הנדל"ניסטים הבינלאומיים שלנו

על מי בדיוק אנחנו עובדים? זה לא רע כמובן לזכות בהבעת אמון מלטפת מישראלים טובים שהצליחו בהשקעות מעבר לים ובא להם פתאום לקנות חברה או נכסים שיעניקו להם את הכבוד וההכרה גם במכורתם. גם נורא נחמד ומחמם לב שרבבות יהודים מגיעים לפה מדי קיץ ובחגים. אבל לקרוא לאלה הראשונים "קרן זרה" ולאלה האחרונים "תיירים"? נו באמת.

מישהו ראה פה יותר מפעם או פעמיים תייר אמיתי מצרפת או מארה"ב, שאין לו בן דוד שגר בנתניה או בירושלים? האם לא היה ברור מהרגע הראשון, כבר כשדלק נדל"ן הוציאה את ההודעה הראשונה על מו"מ למכירתה לקרן השקעות אמריקנית ש"אין לה פעילות בישראל ואין לה או למנהליה קשרים עסקיים עם המוכרות", שבסוף יתברר שהקרן הזו נמצאת בשליטה של כמה ישראלים מהרצליה שירדו לL.A לפני כמה שנים?

תדמית בינלאומית בכאילו

כבר שנים אנחנו מאוד אוהבים את התדמית הבינלאומית שהדבקנו לנדל"ניסטים שלנו, שחותמים על עסקאות ברחבי תבל, מסתובבים עם שועי עולם וזוכים להכרה ולאזכורים אפילו ב"ניו יורק טיימס".

אבל אחרי שהשנים האחרונות לימדו אותם ואותנו, באנדרסטייטמנט, שאת ההשקעות המוצלחות שלהם ביצעו טייקוני הנדל"ן שלנו בעיקר פה בארץ (לב לבייב היה מעדיף לשכוח את מנהטן, יצחק תשובה את אנגליה, ועוד אלפי יזמים ישראלים את הקרקע שיש להם ברומניה והם משלמים עליה ריבית מדי חודש), הגיעה "קרן הנדל"ן הזרה" של תשובה והזכירה לנו שבסוף, למרות החברים הבינלאומיים שהם פוגשים בדאבוס ובמחלקות הראשונות, את העסקאות הגדולות הם עושים תמיד עם ישראלים ועם יהודים טובים, שבדרך כלל גרו גם כמה שנים בפתח תקווה או בהרצליה.

יגאל אהובי, ממשרדו באוקספורד סטריט שבלונדון, עשה את העסקאות הגדולות ביותר עם יצחק תשובה (דלק), גרשון זלקינד (אלקטרה) ובצלאל איגר (דוראה), אותם קל יותר לפגוש בבית קפה שמתחת לבית גיבור ספורט ברמת גן.

תשובה, שפגש את כל המי ומי בכלכלה העולמית אחרי שרכש מהנסיך הסעודי את הפלאזה בשדרה החמישית במנהטן, צירף בסופו של יום את נוחי דנקנר לרכישת הענק של הקרקע בלאס וגאס, למרות שלא ידוע לנו על ידע כלשהו של דנקנר במלונאות או בבתי קזינו, מהענפים היותר מורכבים שהמציא עולם הנדל"ן, ודאי בעיר כמו וגאס; גם לבייב פגש את שותפו האמריקני, שעיה בוימלגרין, יליד פתח תקווה שבנעוריו נסע ללמוד בישיבה בניו יורק ונשאר לגור בה, בקרוז של הקהילה החרדית העשירה לאיים הקאריביים.

תמיד התחשק לנו לדמיין את המוח היהודי המפורסם חותר בבטחה בין להקות של כרישי נדל"ן בינלאומיים אחרים, בה בעת שמרבית הטייקונים שלנו השתכשכו למעשה בביצה יהודית-ישראלית. הם אמנם קנו נכסים מ"גויים גמורים", בדרך כלל במחיר יקר, אבל אחר כך מצאו את הישראלי (או הישראלי לשעבר) לעשות אתו עסקים.

חובות לשכנים לשעבר

כדאי לזכור את זה גם בהערכת הסיכויים שאכן אבי שמש ושאול קובה, העומדים בראש הקרן הזרה שמצא יצחק תשובה, יחליטו עד ה-12 בספטמבר להעביר 500 מיליון שקל, תמורת הזכות המפוקפקת לרכוש את דלק נדל"ן, עם נדוניית חובות בהיקף 2 מיליארד שקל.

אחרי ההמתנה לחשיפת זהות הקרן האמריקנית שמצא תשובה, שתסכים לעשות את העבודה המלוכלכת ו"תגלח" את החוב לנושי החברה בדרך (אולי) להבראתה, פגשנו בסוף שני חבר'ה "משלנו". שניים שגם להם יהיה מאוד נעים לא להחזיר חובות לבני דודים, שכנים (לשעבר) וחברים.