נישואים במשפחה, גרסת שוק ההון

נישואים בתוך המשפחה נחשבים לעניין בעייתי, ובחלק מהתרבויות מוטלת עליהם מגבלה.

הכנסייה הקתולית, למשל, אוסרת על נישואים בין בני דודים מתחת לקרבה מסוימת. הסיבה לכך ידועה היטב: הילד שייוולד עלול להיות בעייתי.

בשוק ההון, המקבילה לנישואים בתוך המשפחה הן עסקאות בעלי עניין, בהן, בדרך כלל, בעל השליטה מוכר נכס לחברה הציבורית הנמצאת בשליטתו, וזאת לא פעם תוך פגיעה בשאר בעלי המניות.

אנשי העסקים בישראל מאוד אוהבים עסקאות מהסוג הזה. בעל השליטה מעביר נכס מחברה פרטית לציבורית, חברה מוכרת לחברה אחות, החברה האם קונה מהחברה הבת.

לעיתים קרובות מדי, נודף מעסקאות כאלו ריח רע של חילוץ, בדרך כלל על רקע חוב שצריך לשלם. אחת החברות זקוקה למזומנים, לחברה השנייה יש עודף מזומנים, הוקוס פוקוס ונולדת עסקה. הכל כמובן לפי כללי הממשל התאגידי, באישור הדירקטוריונים, עם הערכת שווי מתאימה ואסיפה כללית. דוגמאות? יש בשפע.

במשך שנה וחצי מחפשת דלק נדל"ן שבשליטת יצחק תשובה רוכש למניות החברה הבת, רודשף, כדי להקל מעט את נטל החובות האדיר הרובץ עליה, ולא מוצאת קונה במחיר המתאים. עד שלפתע הוא מגיע, ובמקרה זוהי קבוצת דלק, הנמצאת אף היא בשליטת תשובה.

הזכויות שמורות לאילן בן-דב

אותו צירוף מקרים מדהים אירע כמה חודשים קודם גם באפריקה ישראל של לב לבייב. אפריקה צריכה לממש נכסים כדי לעמוד בפירעון האג"ח, והחברה הבת, אפריקה מגורים, נמצאת בראש הרשימה. אפריקה מנהלת מגעים עם קונים שונים אבל לא מצליחה לקבל את המחיר המתאים.

או אז לב לבייב מביט ימינה, מביט שמאלה, ולפתע נמצא הקונה הראוי: דניה סיבוס. במקרה גם כאן מדובר בחברה בת של אפריקה ישראל.

וצירופי המקרים ממשיכים. השבוע הגיע תורה של כור, המשתייכת לקבוצת אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר.

כור, שלאחרונה נקלעה להפסדים עצומים על השקעתה במניות קרדיט סוויס, מוכרת במחיר גבוה מאוד - המתבסס כמובן על הערכת שווי - את חלקה בבניין HSBC בניו יורק. מי הקונה? נכסים ובנין, החברה האחות.

וקיימת גם הוורסיה שהזכויות עליה שמורות לאילן בו דב. טאו, חברת ההשקעות הכושלת שבשליטתו, מחליטה להשקיע את עודפי המזומנים שלה ברכישת מניות. לאחר בחינה מדוקדקת נבחרת כיעד להשקעה חברה בשם סאני. במקרה, כמובן, גם החברה הזאת נמצאת בשליטת בן דב. מה קרה להשקעה הזו מאז? מניות סאני צנחו בעשרות אחוזים.

ועכשיו ברצינות. אין כאן כמובן שום מקריות. נוח מאוד לבעל שליטה, המחזיק בכמה חברות, להעביר ביניהן נכסים לפי צרכיו. לעיתים מדובר בעסקה ראויה, אבל דרך כלל צירוף המילים "כשר אבל מסריח" מתאים יותר. הרי בעסקאות מסוג זה של נישואים בתוך המשפחה אין באמת קונה מרצון או מוכר מרצון, וגם המחיר לא נקבע במו"מ עסקי בין שני בעלי עניין מנוגד. בחלק מהמקרים לא נבחנות כלל חלופות חיצוניות לעסקה. ואז לא פלא שהילד יוצא פגום.

מי שאמור להגן עלינו מעסקאות כאלו הם הגופים המוסדיים ורשות ני"ע. אבל הראשונים נוטים לאשר כמעט כל עסקה המובאת לפניהם, כי למה להם לריב עם בעל השליטה? מי יודע מתי יצטרכו אותו. ואילו האחרונה מאמינה בדוקטרינה של גילוי נאות, ומסתפקת בכך שהעובדות מונחות על השולחן והמשקיעים יחליטו.

זאת, תוך התעלמות מהעובדה שיש כאן כשל השוק וכוח עודף של בעל השליטה, המנוצל לרעה.