצמתי מהפסילה של בולט. אבל הפרישה של בקלה אפילו לא שודרה בטלוויזיה: הבמאי העדיף להתמקד בשני גמרים לנשים, קפיצה למרחק וזריקת דיסקוס, שהתנהלו במקביל באצטדיון. מגמר ה-10,000 למעשה שודרו, אם לא מחשיבים את הזינוק וההקפה הראשונה הלא חשובים, רק ה-3,500 מטר האחרונים.

הגישה של המדיום הטלוויזיוני לתחרות כמו ריצת 10,000 היא לא משהו שמפריע לרוב הצופים, שכבר מזמן מתוכנתים לצריכת תכנים קצרים ומתקשים לגייס את הסבלנות והריכוז שדרושים כדי באמת ליהנות (ויש הרבה ממה ליהנות) בריצות ארוכות. אבל כדאי גם שהצופים יידעו שבמונחים אתלטיים, קנינסה בקלה הוא תופעה הרבה יותר מרשימה מיוסיין בולט.

פרופסור דניאל ליברמן מהארוורד, שמתמחה בביולוגיה אבולוציונית, טוען שבמונחים יחסיים ההישגים של בולט הם רגילים, במיוחד לעומת ההישגים של רצים למרחקים ארוכים. "המהירות המקסימלית של בולט היא בסביבות 10 מטרים לשנייה", אומר ליברמן, "הרבה מתחת למהירות הריצה של רוב היונקים. כל כלב או אפילו סנאי ינצח את בולט. אריה יכול לרוץ פי שניים יותר מהר במשך הרבה יותר זמן. האמת היא שכספרינטר, האדם הוא פתטי. לא התפתחנו כדי לרוץ מהר. היינו ציידים ולכן מה שעושה אותנו מיוחדים זו היכולת לרוץ מרחקים ארוכים".

רצי המרתון הבכירים היום, כותב ליברמן במאמר "האבולוציה של ריצת המרתון", רצים בקצב של 6 מטרים לשנייה במשך 42 ק"מ ועוד קצת - מה שאומר שלאורך מרחקים ארוכים האדם יכול לרוץ יותר מהר מכל היונקים, אפילו סוסים. אחת הסיבות לכך היא היכולת של האדם לשמור על טמפרטורת גוף קרירה יחסית באמצעות הזעה. רוב היונקים, לעומת זאת, צריכים להאט אחרי מרחקים קצרים כי מנגנון הקירור שלהם תלוי בהתנשפות שמקשה על הנשימה.

בקלה, 11 פעמים אלוף עולם במרוצי שדה, מתכוון לפנות למרתון אחרי המשחקים האולימפיים בלונדון שבהם הוא כנראה יתחרה שוב על הדאבל (5,000 10,000) המלכותי. הוא מספיק צעיר (29) כדי לחזור לשפיץ, וגם אם זה לא יקרה אין שום סיבה להאמין שהוא לא יהיה מרתוניסט אדיר לפי המודל של אביו הרוחני, היילה גבריסילאסי האגדי. כך או כך, מה שהוא יעשה יהיה יותר משמעותי, לפחות במונחים ביולוגיים, מכל מה שבולט יעשה.