בעד המתמחים

המחלוקת שהגיעה לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה אינה מחלוקת על מספר התורנויות החודשי או על תוספת למתמחים בפריפריה. זוהי מחלוקת על נרטיבים, המכתיבים את השדה המשפטי שבו מתקיים הדיון. המדינה, ולצדה ההסתדרות הרפואית, ביקשו להכתיב נרטיב של סכסוך עבודה, בעוד המתמחים ניסו להטות את הדיון לעבר זכות היסוד לחופש העיסוק.

נדמה כי מאבקם היה אבוד מראש: שופטי בית הדין הארצי לעבודה נעולים על נרטיב של סכסוכי עבודה. זה שדה הפעילות הטבעי שלהם. כאן מומחיותם.

בית הדין לא איפשר לעצמו כלל ללכת במתווה הנרטיב של הרופאים, אלא סינדל את עצמו מראשית הדרך לעיסוק בתחום סכסוכי העבודה, ומשזה נושא הדיון - התפטרות קולקטיבית תיחשב מראש "שביתה בתחפושת", ושאר הדיון מתייתר מאליו.

נשיאת בית הדין הארצי, נילי ארד, הדגישה חזור והדגש את חשיבותה של זכות השביתה, אלא שיש זכות חזקה ממנה, והיא מוטמעת באחד העקרונות היחידים שזכו לעיגון מפורש במגילת זכויות היסוד החוקתית של ישראל - חופש העיסוק.

חופש העיסוק משמעו הזכות לבחור במה לעבוד, ומכך נובע גם במה לא לעבוד. הרופאים יכלו להתעקש על כך שהצעד שנקטו הוא צעד במישור חופש העיסוק, בחירה לגיטימית לעזוב את המקצוע שלמדו, ולא במישור סכסוך העבודה. אלא ששוב ושוב הם שגו טקטית כשהכריזו בבית הדין כי התוצאה המקווה של התפטרותם היא חידוש הדיאלוג ביחס לתנאי עבודתם.

צעד שמעורר אי-נוחות

מי שעקב אחר סכסוך העבודה של הרופאים יכול היה לחוש אי-נוחות נוכח ההתפטרות הקולקטיבית של המתמחים: זה צעד שנודף ממנו ריח חריף של פוליטיקה ארגונית, במסגרת המאבק שבין עמותת מרש"ם, המתיימרת לשמש ארגון יציג, לבין ההסתדרות הרפואית.

אפשר גם לטעון כי נוכח פרטי ההסכם הקיבוצי שנחתם לפני 10 ימים, המשך המאבק אינו מוצדק. אך זה אינו המנדט של בית הדין לעבודה: היה עליו להכריע רק אם ההתפטרות היא צעד חוקי אם לאו, אפילו נוכח הניחוחות החריפים.

"התפטרות שאינה אותנטית", מכנה הנשיאה ארד את מכתבי ההתפטרות של המתמחים. מהי התפטרות אותנטית אפוא? אם יחליטו מאות המתמחים לשגר כעת מחדש את מכתבי ההתפטרות שלהם, הפעם רק בקבוצות של חמישה, תוך מתן הנמקה בדבר הרצון להשתחרר מעולו של עולם הרפואה ולעבור לתחום מקצועי חדש - האם תיחשב ההתפטרות אותנטית? עד היכן יוכלו שופטי בית הדין לעבודה למתוח את ההגדרה ולהמשיך לחייב בני אדם לעבוד במקצוע שאותו הם מבקשים לנטוש?

התפטרות היא אקט אישי, פרי החלטתו של אדם לסיים את יחסי העבודה עם מעסיקו. בית הדין הארצי מסכים אמנם כי בנסיבות מסוימות גם התפטרות קולקטיבית תיחשב תקפה, אך לא במקרה שבו היא משמשת מסווה לפעילות קיבוצית מתואמת במסגרת מאבק מקצועי.

השאלה היא על מי נזעק בית הדין להגן - האם על רופאים מתמחים מסוימים מבין קבוצת המתפטרים; שמא אלה הועמדו תחת לחצים לא סבירים להצטרף לקבוצת המתפטרים; או על המדינה, שתעמוד מול שוקת שבורה נוכח עזיבה המונית של מאות רופאים, צעד שלשם מניעתו מוכנים השופטים לכרסם בזכות היסוד לחופש העיסוק.

שפר מזלו של בית הדין

בהקשר זה מוסיף השופט יגאל פליטמן כי אף אם הייתה ההתפטרות נתפסת כחוקית, אפשר שניתן היה למנוע אותה נוכח חיוניותם של הרופאים המתפטרים, המהווים "מסה קריטית", למערכת הבריאות. במצב כזה, מוסיף פליטמן, אפשר שהתפטרות קולקטיבית הייתה מאושרת רק באופן מדורג, תוך התחשבות בנזק שנגרם למערכת ולחולים.

שפר מזלו של בית הדין, שקבע כי מכתבי ההתפטרות אינם תקפים ולא נאלץ לעסוק בשאלה אם לאשר ההתפטרות במצב שבו היא כשרה למהדרין; פגיעה חריפה כזו באוטונומיה של עובד, במצב שבו לא ניתן להפעיל צווי ריתוק, היא מצב אפוקליפטי ממש.