איך הפכו הקניונים למרעננים הרשמיים של הקיץ בישראל?

נו? אז איך עברו עליכם השבועיים האחרונים של אוגוסט? הקייטנות נגמרו, מחו"ל כבר חזרתם, הילדים כבר חרשו את כל שוברי הקופות של הקיץ, והופעות של אמנים ישראלים כבר פחות מרגשות אם זה לא מול קהל של 300 אלף איש שצועקים "העם דורש צדק חברתי".

אז מה נשאר בחום הזה? הקניונים, כמובן. עולם סטרילי, ממוזג, חלונות ראווה מכל עבר, מציעים חלומות על הבגד הזה ועל הנעל ההיא, ורב המכר החדש שאתם חייבים על המדף, עם עוד 3 ספרים שתקבלו במבצע ואולי גם איזה אייפד שכבר הגיע הזמן לקנות והמצעים שתמיד רציתם. ויש גם פעילויות לילדים בזמן שאתם נחים על איזה אייס-קפה ומאפה. אין ספק, אילו הקניונים לא היו קיימים מישהו היה חייב להמציא אותם. ובאמת, מי המציא אותם? ואיך הם הגיעו למעמד המקדש הצרכני שהם זוכים לו כיום?

 קניון דלתות מסתובבות / צלם: רויטרס

לפני שננסה לענות על השאלה, הנה קצת נתונים: קרוב לשני שלישים מהישראלים מבקרים בקניון לפחות פעם בחודש, ושוהים בו קרוב לשעתיים בממוצע. ישראל נחשבת לאחת המובילות בעולם במספר הקניונים לנפש, וב-3 השנים הבאות, כך פורסם ב"גלובס", יתווספו חצי מיליון מטרים רבועים של קניונים בארץ. הקניון הישראלי הספיק לעבור כמה שלבים באבולוציה, ונדרש להתאים עצמו לשינויים תרבותיים מקומיים. כך, למשל, על-פי חברת המחקר ריס נרשמה ירידה של 4.6% בפדיון חנויות האופנה בשבועיים הראשונים של אוגוסט. תוצר של המחאה החברתית? לא על-פי פאר נדיר, מנכ"ל קבוצת קניוני עזריאלי. "אדרבא", הוא אומר, "אולי ההכנסה תשתפר בעקבות המחאה, ואז תרבות הקנייה רק תתעצם".

קבוצת עזריאלי מחזיקה ב-15 קניונים, שניים עומדים להיפתח בקריית-אתא ובעכו, והחודש פורסם כי הקבוצה ביצעה עסקה לרכישת 50% מקניון עיר ימים שייפתח בנתניה.

- אין חשש מריבוי קניונים?

"קיים עודף שטחי מסחר באופן מקומי, אבל אי-אפשר לעשות ממוצע ולהגיד שיש יותר מדי קניונים בישראל. ישנם אזורים שאין בהם היום בכלל מסחר, ולעומתם יש ערים שבונים בהן קניונים אחד על השני. מבחינת קניונים ארציים יש רוויה, עכשיו אנחנו מסתכלים פנימה לתוך הערים".

- המציאות מלמדת שכל קניון חדש שנבנה פוגע בקניון אחר בקרבתו.

"מי שלא יספק את הסחורה ישלם את המחיר. גם לפני 10 שנים, כשיחסית היו מעט קניונים בישראל, בנו בראשון לציון 5 קניונים ונשאר מהם היום רק אחד. התופעה הזאת של לרכז ולבנות הרבה קניונים על שטח מסוים היא בעייתית. לכן קבוצות שעוסקות בניהול קניונים, ולא בניהול נדל"ן, הן הקבוצות שהקניונים שלהן מצליחים. אי-אפשר לנהל קניון על הדרך, ואחרים שעשו את זה כחלטורה פשוט לא שרדו".

