פרשת דנקנר והפועלים: אי-אמון

במדינה שבה שר אוצר לשעבר נמצא בכלא, כנגד ראש ממשלה לשעבר מתנהל משפט, וייתכן מאוד שגם שר חוץ ימצא את עצמו על ספסל הנאשמים - במדינה כזו קשה להתרגש מכך שיוגש כתב אישום נגד יו"ר בנק גדול. ובכל זאת, ההחלטה להגיש נגד דני דנקנר, לשעבר יו"ר בנק הפועלים, כתב אישום בעבירות חמורות כמו שוחד וקבלת דבר במירמה היא אירוע מטלטל.

הכלכלה המודרנית בכלל והמערכת הבנקאית בפרט מבוססת על אמון - האמון שנייר השווה פחות מאגורה אך מוטבעים עליו המספר 100 ודיוקנו של יצחק בן-צבי יוכל לקנות לך מוצרים בסך 100 שקל; אמון שהכסף הנמצא בחשבון הבנק שלך, כסף שאינך יכול לראות או למשש, יהיה שלך כשתצטרך אותו.

לכן נדרשת מהעוסקים בכסף, בנקאים ומנהלי השקעות, רמת מהימנות גבוהה במיוחד. וכשאנשים כאלה נחשדים בפלילים או בעבירות מינהליות - יש בעיה, כי האמון במערכת נסדק.

דנקנר היה יו"ר בנק שמחזיק 240 מיליארד שקל מפיקדונות הציבור ומנהל עוד 650 מיליארד שקל מכספי הציבור בניירות ערך. אותו דנקנר, שנאשם עכשיו ב"לקיחת שוחד ובפגיעה בניהול תקין של עסקי הבנק", היה אחראי על 900 מיליארד שקל מכספי הציבור. כן, זה אירוע מטלטל.

הדיבידנד המוזר

ניקח לדוגמה את עניין הדיבידנד. הפרקליטות מאשימה את דנקנר בכך שפעל כיו"ר בנק הפועלים על מנת שהדירקטוריון יאשר חלוקת דיבידנד בבנק פוזיטיף. מדובר בדיבידנד בסך 32 מיליון דולר, שאותם חילק הבנק לבעלי מניותיו, בנק הפועלים והליט צ'ינגלולו, באפריל 2009. כשלעצמה, זו החלטה סבירה. הבנק מרוויח ומחלק לבעלי מניותיו חלק מרווחיו.

שיעור קצר בבנקאות: גורם הייצור העיקרי של בנק הוא הון. בנק לוקח את ההון, מלווה אותו, וכך הוא צומח. מהיכן בנק מביא הון? מבעלי מניות ומפיקדונות הציבור.

ברם, בפני פוזיטיף חסומה האפשרות לקבל פיקדונות מהציבור, מאחר שלא קיבל היתר לכך מהפיקוח על הבנקים בטורקיה. לכן פוזיטיף סבל ועדיין סובל ממצוקת הון ומסתמך על הבעלים כספקי הון. פוזיטיף מגייס הון מקווי אשראי שהעמיד לו הפועלים ומאג"ח שהנפיק. מדוע שבנק במצב כזה יחלק דיבידנד ועוד בשיעור של 12% מההון?

אגב, חצי שנה לאחר מכן יצא פוזיטיף עקב צורכי ההון שלו בהנפקת אג"ח ל-3 שנים בריבית של 7%.

עכשיו מתברר כי השותף צ'ינגלולו היה זקוק לחלקו בדיבידנד, וכי במקביל קיבל דנקנר הלוואה של 5 מיליון אירו מבנק DHB, השייך לצ'ינגלולו. ההלוואה, טוענת הפרקליטות, לא דווחה לבנק הפועלים, ואף אחד לא היה מודע לניגוד העניינים של דנקנר.

במילים אחרות, טוענת הפרקליטות, דנקנר ניצל את תפקידו כיו"ר בנק ונקט מהלכים עסקיים שתכליתם לארגן לעצמו טובות הנאה אישיות בתמורה.

בדיקת הנאותות של קינן

ההחלטה הבאה של הפרקליטות תהיה לגבי כתב האישום של מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן. ההחלטה צפויה להתקבל בקרוב, אבל כאן נמצאת הפרקליטות בבעיה.

נושא חקירתו של קינן - ההלוואה לדני דנקנר - היה ידוע בזמן אמת לבנק ישראל. יתרה מזאת, בזמן אישורו של ציון קינן לתפקיד המנכ"ל, בוצע הליך המכונה PROPER & FIT. בשנת 2009 בנק ישראל לא מצא דבר בבדיקת הנאותות לקינן ואישר אותו לתפקיד. מאחר שאין זה סוד שבבנק ישראל לא היו מאוהבים ברעיון מינויו של קינן למנכ"ל, הרי אם היה נמצא דבר מה בעייתי - המינוי לא היה יוצא לפועל.

לכן השאלה היא אם העבירות שבהן מואשם קינן הן עניין מינהלי בסמכות בנק ישראל, שכבר הביע את דעתו שאין בכך בעיה - או עניין פלילי בסמכות הפרקליטות. בסוגייה הזו בדיוק צריך להכריע פרקליט המדינה משה לדור.