כל תומכי מרגול

בימים האחרונים מלאו עיתוני המדינה ומסכיה באנשים מסוגים שונים שכולם חברו למטרה אחת: להגן על מרגלית צנעני. אצל חלקם זו הייתה בבירור מין פוזה שכזאת, אני חבר שלה יעני, אז באתי לתמוך בה; או הפוזה הידועה של האשכנזי המזדהה, יעני, עם אפלייתה של בת המזרח המסכנה. כולם התאחדו סביב השאלה: מה היא עשתה, לכל הרוחות, שמגיע לה מעצר ממושך? איזה פשעים היא ביצעה שמגיע לה יחס כה נוקשה?

הגנה מתוך בורות

זה בסדר גמור לצאת להגנתם של אנשים - אבל לא מתוך בורות לגבי העובדות והנתונים. לצבא ההגנה למרגול לא היה ידע של ממש לגבי המעשים שבהם נחשדה הזמרת-שופטת. הם הציפו את הציבור במאמרים ופרשנויות שלא פירשו דבר - אלא להפך, רק בלבלו.

הם שאלו מה כבר עשתה צנעני, ומיד לאחר מכן השיבו, פחות או יותר, שהיא לא עשתה דבר המצדיק את היחס המחמיר כלפיה. כל זאת, כאמור, מבלי לדעת במה היא מואשמת.

"אם זאת לא הייתה מרגול"

יותר מכך: הם, אבירי מרגול, לא הסתפקו בהצבת סימני שאלה, הם גם הטיחו ביקורת בגורמי אכיפת החוק. המשטרה "מתאכזרת" אליה, בית המשפט "מתעלל" בה. או, האשמה נפוצה, כולם מחפשים פרסומת על גבה של צנעני; או כמו שנכתב יותר מפעם אחת, "אם זו לא הייתה מרגול, היו נוהגים בה אחרת".

כמובן שבתוך כל אלה היה טמון, בגלוי או במרומז, זרע הפורענות של האפליה העדתית. הביטוי: "אם זאת לא הייתה מרגול" טומן בחובו לא רק את הסלבריטאיות שבה - אלא גם את המזרחיות שלה.

הגדיל לעשות איזה ארגון שעל קיומו לא ידעתי עד לפרשה זו, ארגון הקרוי "אחותי" להגנה על נשים מזרחיות. שפשפתי את העיניים: למה נשים מזרחיות זקוקות לארגון משלהן כדי להגן עליהן? להגן מפני מה, מפני מי? האם באמת מדובר בנשים, וגם גברים, שהם כל-כך מאוהבים בתחושות הקיפוח העתיקות, עד שהם מסרבים או לא מסוגלים להיפרד מהן?

או שמא מדובר באמצעי שנועד להשיג אפליה, אבל לטובה. כלומר, לגרום למי שעוסק עם איש המזרח להוכיח שהוא לא "גזעני"?

מכל מקום, לאחר פרסום כתב האישום נגדה הבוקר (ב'), נראה שאם בכלל, אז צנעני זכתה ליחס מועדף - הן מצד המשטרה, הן מבית המשפט ובוודאי משירות בתי הסוהר.

אחריות תוכניות בטלוויזיה

עכשיו הגיעה הנקודה שבה צריך לערוך בדיקה על היחסים בין הציבור לטלוויזיה; על ההשפעה שיש לחלק מהתוכניות המשודרות על הגברת הפשיעה, על החינוך לאלימות.

לו היינו עושים זאת לפני שנים, כאשר ניכרו סימני ההידרדרות הראשונים, אולי לא היינו מגיעים למצב הזה.

במקביל צריך לקוות שמקרה צנעני הוא ייחודי, ולא סימפטום למקרים נוספים אחרים. צריך לקוות - אבל בעיקר לבדוק.