המחאה מוכיחה: התקציב הדו-שנתי של שטייניץ - כישלון

אין שיחה אחת עם שר האוצר יובל שטייניץ, כנס אחד שבו הוא מופיע, נאום אחד שהוא נושא, שבו תוך כמה דקות לא מגיע כבוד השר לעניין התקציב הדו שנתי. גולת הכותרת לדעתו של הישגיו בקדנציה שלו כשר האוצר, ההמצאה העולמית הייחודית שנקראת תקציב דו שנתי. המצאה שרשומה על שמו כמובן. בכל הזדמנות בשנתיים האחרונות הציג שטייניץ את התקציב הדו שנתי כהישג כלכלי מהשורה הראשונה וחילק לעצמו סופרלטיבים על ההמצאה הגאונית. "אולי נציג את מועמדותו לפרס נובל לכלכלה" אמר לנו פעם, בסרקזם, בכיר במשרד האוצר, שכבר לא היה מסוגל לשאת יותר.

בקדנציה של שטייניץ נחלש מאוד משרד האוצר. השפעתו על התקציב הלכה וקטנה, כאשר המועצה הלאומית לכלכלה, לצד מנכ"ל משרד ראש הממשלה ושלוחיו, הפכו לדומיננטיים ואגף התקציבים איבד מכוחו. המורל דעך, בכירי האוצר נטשו בזה אחר זה את תפקידיהם, היכולת לגייס מחליפים ראויים הלכה וקטנה. כך נאלץ שטייניץ למנות ראש אגף תקציבים מהשורה השלישית של בוגרי האגף. השיא הוא כמובן צוות טרכטנברג, ועדה שלראשונה מאז 1985 מפקיעה את הטיפול בסדרי העדיפויות בתקציב ממשרד האוצר, ובכירי האוצר מופיעים לפניה כדי להציג את עמדתם. אבל שטייניץ לא מוטרד, מבחינתו רשום על שמו הישג ענק - התקציב הדו שנתי.

שטייניץ הפך עניין טכני שנוי במחלוקת לאידיאולוגיה ולהישג שיש להתפאר בו. אבל יש סיבה טובה מדוע כמעט אף מדינה בעולם לא עברה לתקציב דו שנתי, ולא רק בגלל הפרת מאזן הכוחות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. הסיבה היא המציאות המשתנה. "כל תוכנית היא בסיס לשינויים", אומרים בצבא על אותם אירועים בלתי מתוכננים שהופכים את המציאות על פיה ומחייבים היערכות חדשה. במצב כזה גמישות היא שם המשחק ותקציב דו שנתי, המניח אזיקים על ידיהם של מקבלי ההחלטות, רק מחריף את הבעיה.

שטייניץ ניסה לכופף את המציאות אבל כשהמציאות חובטת בך בחזרה זה כואב. אנחנו עוד לא במחצית הדרך של התקציב הדו-שנתי וכבר ברור כי הוא לא רלוונטי. השילוב בין האביב הערבי שהחמיר את האיום הביטחוני, ההרעה בכלכלה העולמית והמחאה החברתית, הפכו את הנחות היסוד של התקציב על פיהם. נתוני המאקרו שהיו אבן יסוד בהכנת התקציב והמספרים הנגזרים מהם, אינם עוד.

עכשיו נדרש שטייניץ לעשות צעד שפוליטיקאים מתקשים לעשות, להודות כי טעה ולהכין לשנת 2012 תקציב חדש. תקציב רלוונטי למציאות, עונה על הדרישות ועל הצרכים, בעיקר החברתיים. האם שטייניץ מסוגל לעשות את זה ולהפנים שהתקציב הדו שנתי, בבת עינו, הוא פלופ? קשה לנו להאמין. שטייניץ הוא אמנם פוליטיקאי עם אינטגריטי, אמיץ מהממוצע ויהיר פחות מאחרים, אבל הוא כל כך קשר את עצמו ואת המוניטין שלו לתקציב הדו שנתי, שהודאה בטעות תהיה בלתי נסבלת עבורו.