לא קל להיות הברווזון המכוער של משפחת עופר. דורון עופר, בנו הצעיר של יולי, חווה זאת בימים אלה על בשרו. יש לו ויכוח מתמשך עם שאר בני המשפחה, ומיד התגייסו מקורות עלומים להציג אותו בעיתונות כלא יוצלח, כאדם שמנסה "לעשות דווקא" לאביו הקשיש והחולה, כמי שמונע ממניעים אמוציונליים, וכבן שבאופן כללי מכעיס ומצער את אבא ואת כל השאר.
דורון עופר, אדם בעל גינוני נימוס אנגליים, מופנם יחסית ומתרחק מתקשורת, סופג היום את כל הניתוחים הפסיכולוגיסטיים הפומביים הללו בשל איום של ממש על עסקי עופר השקעות: המפקח על הבנקים הוציא מכתב זועם למשפחה, המחזיקה בכ-26% מבנק מזרחי טפחות, ובו הוא מתלונן על כך שלמרות דרישותיו ולמרות התחייבותם הם לא עמדו בדרישה שלו אליהם: הון עצמי מינימלי המתחייב למען יציבות הבנק. ולא רק שלא עמדו בדרישה, אפילו הגדילו את המינוף והקטינו את ההון העצמי כאשר מליסרון, החברה הבת של עופר השקעות, רכשה במינוף גבוה את חברת הקניונים בריטיש ישראל. כך, במכתב שמעולם לא נשלח כמוהו לבעל אחזקות בבנק בישראל, מציב המפקח דודו זקן אולטימטום למשפחה: יש לכם חודש לסדר את העניין.
הדרך ההגיונית ביותר לעמוד בדרישותיו של המפקח היא לפצל את האחזקות הריאליות של עופר השקעות, דהיינו הקניונים והמלונות, מהאחזקה הפיננסית, כלומר בנק מזרחי טפחות; לשתי חברות שונות. מתווה כזה של הפרדה כבר קיים, אולם דורון מסרב לחתום על ההיתר המתלווה אליו, מסיבות שנדון בהן עוד מעט בהרחבה.
במקביל, התנהלו בשנה האחרונה מגעים בין דורון לבין שאר השותפים בעופר השקעות - האב יולי (36.7%), האחות ליאורה (15%) ובן הדוד אייל (33.3%) - לרכישת 15% של דורון. לידי G הגיע המתווה שלא פורסם מעולם, ושעל-פיו, גורסת שמועה מבוססת, הצדדים היו קרובים להסכמה.
סמי עופר עידן עופר / צלם: עינת לברון
על-פי המתווה, שנחשף כאן, בתמורה לחלקו של דורון תשלם עופר השקעות 200 מיליון דולרים, חלקם במזומן וחלקם בדמות העברת שני נכסים לידי דורון: האחד הוא בית מרכזים ביפו, המשמש כיום לתעשייה זעירה ולמסחר, שעל-פי אותה שמועה דורון מתכנן להסב אותו לבית דירות לופט; השני הוא קאנטרי קלאב הרצליה, שגם לגביו יש לדורון, איש נדל"ן מנוסה, תוכניות אחרות, הקשורות בשינוי ייעוד. כמו כן דרש דורון עופר החזר של 15 מיליון דולרים, שככל הנראה הלווה לאביו יולי במהלך השנים.
"המספרים לא מצלצלים לי מוכרים", אומר מקורב למשפחת עופר, אבל נמנע מלהכחיש את המידע, ואילו אחרים הקשורים לעניין "לא מאשרים ולא מכחישים".
זה כחודש לא חלה התקדמות בחזית המתווה, וככל הנראה הצדדים, לפחות נכון לעכשיו, נסוגו ממנו. אדם שקרוב למגעים אומר שהם הלכו והתמשכו וירדו לפרטי-פרטים, ו"אחד הצדדים לא נהג בחוכמה" במשא ומתן, וגרם לכך שהעניין לא הסתיים.
