"הנתונים בארה"ב מפחידים; אמריקנים דורשים צדק חברתי"

חגיגות יום העבודה האמריקני בסוף השבוע בארה"ב מציינות הפעם תקופה קשה לעובדים. אחרי שחוו ירידה רב-שנתית בחלקם מההכנסה הלאומית, הם סובלים כעת מעיקר זעמה של החולשה הכלכלית הנוכחית, ויש מעט מאוד ראיות לכך שהמצב ישתפר בקרוב. כתוצאה מכך, הבעיות הכלכליות בארה"ב מערערות אולי בפוטנציה היבטים כלליים יותר של צדק חברתי.

הנתונים מפליאים ומפחידים. ב-30 השנים האחרונות ירד חלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית מ-52% ל-44%. רווחי החברות גדלו בקצב כפול מקצב עליית השכר הממוצע.

דו"ח התעסוקה החודשי שפורסם שלשום מוסיף לדאגה. האבטלה נשארה גבוהה מאוד, בין שהיא נמדדת על ידי שיעור האבטלה המצוטט ביותר (9.1%), על ידי שיעור האבטלה והתעסוקה החלקית (16.2%) או בצורה המקיפה ביותר, על ידי שיעור המבוגרים שאינם עובדים (42% מול 35% לפני עשר שנים).

משך האבטלה והרכבה מטרידים מאוד. האמריקני המובטל הממוצע לא עובד זה 40 שבועות, רמת שיא, ו-44% מהמובטלים אינם עובדים זה 26 שבועות ומעלה. שיעורי האבטלה גבוהים בקרב חסרי תואר אקדמי (11% מול 4% בקרב בוגרי מכללות). בקרב בני 16-19 שיעור האבטלה מדהים, 25%.

לא חשוב על איזה נתון מסתכלים, בעיות שוק העבודה האמריקני מהוות משבר מלא בפני עצמו עם השלכות כלכליות, חברתיות ופוליטיות מרחיקות לכת. אם המגמות הנוכחיות יימשכו, האבטלה תהפוך למושרשת במערכת, וחלק מהמובטלים יאבדו את היכולת לעבוד.

כולנו יודעים שמשבר כזה מעלה את רמת העוני ואת האומללות. גם קורת גג היא בעיה מפני שקשה לעמוד בפירעון משכנתאות וחובות אחרים. ואשראי הופך להיות עוד פחות זמין לאלו שמתקשים להחזירו גם כך.

לדאבוננו אין הרבה ראיות לכך שהכלכלה תשתפר בקרוב. היא שקועה בצמיחה נמוכה וביצירת מקומות עבודה נמוכה. מאזן הסיכונים נוטה יותר ויותר לכיוון של מיתון.

מאחר שצמיחה כלכלית לא תפתור את הבעיה, מה לגבי פעולה ממשלתית? גם כאן, התנאים התחיליים רחוקים מלהיות אידיאליים.

התקציבים מתוחים באופן כללי. המדיניות התקציבית הנוכחית אפילו מעצימה את האבטלה על ידי קיצוצים במערכות החינוך והבריאות, בהטבות חרם ובשירותים חברתיים נוספים. במקביל, חלוקה מחדש של ההכנסה הלאומית היא מחוץ לתחום עם הקונגרס האמריקני החצוי שלא מסכים על תגובה נאותה. והפדרל ריזרב כבר במצב ניסיוני מלא, עם השפעה מוגבלת על הצמיחה הכלכלית.

הגלובליזציה לא אשמה

מפתה להאשים בכול את מה שהכלכלנים מכנים "גורם חיצוני" - תופעה שמחוץ לשליטה חברתית ישירה. שני הגורמים העיקריים שמוזכרים בהקשר זה הם הגלובליזציה וההתקדמות הטכנולוגית.

הגלובליזציה הכניסה מאות מיליוני עובדים בשכר עבודה נמוך אל כוח העבודה העולמי, ולחצה בכך עובדים בעלי שכר גבוה יותר במדינות מפותחות כמו ארה"ב. הקדמה הטכנולוגית אפשרה לחברות להעלות פריון, כלומר לרשום רווחי שיא עם פחות עובדים.

אבל במקום לנסות לבטל את הגלובליזציה והחדשנות הטכנולוגית, האתגר של ארה"ב הוא להתאים את כוח העבודה שלה ואת כלכלתה למציאות החדשה הזו.

באמצעות מדיניות טובה יותר ברמה הלאומית והבינלאומית, אמריקה צריכה - ויכולה - להיות מוטבת גדולה של המגמות הללו ולא קורבן שלהן. אין פלא שנאומו של הנשיא אובמה השבוע, בנוגע לשוק העבודה, יהיה מסקרן במיוחד.

אמנם איננו צריכים להמעיט מקשיי הגיבוש והיישום שניצבים בפני הנשיא, אך רבים מצפים ממנו שישקם את מנהיגותה הכלכלית של אמריקה. מדובר בשלושה אתגרים מורכבים: מערך של מדיניות שמבטל חסמים מבניים בפני צמיחה; גיוס תמיכה פוליטית מספיקה כדי להשיק תהליך יישום רב-שנתי; תיקונים מיידיים לאורך הדרך לפי הנתונים שיפורסמו בהמשך.

שכבות האוכלוסייה האמידות יותר יתפתו אולי לבטל את כל זה כמשהו שלא רלבנטי למציאות שלהן. אחרי הכול, הן מצליחות, בכמה מקרים מצליחות מאוד. אבל גישה כזו היא קצרת רואי. לא מדובר רק על הגינות: לעשירים יש אינטרס עצמי אמיתי בבלימת המחלה הכלכלית והחמרת פערי ההכנסה וההון בחברה האמריקנית.

העשירים הם חלק מהחברה

איך שלא מסתכלים על זה, התחזית לגבי העשירים אינה נפרדת מהחברה בכללותה. שיקולים כאלו כבר הובילו כמה מיליארדרים אמריקנים להגיב בדרך דרמטית. וורן באפט וביל גייטס הם בין אלו שמובילים את הדרך, בפעולות ובדיבורים. הווארד שולץ, מנכ"ל סטארבקס, קורא לחברות לא להמתין למדיניות ממשלתית אלא להעסיק יותר ולייצר יותר. רבים אחרים עושים את חלקם, בדרך פחות פומבית. הם יודעים שרווחה לאומית אינה יכולה להיות מושגת ומקוימת ללא צדק חברתי.

שלא כמו חלקים רבים של העולם, אמריקה חוותה עד כה התפרצויות משמעותיות בודדות, אם בכלל, של מתחים חברתיים. היו כמה "התקהלויות ספונטניות", אך הן מחווירות בהשוואה למה שראינו במקומות אחרים בקיץ הנוכחי.

לא מדובר רק על ה"אביב הערבי". בבריטניה וביוון היו התפרעויות נרחבות. בגרמניה נפוצות כעת הצתות רכב. בצרפת, איטליה וספרד פורצות שביתות ארציות. בישראל התעוררה תנועת מחאה חברתית שהפתיעה בעוצמתה הן את הפוליטיקאים המקומיים והן משקיפים חיצוניים.

בסוף השבוע הזה העובדים האמריקנים ימתנו בצורה מובנת את חגיגותיהם. הבעיות שלהם אינן רק הרוחות הכלכליות המאתגרות, אלא שאלות יסוד של צדק חברתי.

* הכותב הוא מנכ"ל משותף של חברת ניהול קרנות האג"ח פימקו