"אתם חולקים את המיטה עם עוד עשרות אלפי יצורים"

כשליידי גאגא לבשה ביקיני עשוי בשר, זה לא היה היצור החי היחיד שהסתובב באזור שלה. קבוצת חוקרים מאוניברסיטת צפון קרולינה, שאחראית לפרויקט "החיים הפראיים שבביתכם", טוענת שאנחנו מוקפים בטריליוני זנים של חיים, שרובם עדיין לא נחקרו.

היעד שהציבו לעצמם החוקרים הוא למפות את מגוון בעלי החיים שמתרוצצים בבית הממוצע - במקרר, בכרית ובפינה האחורית מאחורי האסלה, שהמגב לא מצליח להשתחל לתוכה.

דף הבית של התוכנית, The Wild life in our homes, קורא לגולשים למהר משום ש"רק עשרה אנשים ברי מזל יוכלו להשתתף במחקר - חמישה מבתים עירוניים, וחמישה מבתים כפריים, בכל העולם". אבל זה לא מדויק. מי שמוכן לממן את עלות הבדיקה והמחקר, יוכל לקבל מיפוי של חיות ביתו גם אם הצטרף באיחור.

"זה כמו להיות חוקר ג'ונגלים, אבל בבית, בלי הסיכון", אומרים החוקרים, "נורא נחמד ביער הגשם, אבל נחמד גם בבית ואף אחד לא הגדיר עדיין את מגוון החי באזורים האלה. כשאתם נכנסים למיטה, אתם עושים זאת תוך ביטחון שאתם חולקים אותה עם עוד יצור אחד או שניים. בפועל, יש שם עשרות אלפי יצורים".

את המחקר מובילים חמישה מדענים, בהם פרופ' רוב דאן מאוניברסיטת צפון קרולינה וקבוצת חוקרים מאוניברסיטת קולורדו, בראשות פרופ' נואה פירר. הצוות כולל מומחים למחלות זיהומיות, חרקים ותקשורת מדעית, שתוהים כיצד היצורים שחולקים איתנו את חיינו, משפיעים על בריאותנו הפיזית, הנפשית ואולי אף על התנהגותנו? "נכון להיום", אומרים אנשי המחקר, "השאלה הזו פתוחה".

מחקרים שנערכו בתחום זה בעבר מגלים שחיידקים שגדלים על גופנו מגינים עלינו מפני חיידקים קטלניים יותר ושהחרקים הזעירים הגדלים עלינו מגינים עלינו מפני החיידקים שגדלים עלינו, שלא יתרבו יותר מדי.

המחקרים מצביעים על סטטוס קוו בין הגוף האנושי לבין מספר זנים של פטריות. כמה ימים ללא מקלחת יספיקו לפטריות לצאת משליטה ולכבוש נתחים נוספים. בדיקות אחרות שנערכו בעבר מצביעות על כך שחיידקים מסוימים מסוגלים להשפיע על ההתנהגות שלנו. מדובר למשל ביצורים שמתגוררים במעי שלנו והופכים את המעי - ואותנו - לעצבניים. אחרים מתגוררים במוח וגורמים לנו להתקפי חרדה מעיקים.

לא קל לחקור את היצורים הזעירים והחמקמקים האלה, משום שאת רוב הבקטריות פשוט לא ניתן לגדל במעבדה. עם זאת, המדענים מתמודדים עם סוגיה עקרונית - האם עדיף לנו להתנהל בעולם בצורה אחרת ולעודד את החי סביבנו שתורם לנו, במקום לנסות להיאבק בחיות רעות?

כפר טבור

קבוצת החוקרים שעומדת מאחורי "החיים הפראיים שבביתכם", בוחנת בעזרת מומחים לתקשורת המדע ואוצרים של מוזיאוני מדע את הסביבה הקרובה. הפרויקט הקודם של החוקרים, Belly Button Biodiversity, התמקד בזירה אינטימית. כל אחד מהמשתתפים במחקר התבקש לתרום למדע מעט מההפרשות שהצטברו בקורקבן שלו. האקט הזה, שעלול להישמע מעט דוחה, תרם עד היום למיפוי של אלפי זני חיידקים.

"אתם חיים, אבל עד כמה אתם חיים?", שאלו החוקרים. "הג'ונגל המיקרוביאלי של כל אחד מאיתנו כה עשיר, צבעוני ודינמי, כך שהוא בוודאי כולל מיני חי שמעולם לא נחקרו על ידי שום מדען שהוא". ואם המשפט הזה יגרום לכם להסתכל על הפופיק שלכם אחרת, נדמה שהחוקרים השיגו את מטרתם.