אחד הצדדים טוען כי לאחר שהיו הסכמות ברורות באשר לפיצול הנדרש באחזקות המשפחה, וכל המסמכים "היו חתומים ואפויים ועמדו להגיש אותם לשולחן", דורון החל להערים קשיים. אחרים אומרים כי דורון עקבי לאורך כל הקו בדרישותיו, שהיו ידועות היטב לעו"ד צבי אפרת ממשרד גורניצקי שמטפל בעופר השקעות, וגם לשאר בני המשפחה, ובשלב מסוים אף הרגיש כי עו"ד אפרת אינו מייצג את האינטרסים שלו. אגב, זה כמה חודשים דורון מיוצג בידי עו"ד אלקס הרטמן ממשרד ש. הורביץ.
ליאורה ויולי עופר / צלם בן יוסטר
קרע שהולך הרבה אחורה
מה "עקץ" את דורון עופר, שואלים בקהילה העסקית. מדוע אינו מאפשר למשפחה לסיים את פיצול נכסיה ולעמוד בדרישות בנק ישראל? כדי להבין זאת יש ללכת אחורה, להיסטוריה הטעונה בתוך משפחת ההון. הקרע בה לא התחיל אתמול, וגם לא לפני שנה וחצי בערך, כאשר החלו לדון בהסדרי פיצול האחזקות של עופר השקעות.
מדובר בקרע שתחילתו לפחות לפני עשר שנים, ואשר הוביל לכך שדורון מבודד יחסית בתוך המשפחה, אופוזיציונר שדעתו אינה מתקבלת, וברמה העסקית - בעל מניות מיעוט שמנסה לנצל את חלון ההזדמנויות שנפתח. זאת משום שלדורון אין כל התנגדות עסקית לפיצול עסקי המשפחה. המתווה הכללי של הסכם הפיצול כבר הותווה כפי שתואר קודם לכן, ואפילו הוגש לפרה-רולינג לרשות המסים.
אלא שדורון, כך הבקיאים בנושא מצד אחד, משתמש בעובדה שהסכמתו וחתימתו נדרשים כדי לשפר את מעמדו. "אנשים חושבים שאפשר לנצל מצוקות כביכול ולקבל פירות מעבר לרגיל", אומר מקורב לנושא. אחרים יגידו שדורון עושה זאת כדי להגן על הזכויות שלו, שהוא מרגיש שיהיה קשה להגן עליהן ברגע שהמהלך ייגמר.
דברים אמורים בכך שלא רק שדורון הוא בעל מניות מיעוט שאינו נהנה מאהדת האב ושאר בני המשפחה, הוא גם מבין שמתישהו בעתיד, כאשר ילך האב לעולמו, מצבו עלול להיות גרוע הרבה יותר. "המנועים לסכסוך הירושה הזה התחממו מזמן", אומר אדם שמכיר את מהלך העניינים. "דורון כנראה קיבל איזה מסר, או נתנו לו להבין שעומדים לפגוע בזכויותיו".
על הרקע הזה, שאפשר לכנותו "אקדח לרקה", מנסה הצד השני ליצור את הרושם כי הסכמתו של דורון למהלך הפיצול והחתימה על ההיתר החדש לבעלות בבנק אינן נדרשות כלל. לדבריהם, "אם יש אחד שלא מסכים, המפקח יכפה את שינוי ההיתר משפטית ואנחנו נמחא לו כפיים ונגיד לו בראבו. היינו מצפים שהעניין יסתדר בהסכמה, זאת משפחה, אבל גם בלי הסכמה זה יסתדר". אחד האמצעים, לדבריהם, יהיה להפוך את המניות של דורון ממניות שליטה למניות רגילות.
אולם בסביבת המפקח מזכירים כי המפקח הבהיר היטב במכתבו שהוא לא מתכוון להתערב בין בני המשפחה, או להכריח אחד מהם לנהוג כך או אחרת או לשנות את סוג המניות שבידו; ההנחיה שלו נוגעת לכל בני המשפחה. כמו כן, זה למעלה משנה מחכה המפקח שבעופר השקעות יורידו את המינוף לדרגה שתתיישב עם רצונו לשמור על יציבות בנק מזרחי טפחות שבשליטתם, והם מתארים לו כשלים ובעיות בדרך להסדר.
