דבר אחד אסור שיקרה למחאת האוהלים: שהיא תהפוך למפלגה. אין הרבה דברים שהורסים הישגים יפים כמו הפוליטיקה. כשם שאין כמו הפוליטיקה ההופכת אנשים מקוריים ויצירתיים לרובוטים של תחמנות מחשבה רדודה, פשרנות. מרגע שאדם מכניס את עצמו לחיים הפוליטיים הבעיה שלו היא איך לשרוד בה, וכל השאר נדחק הצידה. אם יש משהו שלא הייתי רוצה לראות זה את דפני, סתיו, איציק והאחרים רודפים אחרי עיתונאים ועסקנים במסדרונות השלטון.
את המחאה הזאת אסור להפסיק. היא חייבת להימשך באותה המתכונת, כלומר כמחאת המונים נקייה מפוליטיקה ומכל שיקול שאינו קשור לצדק חברתי נטו. היא צריכה להתרחק כמו מאש מהנושאים ה"בוערים" האחרים השורפים את חיינו, כמו התנחלויות, שטחים, ימין ושמאל.
אמנם ברור שכדי להשיג צדק חברתי חייבים לשנות את סדרי העדיפויות גם בנושאים אלה - אבל התפקיד של המחאה הוא לומר לממשלה מה מצופה ממנה. התפקיד של הממשלה הוא להחליט איך לעשות, מאיפה לקחת, ולאיזו מטרה לתת.
תנועת "הישראלים החדשים"
איך בכל זאת משמרים את ההישגים? - על ידי שמירה וטיפוח של הגחלת. אין כל אפשרות שהמחאה תוכל לשמור עד אין סוף על הלהבה הגדולה שהציתה. לכן היא צריכה לשמור על הגחלים. לא להניח להן לגווע.
יש לעשות זאת באמצעות הקמת ארגון כלשהו, אולי תנועה, שתיקרא, למה לא, "הישראלים החדשים". או כל שם אחר.
מה יהיה תפקידה של תנועה זו? - לעקוב ולהגיב. כלומר, לעקוב אחר מעשיה של הממשלה, וכאשר נוצר הצורך - להגביר את הלהבות, כלומר להחזיר לרחובות את האנשים ואת האוהלים.
דפני, לא ביבי
עוד מעט יתפרסמו מסקנות ועדת טרכטנברג. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר שיפעל על פי מסקנותיה. אבל נתניהו אומר ומבטיח הרבה דברים. כך שאין כל ביטחון שמטרכטנברג ייצא משהו.
פוליטיקאים, ברגע שאינם מרגישים לחץ, עושים הכול כדי לא לעשות דבר. לכן, המחאה חייבת להיות נוכחת כאשר יפורסמו מסקנות טרכטנברג, היא חייבת לעקוב אחר יישום המסקנות, למנוע טיוח, להשגיח שלא יהיה בזבוז זמן שהוא הספורט החביב על פוליטיקאים.
צריך להיות ברור לכולנו - מרגע פרסום מסקנות טרכטנברג יתחילו ניסיונות הפוליטיקאים והפקידים למזער אותן עד למינימום. יספרו לנו שהתקציב לא יכול לשאת, שסעיף כזה ואחר אינו "ריאלי", וכמובן ינפנפו במרץ בדגל ה"ביטחון", שהוא לא רק הביטחון הלאומי, אלא גם הביטחון בהמשך בזבוזי הענק במערכת הביטחון.
אש המחאה יכולה לצאת עכשיו לאתנחתא - אבל הגחלים חייבות להמשיך ללחך וללחוש: אנחנו כאן, אנחנו ממשיכים, אנחנו משקיפים, מקשיבים ועוקבים. אבל לא בכל תנאי נמשיך ללחוש. אם תחזרו לסורכם, אם תנסו להפוך את המחאה שלנו לאפר - אנחנו נלבה שוב את האש, נצעק ונזעק, ולא נרפה. ראו הוזהרתם.
דפני ליף, סתיו שפיר, איציק שמולי וכל שאר חברי ההנהגה הנפלאה והתומכים בכם - עשו לנו טובה, אל תלכו לפוליטיקה, אל תהיו כמותם, שמרו על הייחוד שלכם - שהוא הכוח שלכם - ושלנו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