לפני שנה רכשה קבוצת עזריאלי גם את קניון חיפה, שההיסטוריה שלו מוכיחה את הקניבליזם בענף. פרופ' ברוך קיפניס, גיאוגרף ומתכנן ערים שמתגורר בחיפה, מלמד על האבולוציה של הקניונים בעירו: "חיפה היא אחת הערים שיש בה הכי הרבה קניונים בארץ, וזה התפתח גם בגלל המבנה הטופוגרפי שלה. בקניון חיפה האמונה הייתה שאנשים שחוזרים מהעבודה או מהים ייכנסו לקניון ויעשו קניות, אבל זה לא מה שקרה בפועל. ליד קניון חיפה קמו גם הקסטרא וגם מרכז הקונגרסים, וביום שבו פתחו את הגרנד קניון נטרלו את כל הקניונים בעיר. תארי לך מגרש כדורגל כשהדשא זה הגרנד קניון והיציעים הם השכונות העשירות ביותר בחיפה - נווה שאנן, אחוזה והכרמל".

- מיקום זה שם המשחק.

"לגיאוגרפיה יש בהחלט מה לומר בנושא. דוגמה למיקום מעניין נוסף הוא הקריון, שהוא קניון מאוד מוצלח. הקריון היה בעבר בית חרושת אתא, מבנה ענק שנקנה בזול והנגישות מצפון הארץ נשפכת ישר לשם. גם לב המפרץ יושב באחד המפתחים החשובים בגליל המערבי. הבעיה בקניונים היא שקיימת דינמיקה של תהליכים עירוניים. יש אזורים שנסוגים ואחרי פרק זמן הם חוזרים לחיים חדשים. זה חלק מהשיטה הקפיטליסטית, שברגע שהם נופלים מי שיש לו כסף קונה אותם בזול, כמו מניות, ואחר-כך אפשר לחדש אותם. כך גם עם הקניונים".

עבר: מרחב סטרילי או חברתי?

שורשי הקניון התחילו ב-1922 בארצות-הברית, כשבקנזס סיטי נפתח הקנטרי קלאב פלאזה, מתחם קניות מרובה חנויות במבנה אחד. המתחם הזה היה אמנם פתוח, אבל הוא היווה את התשתית הרעיונית של הקניון המודרני, כמרכז חברתי שהוא לא רק מסחרי אלא גם אבן שואבת למפגשים ולאינטראקציה. רק כעבור 3 עשורים התפתח האבטיפוס של הקניון כפי שאנחנו מכירים אותו, כמבנה מקורה, וב-1956 נפתח הקניון הראשון ליד העיר מיניאפוליס במדינת מינסוטה.

ויקטור גרואן היה האדריכל וההוגה. הוא חשב על הפרברים המשמימים שצצו ברחבי אמריקה לאחר מלחמת העולם השנייה וביקש ליצור עבור התושבים מרחב ציבורי פעיל ומגוון מבחינה מסחרית ותרבותית. ההצלחה הייתה כבירה, וגרואן הוסיף לתכנן ברחבי ארצות-הברית קניונים ברוח דומה. עם השנים, הקניונים של גרואן הפכו למגה-מולים, דוגמת זה שנפתח באלברטה, קנדה, בשנת 1981 - מאות חנויות, מסעדות, מלון, כנסייה וגם גן חיות אקזוטי. בשלב הזה הקניונים כבר היו אטומים לאור ולאוויר, מרחב סטרילי מנותק מהחוץ עם נקודות יציאה אקראיות ועם תחושת מלכודת. בלי אור טבעי או יכולת תמרון נוחה עוברים דרך מסה של חנויות בדרך לכל מקום, כולל לשירותים, וכל מי שאי-פעם הלך לאיבוד במסדרונות המעוקלים של דיזנגוף סנטר יודע במה מדובר.

גרואן נפטר ב-1980, והספיק למחות נגד התאוותנות שהפכה לחלק בלתי נפרד מתרבות הקניונים, ובשם הצרכנות הותירה מאחור עקרונות סביבתיים או חברתיים. אולם גרואן ודאי היה שמח לגלות שבשנים האחרונות הגישה מתחילה להשתנות, ולפתע אור יום בתכנונו של קניון הוא מבורך, קירות אטומים נשברים ומשולבים בהם חלונות אורך ורוחב ענקיים, וגופי תאורה מעוצבים מותקנים במקום הפלואורסצנטים המקפיאים. המחקרים מלמדים שתכנון כזה אף משפר את הפדיון.