בתום חודש האולטימטום, כתב דודו זקן במכתבו, ימליץ לנגיד לשנות את ההיתר שלהם ולמנוע מהם להחזיק בבנק דרך עופר השקעות. הצעד הבא - אם גם הדרישה הזאת לא תמולא - יהיה שלילת הרישיון.
איש עסקים בזכות עצמו
דורון עופר, 55, חי בבני ציון בנחלה הצמודה לזו של אחותו, כעת יריבתו, ליאורה. כלפי חוץ הם מקיימים יחסים קורקטיים - הוא היה בחתונת בתה, והיא בוודאי תפקוד את חתונות ילדיו בבוא העת. נשיקות, אומר אדם שמכיר את המשפחה, אין שם.
הוא נשוי לסיגל, מתרגמת סימולטנית במקצועה, ואב לארבעה, בני 17-24. מכריהם מתארים אותם כאנשים נעימים וצנועים - עד כמה שיושבי ארמונות בבני ציון יכולים להיות צנועים. הוא איש ספורט, אוהב שיט כמו כל בני המשפחה, בנעוריו היה נער סיפון ובצבא שירת בחיל הים. כמו כן הוא חובב הליכות ארוכות ורכיבות ממושכות על אופניים. לצד זה הוא נחשב לאיש ספר, הנוהג להאזין יחד עם חבריו להרצאות שהם מארגנים פעם בחודש, בנושאים מנושאים שונים, מקאנט ועד עתיד המזרח התיכון, מפילוסופיה ועד ספרות. לאחר שחרורו מהצבא נסע ללמוד כלכלה באוניברסיטת לנקסטר באנגליה, ולאחר מכן השלים תואר שני בתחבורה ימית בניו יורק. ב-1982 חזר ארצה והשתלב בעסקי הנדל"ן של אביו, יולי.
אחד הדברים שדורון עופר היה ממונה עליהם היה הקמת בית מרכזים בהרצליה פיתוח, ועד סוף שנות ה-80 הוא ניהל את תחום הנדל"ן של המשפחה בארץ. בניגוד לרצון של מי מהצדדים להציגו היום ככישלון עסקי מהדהד, דווקא עסקי הנדל"ן שפיתח היו במשך שנים הבסיס האיתן של המשפחה, בסיס שאפשר לפלג של יולי למנף עסקות אחרות.
לאחר מכן פרש דורון מעסקי המשפחה והחליט לפרוס כנפיים במקום אחר, עצמאי - אם מפני שהיו לו חילוקי דעות עם אביו ואם מפני שרצה להוכיח את עצמו. כך או אחרת, כבר אז נזרע זרע מורת הרוח של אביו. דורון ביצע השקעות בצפון אנגליה, ובהמשך גם בלונדון, בתקופת שפל נדל"ן גדול בבריטניה, וקצר הצלחה רבה בעסקיו. גורם עסקי מעריך היום את נכסי הנדל"ן שלו בעולם ב-2 מיליארד שקלים, וזאת ללא ה-15% שלו בעופר השקעות.
בסוף שנות ה-90 רכשו האחים עופר, בהובלת סמי, את החברה לישראל מידי משפחת אייזנברג. אז חזר דורון לארץ ומונה למנכ"ל עופר נכסים (היום עופר השקעות). הפרויקט הבולט מאותה תקופה היה הקמת קניון רננים ברעננה, היום אחד הקניונים המוצלחים בארץ. אולם כהונתו שם הסתיימה ב-2002, די בסמוך למועד שבו פיצלו האחים סמי ויולי חלקית את עסקיהם המשותפים. עופר השקעות, שהייתה בבעלות יולי בשני שלישים ובבעלות סמי בשליש, מכרה לסמי את חלקה בחברה לישראל (50%) בכמה מאות מיליוני דולרים. דורון התנגד למכירה. הוא חשב שהחברה נמכרת ב"נזיד עדשים", טענה שאין ספק שבראייה לאחור יש בה ממש. החברה לישראל שווה היום הרבה יותר מהשווי שבו הוערכה אז.
