דפני ליף: "לא ידעתי מה לעשות, מה אני עושה. נלחצתי"

לפני חודש וקצת דפני ליף היתה עוד צעירה תל-אביבית אנונימית. מאז החלה מחאת האוהלים היא הפכה לאחת הדמויות המזוהות ביותר עמה. בשבוע האחרון היא עומדת בפני המבחן החשוב של הפגנת המיליון והתמודדות עם לחצי התקשורת.

בתוכנית "אנשים" בערוץ 2 מראיין אותה דני ענבר על הרגעים הקשים ביותר, כולל התקף אפליפסיה שחוותה לדבריה בשבוע האחרון. על התקף זה היא אומרת: "הייתי מותשת. הגוף מותש. יש לי סימנים כחולים על הרגלים מהנפילה".

- מה הרגשת? לחץ עצום?

"לפני מסיבת העיתונאים שהיתה בשבוע שעבר היתה תחושה מאוד קשה. הרגשתי שעושים עליי 'עליהום', שגורמים חיצוניים מנסים להתלבש על הסיפור הזה".

- איזה גורמים?

"אני לא יודעת. אני עד עכשיו לא לגמרי בטוחה מי הם האנשים האלה. אני יכולה להגיד לך שאם אני מקבלת 500 הודעות SMS באותו נוסח, שאומרים לי אל תעשי מסיבת עיתונאים - אז מופעל עליי לחץ. היה כאן מכבש של לחץ. תחושתנו היא שוועדת טרכטנברג וההנחה שראש הממשלה אכן יאמץ את המסקנות הלא מחייבות שלה... שכל זה טלאי. היתה תחושה שמישהו ממש לא רוצה שמה שקורה כאן יצליח. או שזה יתפוס גוון מפלגתי. זה נורא.

"דיברו אליי לא יפה כל מיני אנשים והתחילו להפעיל עליי לחץ ממש לא מתון. קיבלתי טלפונים שאומרים 'אם את באמת רוצה לצאת גדולה, תעמידי את עצמך לבחירות דמוקרטיות'. אבא שלי התקשר אליי ושאל מה קורה, אז אמרתי לו: 'אבא, מישהו מנסה לעשות על הילדה שלך חרם בבית-הספר'. ככה הרגשתי. זה הגיע לנקודת שיא שלא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי מה אני עושה, אולי אני לא מבינה את כל הפאזל, אולי אני לא, אם יש פה (נוגעת בכתפיה) חוטים - שמישהו מנסה למשוך בהם. זה הלחיץ אותי נורא".

- את מתכוונת להוציא מיליון מיליון איש לרחוב במוצ"ש. ואת כמו ילד בן 17 שנותן... הזמנות ליום הולדת ואומר להם 'חבר'ה, תהיה אחלה מסיבה'.

"זה לא ילד בן 17. אני תמיד חושבת על הסרט 'איש קטן ושמו טייט', מקווה שלא אהיה כמו הילד הקטן שם שמחלק את ההזמנות שלו ליום ההולדת שלו וכולם זורקים את זה על הרצפה".

בנוגע לראיון הקשה עם שרון גל בערוץ 10, אומרת ליף: "הייתה שם בעיניי התנפלות. לא עשיתי צבא בגלל שיש לי מחלת הנפילה. יש פה תחקירנות סוג ז'. הרגשתי כאילו מדובר בבריון בתשלום, בשיא הכנות זה מה שהרגשתי. ופתאום נזכרתי בזה שהדובר של המהפכה, רועי נוימן, הראה לי SMS מאותו עיתונאי מלפני חודש ומשהו. מה היה כתוב שם? 'שרון גל: תלמדו לעבוד. שכרון הכוח הזה הוא זמני, ואתם עלולים למצוא את עצמכם לבד. יש מבין?'".