ועדיין, בהגות הפוסט-מודרנית יש לא מעט ביקורת על מה שנתפס כשאיפה הלא-מודעת של הקניון להדיר מהמרחב הציבורי קבוצות שהיו, איך לומר בעדינות, לא נעימות לעין, ובאופן טבעי גם פגעו בחגיגיות הצרכנית. כתוצר של הפרברים, שהיו בעצמם מעין בריחה מהתופעות היותר מכוערות של העיר, תפקדו גם הקניונים כמעין מרחב סטרילי שאמור לאפשר לצרכנים לקנות בלי ההפרעות המיותרות של הרחוב, כמו קבצנים, עניים, תימהונים וקבוצות אחרות שהבורגני הממוצע מעדיף להדחיק את קיומן.

בישראל 2011 התופעה הזו אמנם קיימת, אבל יש לה גם צדדים אחרים. כך, למשל, טוענת ד"ר שקד גלבוע מהמחלקה למינהל עסקים במרכז האקדמי ברופין, שערכה מחקר בנושא עבור משרד התמ"ת: "הקניון נחשב למקום ציבורי, אבל אם תנסי להקים בו מאהל נגד הדיור כנראה שלא ייתנו לך. בארצות-הברית היו פסיקות של בתי משפט שעסקו בנושא וחלקן קבעו שקניון זה עסק פרטי ובמדינות אחרות קבעו שמותר להפגין. בישראל לא נעשה עדיין ניסיון לאתגר את השאלה הזאת, אך יש דיאלוג בין האינטרסים של הבעלים ובין המשתמשים. בכלל, הרבה מנהלי קניונים מגדירים את עצמם כבעלי מתנ"סים, עם פעילויות חינם לילדים. ובכל זאת, זה עסק פרטי שאמור להניב רווחים, ולכן ההגדרה הזאת של מתנ"ס היא קצת מניפולטיבית, כי רוב הפעילות בקניונים היא בידורית ללא ערך מוסף, בתקווה שההורים ישאירו את הילדים בשעת סיפור ויעשו קניות".

אבל הנה נקודה מעניינת. בעוד שהביקורת על הקניונים מציגה אותם כמבנים סטריליים שנועדו לבודד את הבורגני ממה שהוא מנסה להדחיק, בארץ - כך גילתה גלבוע - המיעוטים דווקא מוצאים בקניונים נחמה לא קטנה ומרבים לפקוד אותם. "במדגם מייצג עלה שהמגזר הערבי חובב קניונים", היא מסבירה. "הקניון הוא מקום שתעודת האזרחות בו היא כרטיס האשראי, ואם יש בבעלותך כרטיס כזה אז אתה אזרח שווה זכויות. בהשוואה למרחבים ציבוריים אחרים, שבהם הערבים הם אוכלוסייה ממודרת, בקניון הם מרגישים יותר בנוח ורצויים".

חיזוק לתופעה נמצא במחקר שפורסם בשנה שעברה בעיתון הארץ ולפיו עיקר הממשק ושיתוף-הפעולה בין ישראלים ופלסטינים בירושלים מתבצע במרכזי קניות במערב העיר. לקניון מלחה, עלה במחקר, מגיעים מדי יום כאלף מבקרים פלסטינים, המהווים 3% מכלל המבקרים, ובימי ראשון ובחגים מוסלמיים מספרם יכול להגיע ל-25% מכלל המבקרים. אלא שבמחקר אובחנו גם תחושות שליליות מצד היהודים כלפי התופעה, ו-35% הביעו מורת רוח.

אולם על אף המתיחות, אומרת גלבוע, הקניון מהווה מרחב ציבורי מוגן ושם דגש על ביטחון אישי. כשהרחובות והשווקים בישראל ספגו פיגועי טרור, המאבטח בקניון סיפק שקט נפשי. עבור נשים החניונים המוארים ומוזיקת הרקע מוסיפים לתחושת הביטחון האישי, ועבור המשפחות הקניון הוא אזור סטרילי נקי מדרי רחוב או מכתובות גרפיטי מטרידות.