בכיר בשוק ההון טוען בלהט כי יולי נאלץ למכור את החברה לישראל כדי לכסות על התוצאות העסקיות הלא טובות שהביא ניהולו של דורון, ובשל כך "יולי כעס על דורון ונעלב". אחרים דווקא מזכירים כי פיצול עסקי האחים יולי וסמי נבע מהחלטה ישנה שלהם להפריד אחזקות כדי למנוע מאבקים עתידיים בדורות הבאים. כך שלא הניהול של דורון הוא שגרם למכירה, והכעס של האב נבע בעיקרו מהעובדה שדורון קרא עליו תיגר.
לדורון, הם אומרים, תמיד היו דעות עצמאיות; ויכול להיות שיולי, שגידל אותו להיות עצמאי, התקשה אז לקבל שהבן מביע דעות שונות משלו. "דורון היה קול קורא במדבר", מתפייט איש עסקים בולט המכיר את המשפחה.
כך או כך, דורון עזב את ניהול עופר השקעות, והמשפחה הודיעה כי הוא רוצה להתפתח לכיוונים אחרים. בארץ הוא מחזיק בחברת דנדי בנייה הבונה בנייני מגורים באזור חיפה ונשר, אולם עיקר פעילותו בחו"ל. לאט-לאט הלך ונדחק ממוקדי הכוח של המשפחה. את חלקו בעופר ספנות (33%) מכר לדודו סמי עופר ולאודי אנג'ל. בכיר בשוק ההון טוען כי הם רצו "לקנות אותו החוצה" כיוון שהוא הססן ושמרן מבחינה עסקית והיה להם קשה נוכח התנגדויותיו להתמנף ולהמריא. איש עסקים בתחום אומר כי הוא עצמו העדיף להתרחק "ממקומות שלא נעימים לו".
התנגד לרכישת קניון רמת אביב
זה היה התור של ליאורה עופר, האחות הבכורה. עד אז היא הוחזקה די בצל. האב יולי העדיף לתת את המושכות של החלק שלה בידי אודי אנג'ל, מי שהיה אז בעלה, והיא עצמה הסתפקה במשרד נסיעות שהקימה והפכה לרשת. לאחר הפרידה מאנג'ל, וה"עריקה" שלו לצד של הדוד סמי, נתן לה אביה לנהל את חברת המלונות של המשפחה. וכך, בעוד ליאורה, שאולי חשה תסכול על השנים שבהן לא קיבלה את אמונו של אביה, נשארה קרוב אליו, דורון היה רחוק מהעין, מהאוזן ומהלב.
בשנים האחרונות ליאורה מכהנת כדירקטורית וכממלאת מקום היושב ראש (יולי) בעופר השקעות, וכן כיו"ר מליסרון, חברת אחזקות הנדל"ן של עופר השקעות; ונהנית מפרופיל תקשורתי גבוה ומסמכויות רבות. המנכ"ל שלצדה עד לאחרונה בעופר השקעות, אבי לוי, הוא איש ותיק מאוד בקבוצת האחים עופר, עוד מ-1980. הוא חבר קרוב של אודי אנג'ל ובעל כוח, השפעה ואף אחזקות - 3% ממליסרון, הנסחרת לפי שווי שוק של כ-1.4 מיליארד שקלים.
לוי מקפיד לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך ולפנות לליאורה את הבמה. אולם פעיל מרכזי בתחום המרכזים המסחריים משוכנע שהוא הנותן את הטון ומקבל החלטות כמו רכישת קניון רמת אביב וקניון סביונים מידי אפריקה ישראל ב-2009, וכמו רכישת השליטה באימפריית הקניונים בריטיש ישראל לאחרונה. אגב, כשיסתיים מיזוג מליסרון עם בריטיש, לוי, שמנהל היום את בריטיש, עתיד להיות מנהלה של החברה הממוזגת; זאת בהנחה שיצא בשלום מכוונתה של רשות ניירות ערך להגיש נגדו כתב אישום בחשד להרצת איגרות חוב של מליסרון, פרשה שעודנה תלויה ועומדת.
