תוך חצי שנה: דור שלם בתעשיית השבבים הישראלית כמעט נעלם

חברות סטארט-אפ בוגרות בשווקים צומחים נמצאות באופן תדיר מול אופציית רכישה. לרוב זו רק התעניינות מחברות טכנולוגיה גדולות, במקרים מסוימים זה מגיע לשיחות רציניות, אבל רק לעיתים רחוקות יוצא הכסף מהכיס ומניות החברה מחליפות ידיים.

אולי זו הייתה הגאות בתחומי התקשורת, אולי סתם מזל, אך ברבעון הראשון של השנה התנהלו ארבעה משאים ומתנים מול חברות הסטארט-אפ הבולטות בישראל בתחום השבבים: פרוביג'נט, ברודלייט, אלטייר וסיאנו, בסכום כולל של קרוב למיליארד דולר. מתוכן, יצאה לפועל רק רכישתה של פרוביג'נט על-ידי ברודקום ב-340 מיליון דולר. אם הדברים היו מסתדרים אחרת, בחצי הראשון של השנה היינו עדים להיעלמותו של דור שלם של חברות בתעשיית השבבים המקומית.

הדרמה המשמעותית התנהלה סביב סיאנו, ספקית שבבים לקליטת שידורי טלוויזיה דיגיטלית ניידת. השבבים של החברה מאפשרים העברת שידורים חיים של טלוויזיה להתקני תקשורת ניידים על-גבי תדרי השידור, במקום על רשתות הסלולר הצפופות.

באביב האחרון, כך נודע ל"גלובס", ניהלה חברת Telegent האמריקנית מו"מ מתקדם לרכישת המתחרה הישראלית סיאנו תמורת 100-150 מיליון דולר, במזומן או בשילוב מניות. בסיאנו גייסה עד אז סכום גבוה של 78 מיליון דולר מהקרנות JVP, DFJ-תמיר פישמן, סטאר, וולדן ובסמר. בנוסף קיבלה החברה הלוואה של 10 מיליון דולר מקרן פלנוס.

אלא שהדברים השתבשו. השתלשלות העניינים בטלג'נט, הרוכשת הפוטנציאלית, היא סיפור מרתק בפני עצמו ולקח כואב לחברות הטכנולוגיה שמסתמכות על השוק הסיני.

בנובמבר 2009 הגישה החברה, שפיתחה שבבים לקליטה של שידורי טלוויזיה אנלוגיים, תשקיף לרשות ני"ע האמריקנית (SEC) לגיוס של עד 250 מיליון דולר. עם מכירות של 111 מיליון דולר בחצי שנה שקדמה להגשת התשקיף ורווחיות מרשימה ויציבה כבר יותר משנתיים, טלג'נט הייתה נראתה כמו הדבר החם הבא.

במאי 2010, חצי שנה בלבד לאחר הגשת התשקיף, הפתיעה טלג'נט כאשר הודיעה על משיכת התשקיף וביטול ההנפקה, במקביל לחיפוש מנכ"ל חדש. בחברה הסבירו את ההחלטה בכך שהחברה במצב טוב ובעלת מספיק מזומן בקופה (150 מיליון דולר אז) כדי להמשיך בתוכניות גם בלי להפוך לציבורית. בדיעבד, הדברים נשמעים אירוניים, במיוחד בהתחשב בכך שטלג'נט נרכשה ביולי 2011 תמורת מיליון דולר בלבד על-ידי ענקית השבבים הסינית Spreadtrum.

המשקיעים העדיפו למשוך את הכסף

ההתדרדרות במצב החברה אירעה בעיקר בשל התחרות הגוברת בסין בשוק השבבים לשידורי טלוויזיה אנלוגיים. לשם הפרופורציות, במגזין הטכנולוגי EEtimes פורסם כי ב-2009 נמכרה ערכת השבבים של טלג'נט ב-6 דולרים ליחידה. המחיר התרסק בתוך פחות משנה בכמעט 90% וחיסל את שיעור הרווחיות (60%-70%) שבעזרתו ניסתה להגיע לוול סטריט.

טלג'נט רצתה לרכוש את סיאנו במסגרת הכוונה לאמץ אסטרטגיה חדשה שכוללת שימוש בטכנולוגיה שתומכת במגוון תקני השידור של טלוויזיה דיגיטלית. טלג'נט ביקשה להשיג לעצמה עמדת זינוק טובה, למקרה שבו התקני המחשוב הניידים ישתמשו בהיקפים גדולים בטכנולוגיה. כמו-כן החברה רצתה להגדיל את נתח השוק שלה בסין ולבסס את המעמד בברזיל ובדרום אמריקה.