הרזומה של קבוצת המדענים כולל גם מחקר ששמו Biodiversity on Broadway, אשר בחן את מגוון הנמלים באזור מוגבל אך מאוכלס מאוד בניו יורק. החוקרים איתרו אלפי סוגים שונים של נמלים, לרבות כאלה שנמצאו לפני כן רק באזורים אחרים בארה"ב וכאלה שכלל לא היו מוכרות.

"ניו יורק היא כור ההיתוך של הנמלים", התרגש החוקר מרקו פקרביק מהמכון הלאומי להגנה על החי בקרואטיה שביצע את המחקר. עת מעודדת הקבוצה אזרחים מן השורה לצלם ולשלוח אליהם תמונות של הנמלים בסביבתם. "יש בוודאי הרבה ללמוד מהמינים שהצליחו לשרוד בג'ונגל העירוני שיצרנו".

הסבון בכה מאוד

המחשבה האחרונה מובילה את החוקרים למה שהם מכנים "השערת ההגיינה". בני האדם, אומרים החוקרים, מצמצמים את המגוון המדהים של החיים סביבם. אם חשבתם שמדובר באקט שמסייע למין האנושי, החוקרים מעלים את האפשרות שאתם טועים.

האם, תוהים המדענים, צמצום החיים סביבנו אחראי לחלק מהמחלות של החיים המודרניים, כגון אסתמה או אלרגיות? ההשערה היא שהחשיפה למגוון של מיני חי, הייתה אמורה לחסן אותנו ולאמן את המערכת החיסונית להבדיל בין אויב לידיד. השערה אחרת היא שהחיידקים עצמם עוזרים לנו להילחם בחיידקים אחרים, מזיקים יותר.

מחקר שפורסם לאחרונה הראה כי בעוד שרחיצת ידיים הופכת אנשים לבריאים יותר, הרי שרחיצת ידיים עם סבון אנטי בקטריאלי, הופכת אנשים חולים דווקא לחולים יותר. האם ייתכן שהסבונים הללו הורגים חיידקים טובים, שמגינים עלינו מחיידקים רעים?

ואם כן - מה מה זה אומר על האנטיביוטיקה שאנחנו בולעים ועל האנטיביוטיקה בג'לים האנטי מיקרוביאלים, שנשטפת מהכיור שלנו אל מי התהום?

האם יש לשינוי באורח החיים של בני האדם גם השפעות חיוביות? מחקרים אחדים מצביעים על כך שהאבולוציה האנושית הובילה ליצירת זנים חדשים. דוגמא לכך היא פשפשי המיטה, שהופכים לנפוצים ומגוונים. פשפשי המיטה הטרידו בעבר את מנוחתם של עטלפים ועברו להתגורר על בני אדם, כשהללו עברו להתגורר במערות.

הפשפשים השתנו

מערכת היחסים החדשה דרשה מהפשפשים להשתנות. הפיות שלהם התרחבו כדי להתאים למבנה כדוריות הדם של בני האנוש והתארכו כדי לחדור את העור העבה שלנו. הם עברו לאכול בלילה, כשאנחנו ישנים, במקום בבוקר, כשהעטלפים ישנים. השינויים האלה הובילו את חלק מהפשפשים לשוקת שבורה: אין להם את מי לאכול, מלבד בני אנוש.

כיצד התמודדו בני האדם עם הפשפשים? בעיקר בעזרת DDT. האנושות ויתרה במקרה הזה על עזרה שיכלה לקבל ממקור לא צפוי, הנמלים. נמלת פרעה (Pharoah Ant), שהייתה נפוצה בעבר בכל בית, אהבה מאוד לאכול פשפשים, אך כיום היא הרבה פחות נפוצה. גם עכבישים אוכלים את הפשפשים, אם בני האדם לא הורגים אותם קודם לכן.

האינסטינקט האנושי הוא למגר את החי סביבנו או לכל הפחות ליצור סביבה סטרילית באזורים מסוימים. עושה רושם שהרצון הזה איננו אפשרי. ייתכן שגישה נכונה ונבונה יותר תהיה למפות את עולם החי סביבנו ולבחור את השכנים שלנו בקפידה.

 הנאים השכנים