לעצור את הירי האוטומטי על שרה

פרשת טרה נגד שרה ולהפך הפעילה את האוטומט שלנו, הפוסק שוב ותמיד, נגד אשת ראש הממשלה: נתניהו שכרה מטפלת לאביה, הבוסית לא היתה שבעת-רצון, שרה התנפלה, התעמרה.

נתניהו טוענת כי לא נגעה, טרה טוענת מנגד כי עבדה בתנאים מחפירים (נכלאה בחדר עם האב מבלי שיותר לה לצאת ממנו), נתניהו משיבה אש, ומקורביה (איש הביטחון) מעיד כי המטפלת סובלת מהתקפות זעם ומתנהגות אלימה כלפי עצמה.

שוב: גירסה מול גירסה, שוב: חזקה מול חלשה.

הגברת נתניהו לא לומדת לקח ונכנסת פעם אחר פעם לאותה מלכודת, מסתבכת בתקריות שלעולם לא תוכל לצאת מהן מבלי שיפגעו בתדמיתה.

אני מציעה להפסיק לרגע את האוטומט - לא משום שנתניהו צדיקה גדולה בעיניי, אלא כי מתעוררת מהפרשה הנוכחית סוגייה חשובה לא פחות מאשר מערכות היחסים המעוותות, לכאורה, שמנהלת הפסיכולוגית מירושלים עם הכפופים לה.

אשת ראש הממשלה היא בת מסורה שדואגת להוריה המזדקנים, אולי אפילו מופת לטיפול בדור ההורים. אכפת לה, היא שוכרת עבורם את מיטב הסגל הרפואי - פרופסור אליעזר רחמילביץ', מנהל המחלקה ההמטולוגית בוולפסון, שליווה את אמא המנוחה ועכשיו את אביה בן ה-96 שבריאותו רופפת, ומטפלת סיעודית צמודה.

למר בן-ארצי יש עוד ילדים שיכולים לסעוד אותו אחרי אשפוזו הממושך. מדוע הביאה נתניהו את אביה למעון ראש הממשלה ולא שיכנה אותו בביתה הפרטי וטיפלה בו שם?

הבה נזכיר: מעונו הרשמי של ראש ממשלת ישראל ממומן ממסי האזרחים. נכון שיש בו חדרים רבים, והצוות שעוטף את המשפחה גדול וזמין, אבל גם צוות זה, בל נשכח, אינו הצוות הפרטי שלהם.

אז אחת מהשניים: או שהגברת נתניהו היתה נמנעת מלהביא את אביה לשם, ואז אולי גם היתה נמנעת, או לפחות מתגמדת, הפרשה המביכה הנוכחית; ולחילופין, אם נניח שלא נמצא סידור נאות אחר לאב המבוגר והחולה, למה לא ביקשה אישור מיוחד כדי להעביר אותו לזמן קצוב לשהות וטיפול בבית ראש הממשלה?

ואם ניתן אישור כזה, מדוע לא לשתף את הציבור בדבר, באמצעות הודעה לאקונית, גלויה וברורה, כהחלטה שהתקבלה? אני מאמינה שאז הדבר היה מתקבל בהבנה.

כשטיפש זורק אבן לאגם, מאה חכמים לא יצליחו להוציא אותה ממנו.

מפתיע, ובעצם - מדהים שאחרי כל-כך הרבה פרשות שמשכו אליהן כיסוי תקשורתי ביקורתי וצולב - פיטוריהן של נעמי אנגוס, המזכירה האישית, טניה שור, המטפלת, ליליאן פרץ, מנהלת משק-הבית, נסיעות ראווה לחו"ל ושאר מטעמים, לא הפנים הזוג נתניהו אפילו את מראית-העין של התנהלות ציבורית ראויה.

התנהלות שמכבדת את ציבור משלמי המסים, לפחות לכאורה, הבה נזכור: אותו ציבור שמממן את המשכורת העיקרית של המשפחה ואת הוצאותיה.

כבוד כזה הוא הרבה פחות כנראה מן הכבוד שדורשת הגברת הראשונה של ישראל מהעובדים שלה.