פרשת דנקנר והפועלים: המנגנון קרס

לפני 20 חודשים הרעיד נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, את אמות הספים של השוק הפיננסי בישראל, כשכופף את ידה של הנהלת בנק הפועלים להעביר מתפקידו את יו"ר הבנק, דני דנקנר. חרושת של ניחושים הציפה את המערכות, בניסיון להבין מה עקץ את פישר, שהיה חייב לבעוט בדנקנר החוצה, בלי יכולת להסביר מפורשות על מה ולמה.

טיוטת כתב האישום נגד דנקנר, שפרקליט המדינה משה לדור החליט לאמץ היום (ב'), מסבירה עד כמה פשה הריקבון בצמרת הבנק הגדול בישראל. פישר אולי נראה נחוש בפעולתו אז, אבל האמת היא שכל מנגנוני ההגנה והרגולציה, שתפקידם לוודא את תקינות ההתנהלות במוסדות הפיננסיים הרגישים ביותר בשוק הישראלי, קרסו בזמן אמת.

חקירת המשטרה אמנם הרחיבה מאוד את יריעת החשדות הראשונית, אבל גם מה שהיה ידוע כבר בתחילתה היה מספיק כדי שפעמוני האזעקה יצלצלו הרבה יותר חזק והרבה יותר מוקדם.

את מסכת קבלת ההחלטות בצמרת בנק הפועלים, בדירקטוריון, בהנהלה ובוועדה לאישור עסקאות עם בעלי עניין, אפשר לחלק לשניים - מעשים פליליים של ממש, ופעולות שאינן פליליות אך אינן עולות בקנה אחד, גם לא בריחוק, עם ממשל תאגידי תקין. כשהתלונות הראשונות הגיעו לבנק ישראל, הוא פעל - הן במישור של הפיקוח על הבנקים, והן בהעברת החומרים לפרקליטות - לשם פתיחתה של חקירה פלילית.

התנהלות מסואבת

אבל מתחת לרובד הפלילי, התגלתה בחקירת המשטרה מערכת שלמה של התנהלות מסואבת של אנשי הבנק, בניגוד לכל כלל בסיסי של מינהל תקין. הדירקטוריון, יש לזכור, אמור לשמש מנגנון הבקרה המרכזי בפעילותו של כל תאגיד עסקי, בוודאי תאגיד בנקאי מסוגו של הפועלים. מנגנון הבקרה הזה קרס; לא רק שהוא לא מילא את חובותיו, אלא אף היה שותף לפעילות המושחתת. לכאורה.

במערכת האכיפה מייחסים חשיבות עצומה למנגנוני הבקרה והרגולציה הרכים, הכוללים לא רק את הממשל התאגידי, אלא גם עיתונות חוקרת עצמאית. יש דברים שאינם נתונים במנדט של מי שתפקידו לחקור חשדות פליליים או להעמיד נאשמים למשפט.

סנגוריו של דני דנקנר ילמדו כעת את חומרי החקירה לקראת השימוע, שהפרקליטות מבקשת לקיימו במועד קרוב, לא בעוד חצי שנה. במקביל, במקומות אחרים טוב יעשו אם ילמדו את החומר ואת המסקנות העולות ממנו, כדי לשקם את כושר ההרתעה של מנגנוני הבקרה הבנקאיים.