יש להניח כי במבנה ניהולי זה משמרים הבן דוד אייל עופר והגיס לשעבר אודי אנג'ל את כוחם בעופר השקעות, בעוד ליאורה קוטפת מחמאות על עסקות הרכישה. דורון, שבזמנו התנגד לרכישת קניון רמת אביב, אינו שותף להתפעלות מהעסקות הללו. בסביבות משפחת עופר טוענים שהוא "מתנגד לכל דבר מסיבות אמוציונליות", אולם אפשר לראות את הסיבות גם כענייניות לגמרי. כך, כבר אז, הביעו בפיקוח על הבנקים דאגה, שכן רכישת קניון רמת אביב הורידה את ההון העצמי של עופר השקעות מ-40% ל-30%, ונתן למשפחה ארכה של שנתיים (שהסתיימה ביוני השנה) שבמהלכה יוכלו להסתפק בהון העצמי המופחת.
כלומר, פיצול העסקים הריאליים מהפיננסיים בעתיד כבר נדרש, ודורון חשש מהשלכות מיסוי מסוימות, והסיר את התנגדותו רק כאשר שינו את דרך הפיצול העתידית. "כל דבר שהוא אומר מנסים לצבוע בצבע דווקאי", אומר אדם שמכיר את המשפחה. גם לעסקת הרכישה של בריטיש התנגד, הוא לא אהב את המינוף הגבוה שהיה כרוך בעניין. "ייתכן שהוא שמרן יתר על המידה, ייתכן שהוא זהיר במידה הנכונה, רק בעוד כמה שנים אפשר יהיה לשפוט".
"לקנות זה קל", מעריך גורם בתחום, "אבל מליסרון שקונה את בריטיש זה דג שבלע פיל, ועכשיו נראה אם הדג הזה יודע להיות לווייתן".
מה יהיה על הירושה?
מה שמטריד את דורון עופר, וכנראה מה שגורם לו לשים מקלות בגלגלי הפיצול העסקי, אינו צעד עסקי זה או אחר. גם לא הרצון לעשות דווקא לאבא - יש לזכור שמדובר באדם קשיש וחולה. "ההצגה הזאת של דורון כאדם המונע משיקולים לא רציונליים, דווקאיסט", אומר בכיר בקהילייה העסקית, "יכולה גם לשרת מטרה מסוימת בעתיד. כאשר בבוא היום תתבצע חלוקה של כוח ושל רכוש".
המקור הנוכחי של אותו כוח ורכוש הוא כמובן יולי עופר. ולהרגשתו של דורון, אביו מוקף בליאורה, באודי אנג'ל ובאשתו השלישית של יולי רותי, בעוד הוא עצמו, הבן, מורחק משם. מן הסתם הוא אינו יודע אם האב הסדיר כבר את חלוקת הרכוש בצוואה או לא. הוא יודע רק שביום שאחרי הוא יישאר במיעוט חסר השפעה מול השאר, שאינם רואים עמו עין בעין, ואף רואים בו מעין "אבן בנעל" מכיוון שדעתו לעתים קרובות שונה משלהם. כאשר אדם נמצא בסיטואציה כזאת, הוא חושש שכעסיו הישנים של האב עליו, בתוספת המגע של הסביבה הקרובה, לא ישחקו לטובתו.
דוגמה קטנה לאינטרסים שאינם עולים בקנה אחד ראינו ממש בימים אלה: חברת CEE - שהקים יולי עופר עם אשתו רותי, עם איש העסקים נמרוד רינות, ותוך מעורבות של יועצת התקשורת מרגלית תשבי - נקלעה לקשיים כאשר התחייבויותיה תפחו ל-795 מיליון שקלים, מתוכם 193 מיליון שקלים למחזיקי איגרות חוב בישראל. יולי, בעזרת סביבתו, החליט להזרים לה 40 מיליון שקלים מכיסו, במסגרת הנפקת זכויות. האם יכול קולו של דורון - הזהיר ושונא המינוף - להישמע בסיטואציה כזאת?
בתוך האווירה של החשדנות ההדדית, במשפחה מרגישים, כך אומר מקורב לה, "שהוא מתנהג כמו שותף עסקי ולא כבן משפחה". דורון מצדו בוודאי מרגיש שאינו יכול לסמוך על משפחתו בשמירה על הזכויות שהוא מאמין שיש לו. עכשיו בא המפקח על הבנקים ומכריח אותם לשים הכול על השולחן. ההכרעה בקרוב.
כתבות
ני"ע
