עוד לפני גיבוש מסקנות טרכטנברג, ואחרי צעדת החצי מיליון במוצאי שבת, ישנו 'אפקט מחאה' שניתן לצפות לראות בשוק הדיור המקומי כבר בטווח המיידי.
בשלוש השנים האחרונות דובר רבות על כך שמחירי השכירות לא עלו בשיעור דומה לעליית מחירי הדירות. ההסבר הפשוט היה שתקרת המחיר שיכלו השוכרים לשלם פשוט נמוכה יותר - הן בשל זהות השוכרים והן בשל העובדה שבשכירות, להבדיל מרכישה, אי אפשר לקבל עזרה מהבנק.
אבל מעבר לכך, גם ל'ערבות ההדדית' - ביטוי שכמעט ולא השתמשנו בו במשך השנים (שלא בימי מלחמה) - הייתה תרומה לזחילה האיטית.
משכירים רבים ראו לנגד עיניהם זוג או סטודנט צעיר, שיכול היה בקלות להיות הילד שלהם. בנוסף, בשוק השכירות המאוד לא משוכלל, עם חוזים הנפתחים מידי שנה, מדובר היה לא פעם באותם שוכרים שרק רצו לחדש חוזה, ולא בעוד קונים אנונימיים. בעקבות זאת, המשכירים היו הרבה פחות אגרסיביים במו"מ ובדרישת המחיר.
והקיץ הזה, אין ספק שגם הערבות ההדדית נדרשת לעלות מדרגה, עוד לפני שהממשלה עושה את שלה.
זוכרים את אפי (מדבר), משכיר הדירה שהתעלל בקיפוד ודובה בארץ נהדרת? כעת, ערב השנה האקדמית ופתיחת חוזי השכירות, אפילו משכירים מסוגו של אפי - שמרביתם קנו דירה מזמן (ובזול) וגם אין להם שום משכנתא, שרבים מהם גם צעדו אתמול לכיכר - חשים בצדק, שהם לא יכולים כעת להעלות את שכר הדירה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.