הווה: חשיבותה של אסלה

איומים שונים ריחפו מעל הקניון במהלך השנים, אך לא הצליחו לערער את מעמדו. הפאוור סנטר, למשל, הציע אלטרנטיבה בדמות מרכזי קניות עצומים ופתוחים (כמו מרכזי הביג בפריפריה). אלא שעל-פי מחקרה של גלבוע רק 17% מהישראלים פוקדים אותם מדי חודש. בימים אלה האיום הממשי שמסתמן מגיע דווקא מכיוונם של הרחובות המסחריים, שמנסים לכבוש מחדש את מקומם. ולראיה, בשנים האחרונות אפשר לראות עבודות תשתית וחידוש מרכזי ערים בישראל כהכנה לתהליך הזה.

זוהי מגמה שאפשר לזהות גם בארצות-הברית, והיא מכונה "החזרה לרחוב". שם כבר קיימות דוגמאות לתופעה, כמו מתחמים מוזנחים שנמצאים במרכזי ערים וזוכים לשיקום. בארצות-הברית ריבוי הקניונים אף הביא למיאוס בקרב הצרכנים בשנים האחרונות, וקניונים רבים נותרו נטושים ועברו שינויי ייעוד למוסדות שונים, או שעברו שיפוצים מסיביים דוגמת פתיחת הגג על מנת לייצר תחושה של רחוב מסחרי.

"הניסיון של חזרה למרכזי ערים זה רצון של העיריות עצמן", מסייג נדיר מקבוצת עזריאלי. "אני לא רואה תחליף לקניונים עירוניים. הסיבות למשיכה לקניון הן מיזוג בקיץ וקירוי בחורף, נגישות וחניה שתמיד זמינה, ולעתים גם ללא תשלום. כמו כן הקניון מהווה ריכוז של עסקים שמאפשרים לקנות בנשימה אחת במקום ללכת ברחוב ולדוג. מזג אוויר וחניה אלה דברים שקשה מאוד לספק אותם היום במרכזי ערים".

הקניון הראשון בישראל, קניון איילון, נחנך ביולי 1985. בשנה הבאה צפוי הקניון להכפיל את שטחו ותיבנה בו קומה נוספת. נדיר מלווה את קניון איילון עוד מהקמתו, ומספר על השינויים שעבר: "בתחילת הדרך העוגנים בקניון איילון היו השקם, בתי הקולנוע ושופרסל. היום העוגנים הגדולים קטנו מבחינת שטח, והם חנויות אופנה כמו זארה ופוקס".

העוגנים שאליהם מתייחס נדיר ממוקמים בקצוות, ולא במקרה - הם אלה ששומרים ש"נטייל במעגלים". לצד העוגנים ממוקמות חנויות היעד, שמושכות קונים ספציפיים, ולכן לא צריך להבליט אותן, החנויות הקטנות ממוקמות במרכז הקומה כך שהמשוטטים יתפתו להיכנס אליהן, ובפתחיהם של מתחמי המזון ימוקמו דוכנים שיפיצו ניחוחות מעוררי תיאבון.

"הטריקים הם אין-סופיים", אומרת גלבוע. "זאת סביבה מלאכותית לחלוטין ומתוכננת היטב, ואין בה שום דבר ספונטני. זה מדע שלם, וגם כשאני מודעת למניפולציות אני נופלת בפח. במהלך המחקר עלה שהקונים חשים שמופעל עליהם לחץ השקיות - כשהם רואים שלכולם יש שקית הם מרגישים שגם הם צריכים להתארגן על אחת".

"יש כללי אצבע, מוסיפה ליאורה רינת-אנגל ממשרד יסקי מור סיון, שתכנן מאה קניונים: "יש כללים לגבי מיקום הדרגנועים, כמה מרחק אנשים הולכים ואיפה כדאי לשים אלמנטים של פאסט פוד".