המצב העסקי גרם לכך שבעלי המניות של טלג'נט, שהשקיעו בה קרוב ל-35 מיליון דולר, איבדו את האמון בחברה. המשקיעים העדיפו למשוך את הכסף מהקופה, שסיפק להם תשואה מכובדת על-פני 7 שנים בערך ולוותר על מהלכים אסטרטגיים נוספים. כך, קיבלו המשקיעים את הכסף ומכרו את הנכסים האינטלקטואלים וחלק מהפעילות.

עבור סיאנו, בניהולו של אלון עירוני, לא היה מדובר באקזיט מפואר. לאחר שהושקע בחברה סכום גבוה, סביר שהמשקיעים היו מעדיפים אופציות אחרות. עם זאת, שוק הטלוויזיה הניידת נע בין גאות ושפל בשנים האחרונות, בהתאם להתרחקות החזון והיכולת לרדוף אחריו. כרגע, מצב החברות בשוק אינו מזהיר.

לצידה של טלג'נט, נמכרה בסוף יולי גם DiBcom הצרפתית, שמספקת שבבים לטלוויזיה ניידת ברכבים. החברה, שבה השקיעה גם ורטקס הישראלית, נמכרה תמורת 35 מיליון דולר לאחר שהושקעו בה 80 מיליון דולר.

המשקיעים של סיאנו, ובראשם קרן JVP של אראל מרגלית, כנראה עדיין מאמינים בהזדמנויות שעומדות בפני החברה. לאחר שהמו"מ עם טלג'נט ירד מהפרק יצאה סיאנו לגייס 20 מיליון דולר. החזון של החברה הוא לחדור לדרום אמריקה ולארה"ב, מתוך תקווה שהפריצה של מחשבי הלוח תוביל לגידול בצורך בטלוויזיה ניידת.

כמו-כן, באחרונה סיימה החברה את הסכסוך סביב נושא הפטנטים שאיים על פעילותה בשוק הסיני, שלדבריה היא מחזיקה בו ב-50% וממנו מגיעות עיקר המכירות של החברה.

הדלת האחורית לנאסד"ק נסגרה

גם במקרה של אלטייר וברודלייט המו"מ לא התממש בעקבות כוחות שוק. במחצית השנייה של 2010 התבצעו כמה מהלכים אסטרטגיים בולטים בשוק ספקיות שבבי התקשורת לדור הרביעי של התקשורת האלחוטית - LTE.

הטכנולוגיה, שאמורה הייתה להיכנס לשימוש אינטנסיבי באמצע העשור, הקדימה את זמנה וענקיות הטכנולוגיה החלו לבצע רכישות. כך, ברודקום רכשה את Beceem תמורת 330 מיליון דולר ואינטל רכשה את חטיבת הפתרונות האלחוטיים (WLS) של אינפיניון תמורת 1.2 מיליארד דולר.

אלטייר, כך נודע, ניהלה בסוף 2010 שיחות על אפשרויות לרכישתה בידי Etheros האמריקנית, ספקית שבבים לרשתות אלחוטיות מקומיות, בהמשך לשת"פ הדוק בין החברות. על-פי הערכות, סכום הרכישה יכול היה לנוע בין 150-250 מיליון דולר. אלא שבתחילת 2011 נרכשה את'רוס בידי קוואלקום תמורת 3.2 מיליארד דולר, והתוכניות האסטרטגיות לגבי אלטייר נגנזו לזמן הקרוב.

לגבי ברודלייט, בסוף 2010 נבחנה אפשרות למיזוג או רכישה על-ידי ספקית שבבי התקשורת הביתית - Entropic האמריקנית. החברות מכירות זו את זו היטב, בעקבות שת"פ אסטרטגי.

ברודלייט, שסך גיוסיה הוא 62 מיליון דולר ומכירותיה ב-2010 עמדו על 40 מיליון דולר, הייתה יכולה להגיע לשווי שוק של 250-300 מיליון דולר ולאפשר למשקיעים להיכנס לנאסד"ק בדלת האחורית.

המיזוג בין החברות הוא הגיוני מבחינה אסטרטגית מאחר שהן משלימות זו את זו. ברודלייט מספקת שבבים לתקשורת אופטית מהירה מסוג GPON ברשתות הגישה עד לבתים, ואילו Entropic מספקת תקשורת תוך-ביתית מהירה מסוג MoCA על תשתית הכבלים הקואקסיאליים שנפוצה בארה"ב. המיזוג בין החברות ירד מהפרק, לפחות כרגע, בעקבות צניחת השווי של מניית Entropic מקרוב למיליארד דולר בסוף 2010, ל-350 מיליון דולר כיום.