הקיטורים של וורן באפט

יש רגעים שבהם קשה להחליט אם לצחוק או לבכות. הנה שניים מעניין לעניין ובאותו העניין מהחודש האחרון. וורן באפט במאמר ל"ניו-יורק טיימס": "תפסיקו לפנק אותנו העשירים. בשעה שרוב האמריקאים נאבקים לסגור את החודש, אנחנו, המגה-עשירים, ממשיכים ליהנות מהטבות מס מופלגות". מוריס לוי במאמר לפייננשל טיימס: "אינני מזוכיסט ואינני אוהב מסים, אבל בעיתוי הנוכחי זה חשוב וצודק. אני קורא למס נוסף על העשירים".

אז למה לצחוק או לבכות? כי הבדיחה היא עלינו, ואין צינית ממנה.

אין לי עניין עם בעל הבית של פובליסיס, וגם לא עם האול-אמריקן באפט (וגם אילו היה לי, הוא לבטח היה מגהק בביטול אחרי עוד לגימת קוקה-קולה), כמו עם היומרה שלהם לומר שהם - וב"הם" אני מתכוון לעשירים שלוי את באפט מעלים את זעקתם - באים בידיים נקיות לסיפור הזה.

כמו אומרים לציבור המטומטם שמשלם הרבה יותר: "מה אתם רוצים מהחיים דבש שלנו? זה מה שהריבון דורש מאיתנו וזה מה שהוא מקבל, אחד לאחד. ידרוש יותר, יקבל יותר".

זהו, החלטתי לצחוק. אם יש מישהו שמודע לרמת המיסוי שהוא משלם, שמתמקח עליה, שמתמרן אותה, ושמעסיק צבא של אנשים על מנת שיתמרנו אותה (קוראים להם רואי חשבון), וצבא של אנשים שישמרו על האינטרסים שלהם בפן הרגולטורי (קוראים להם לוביסטים), הרי שהם העשירים, עם דגש על המופלגים שבהם.

ואם נהגג ברוח אליפות העולם באתלטיקה שזה עתה ננעלה, הרי שאפילו אוסיין בולט לא מצליח לקזז משיאו אחוזים כמו שרואה חשבון נאמן מצליח לקזז לטייקון החביב עליו; או כמו שמקלט מס נדיב מיטיב עם העשיר שפותח בו חשבון עובר ולא שב.

אז עכשיו, עשיר יקר ומופלג, אחרי שהפכת את ההזדכות במס לאמנות, אחרי שסחטת מהמערכת כל גרוש שרק יכולת (חוקי, הכול חוקי - ברור), ואחרי שקיבלת החזרים על כל מונט בלאנק ומרצדס שרק קנית - אתה, איש יקר ומופלג שכמותך, בא ודורש לשלם יותר? נו באמת, בוא נתחיל מזה שתחסכו מקופת המדינה את תכנוני ותחמוני המס למיניהם.

צריך לומר מילה טובה על העשירים המופלגים שלנו, שלפחות שומרים על חובת השתיקה, ולא מנתצים את תקרת הציניות לרסיסים. מה הייתם אומרים למשל לו אמירה כמו זו של באפט הייתה יוצאת מפיו של יצחק תשובה, שניהל מאבק עיקש במדינה על תשלומי המס בקידוחי הגז שלו; או מזה של כמה וכמה אנשי עסקים שסידרו לביזנס שלהם הסדרי מס נדיבים - קוראים לזה תמריצים - על פתיחת מפעלים, או למשל על פריסת המיסוי של הבונוסים שקיבלו, או על מימוש האופציות. זה לא שהם ביקשו את זה חלילה, זו המדינה ש"נתנה".

נכון, רואי החשבון של העשירים לא עוברים על החוק (יש לקוות בכל אופן), ונכון שגם עצמאי מהשורה מתקזז פה ושם על איזה מחשב נייד כהוצאה מוכרת, אבל בואו נכניס לפרופורציה - ככל שאתה עשיר יותר, כך יהיו יותר מי שיעבדו כדי שתשלם פחות.

אם מישהו סבור שגם אם המיסוי על העשירים יעלה הם לא ימציאו דרכים יצירתיות לשלם פחות, שיקום. אף אחד לא קם? יוסי בנאי המנוח ידע היטב את נפש בהמתו.