בקניון עיר ימים, מספרת אנגל, נשברו כמה חוקים: "ניסינו, בכל נקודה שיכולנו, לפתוח ולחשוף את החוץ בקניון, ועשינו שימוש בזכוכית, שזה יחסית חדשני בקניונים, כי פעם האמינו שקניון עובד פנימה ולא החוצה. אבל אנחנו מאמינים שצריכות להיות נקודות מפגש בין הפנים והחוץ, ולכן השתמשנו בזכוכית שקופה שנותנת מענה תרמי טוב, למשל ברחבת פאסט פוד שפונה לפארק ציבורי".

- איך היזמים קיבלו את הפילוסופיה האדריכלית?

"היזמים הלכו יד ביד ועשו סוג של הימור; על-פי היענות הסוחרים והפידבק שהבניין מקבל הם הבינו שעשו את הדבר הנכון כשהיו עם ראש פתוח. היינו צריכים לעבוד קשה כדי לשכנע אותם, הטריד אותם שזה לא קניון סטנדרטי מבחינת העיצוב והצבעים".

גד שמיר ממשרד האדריכלים פיני ויינברג גד שמיר, שתכננו בין היתר את הגרנד קניון, את קניון השרון ואת לב המפרץ, נדרש לדרישות הלקוח הישראלי שהתכנון מבקש לספק. "חשוב להקפיד על נוחות, נגישות, תחושת אוורור ועל התמצאות. בעבר חשבו שזוטות כמו שירותים הן לא גורמים ללקוח להישאר, אבל גילינו שמערכת שירותים מכובדת גורמת לאנשים להעריך את המקום. אנחנו מתכננים חדרי הנקה והחתלה ומרפסות עישון, כדי לתת מענה לכל פלחי האוכלוסייה".

עתיד: יותר אופנה, פחות קולנוע

מהשקם ועד להיסטריית H&M, ממקדונלדס ועד דוכני האוכל הביתי, הקניון הישראלי חגג בחודש שעבר 26. מה יהיה השלב הבא באבולוציה?

על-פי עופר שחטר, מנכ"ל חברת פרומול שמנהלת קניונים, הריבוי יוביל להתבדלות: "יש כיום רוויה של שטחי מסחר במרכזים גדולים, אך יש מקום להקמת מרכזי קניות שכונתיים. השלב הבא הוא שהקניונים ימצאו ממד מגדרי או גילאי".

המתכננת אנגל סבורה שאדריכלות הקניונים תידרש למגמה הירוקה: "המגמה היא להשתלב עם הרחוב ולעשות שימוש בתאורה טבעית תוך בקרה על האור, ולתת את הדעת לנושאים ירוקים כמו פחי מחזור והפרדות אשפה".

החוקרת גלבוע מוצאת כי השלב הבא הוא טכנולוגי: "תהיה הטמעה של טכנולוגיות חכמות בקניון, כמו אפליקציות משולבות בצרכנות או מסכים חכמים. כבר היום אפשר להיות בקניון ולקבל מסרון על מבצע בחנות שלידך. האח הגדול ממילא עובד בקניון שמרושת כולו, אז הוא יעלה מדרגה".

פרופ' קיפניס מתבונן בתהליכי התכנון העירוני: "אם מסתכלים על התהליכים שעברו הקניונים בארצות-הברית, תהיה חזרה מסוימת לערך של הרחוב המסחרי. אני לא יודע אם הוא יחליף לגמרי את הקניון, אבל אולי בסופו של יום לכל אחד מהם תהיה פונקציה אחרת".

ואילו נדיר מעזריאלי מוצא כי הרעב למותגים ותמהיל האופנה שעומד כיום על 70% בקניונים יתחזקו: "לאחר שבתי הקולנוע יצאו מהקניונים, ואת מקומם תפסו בעיקר חנויות אופנה, אני מאמין שייכנסו לשוק עוד רשתות בינלאומיות, ויש כיום גישושים כאלה".

כך או אחרת, הקניונים כאן כדי להישאר, אם בשביל להיות איים של דו-קיום, תירוץ למפגש עם חברים, או סתם סיבוב שופינג שנגמר עם יותר מדי שקיות ועם פחות מקום בארון. אולי כדאי בפעם הבאה לזכור להביא שקית מהבית.