אלי ישי יעשה לכם לייק

נו שוין, הנה זה פה, פתרון הקסם. מדינת רווחה אינסטנט. מגדילים את התקציב, מרחיבים את הגירעון, מוסיפים מים, מכניסים למיקרו לחמש דקות ומקבלים "מהפכה חברתית". כמה נחמד וכמה חסר מכאובים, ה"שיח החדש" הזה, ואיך בדיוק לא חשבנו על זה קודם.

צריך לנטוש את ההתעסקות המיותרת בהגדלת התקציב. אין לי שום דבר עקרוני נגד הגדלת ההוצאה, נהפוך הוא, היא אכן דרושה, במקביל להעלאת שיעור המס על הכנסות גבוהות.

אבל להפוך את הסיפור הזה, ברגע הנוכחי, למרכז הדיון, הוא לסייע לכל מי שנהנה מהשיטה הקיימת להימלט אל החושך, כאשר מה שנדרש הוא חשיפה מוחלטת של הרכב התקציב ולא עיסוק בהיקפו.

מי מקבל מה ועל חשבון מי

דברו על הרכב התקציב: מי מקבל מה, ועל חשבון מי. אם החלוקה תשתנה, אז אפשר אז לדון בהיקף ההוצאה הממשלתית. העיסוק בגודל התקציב, בנקודה זו של הזמן, הוא תרגיל שמסייע למי ששאלות על עדיפויות וחלוקת התקציב לא נוחות לו.

השאלה אינה גודל התקציב, אלא הרכבו: התנחלויות או חינוך - מערכת מים ואספקת חשמל במאחז מיגרון, או כיתות נוספות שיקלטו את הילדים של תושבי פתח תקווה שמוצאם אתיופי.

ביטחון או רווחה - מה עושים בתקציב ביטחון שהתנפח והלך בשנים האחרונות. אולי צריך לקצץ בו ולהעביר את הכספים לטובת סגירת פערים באמצעות מתן שירותים חברתיים לאוכלוסיות מוחלשות, למשל הכשרה מקצועית בקרב ערבים, בדואים.

אך מה לעשות וכל השאלות האלה אינן "שיח חדש", הן הרי שייכות ל"דיבור הישן" של השמאל, לכן הרבה יותר נוח להישאר במסגרת ההסכמה הלאומנית המקובלת, ולהצטרף לכללי המשחק של המפלגות החרדיות ולדרוש הגדלת הוצאה כפתרון לבעיה.

לייק מאלי ישי

לאלי ישי לא תהיה שום בעיה עם הצעותיהם של מהפכני התקציב החדשים. כל זמן שסדר העדיפויות הנוכחי נשארו על כנו, כל תוספת תתחלק על פי המפתח הקיים. אז למה לו להתלונן? בשיטה הזו הוא יעשה "לייק" לכל קמפיין מקוון בעניין זה.

כל איש אגף תקציבים, בהווה או בעבר, יכול להסביר כיצד מתמודדים עם הדיבור החדש: מגדילים את התקציב לשנה, אפילו לזמן קצר יותר, וממתינים לשעת כושר, למשל, תנודה כלפי מטה בפעילות הכלכלית, סערה פיננסית זו או אחרת, או עליית תשואות באג"ח ממשלתי. או-אז ניגשים לממשלה, ודורשים "קיצוץ" אז מפעילים קיצוץ רוחבי, מקטינים תוספות אחרונות, ועל כל מיליארד שניתן בעבר מקצצים מיליארד וחצי, "ליתר ביטחון".

הבעיה בהצעה להגדיל התקציב, או הגדלת הגירעון, לא מסתיימות בהצדקתן הערכית. גם מזווית הראיה של המעשית הן ייכשלו.