כמה המלצות לחוויות קולינריות מחוץ למלכודות התיירים בפרובנס

"רגע, אבא, אני לא מבין. אתה באמת רוצה להגיד שזאת נחשבת 'סתם' מסעדה כאן? אז מה זה פה מסעדה ממש-ממש טובה?". הבן שלי פוער עליי זוג עיניים, אני שותה עוד שלוק מהקוט דה-רון ומנסה שוב.

"אל תבין לא נכון, איתמר. זאת מסעדה מצוינת והאוכל כאן באמת טעים נורא. אבל בשביל הצרפתים זאת נחשבת מסעדה רגילה. יום-יומית. מין מקום כזה שאוכלים בו צהריים בלי לעשות עניין ובלי להתלבש יפה".

"אבא", הוא מתעקש, "זאת המסעדה הכי טובה שאכלתי בה בחיים שלי".

האמת היא שהוא צודק. מה זה משנה עכשיו שהילד בן ה-10 שלי, שמגלה כבר עכשיו נטיות מדאיגות במיוחד להפוך במרוצת הזמן למבקר אוכל אכל כבר בכמה מסעדות לא פחות טובות מזו. ואפילו בתל-אביב, לאו דווקא באביניון.

עכשיו אנחנו כאן ועכשיו הכי טעים לו בעולם. הוא ילד והוא צודק. ואתם יודעים מה, גם לי הכי טעים עכשיו. לפחות עד מחר, כששנינו, יחד עם אחיו הקטן ואימא שלהם, נאכל יחד פטריות כמהין בקרפנטרה השכנה ואז הדירוג הפרטי שלנו ישתנה שוב. ככה זה צריך להיות.

חופשה בפרובנס היא כידוע אחד מגדולי החלומות הבורגניים. לא פלא שחוץ מאתנו כל שאר התיירים כאן שאינם צרפתים הם בני 70 ומעלה. מי נוסע לפרובנס באמצע החיים? את זה הרי אפשר להשאיר לפנסיה.

מי? אני. אחד שפוחד לאותת לבד שלא לדבר על לנהוג מעל פיורדים עמוקים או הודים עמוקים לא פחות, אז נסענו לפרובנס. נו, והיה טעים, אתם בוודאי שואלים. תלוי, תלוי איפה ותלוי מתי.

לא קשה להבחין בעובדה המצערת אך הבולטת ש-90% מהמסעדות כאן הן מלכודות תיירים מהזן הנקלה ביותר. מסעדות שמגישות אוכל שגורם לך להתגעגע לתל-אביב, או לכפר-סבא, ולתהות אם לא מיהרת מדי לחרוץ משפט ולזלזל בקביעתם של כמה מגזינים בינלאומיים שלפיה תל-אביב היא מעצמה קולינרית בקנה מידה עולמי.

אכלנו במסעדה אחת כזו. לא הייתה ברירה. להגנתי אומר שידעתי שזה מה שיהיה גם לפני שנכנסנו. אבל בשאר הזמן הצלחנו קצת יותר.

לידיעת הקורא אבו חסן

קחו למשל את הביסטרו החביב הזה באביניון. לכאורה שום דבר לכתוב עליו הביתה. אבל זה בדיוק הקסם. אין מה לכתוב ולמה שיהיה. סתם ביסטרו שכונתי שהגעת אליו בטעות אחרי שברחת משלל מלכודות התיירים בכיכר הראשית או ממסעדות כוכבי המישלן שאפילו המים המינרליים בהן הם לא לפי כיסך. אז הנה, שני מטר מארמון האפיפיורים, בסמטה צדדית, ביסטרו קטן שחזיתו עטוית עץ "קום איל פו", כורסאות מרופדות בעור אדמדם ומהוה קמעה, מלצריותיו לא מדברות מילה באנגלית, תושבי השכונה המבוגרים יושבים לבד בפינה ואוכלים צהריים, והאוכל שלו, אח האוכל, האוכל הוא פשוט ונפלא ופשוט נפלא.

התחלנו במנה ראשונה ים תיכונית לעילא ולעילא. סלט קטן של חומוס. כן, חומוס. נדמה לי שרק פולני כמוני יכול לנסוע עד פרובנס בשביל לאכול חומוס.

את החומוס, תתפלאו, לא אנחנו המצאנו. זה כמובן לא היה אותו ממרח חלק וממכר שאנחנו מכורים אליו - הטוב שבמאכלי התבל - אלא עיסה טחונה גס ששארית גרגרי החומוס עוד זוהו בה. היא טבלה בתועפות של שמן זית מקומי משובח ומעליה רכבו קוביות זערוריות של חציל שטוגנו באופן מושלם באותו שמן זית כפי הנראה וביניהן כמה שרימפסים חלוטים. מעל כל זה נח לו סלט ירוק קטן שעוטר בפלפל אדום קלוי.

אבו חסן יכול לנוח בשלום על משכבו, זו הרי לא הייתה מנת חומוס ערבית כלל וכלל, אבל חוץ ממנו אני מכיר לא מעט טבחים מקומיים שמשחקים אותה ים תיכוניים והיו תולים את הסינר שלהם אחרי מנה כזו אם הייתה להם טיפה של כבוד.

הבן שלי הלך על משהו הרבה יותר צרפתי מסורתי והזמין רביולי ארטישוק עם פרוסת כבד אווז מוקרם בשמנת וגבינה. לכאורה גועל נפש אמיתי הישר מלב שנות ה-70, בפועל מנה נפלאה שהצליחה לנצח אפילו את הכבדות של עצמה.

הילדים המשיכו בסטייקים. אלא מה. הגדול הזמין פילה בקר ברוטב אנשובי והקטן סטייק פילה חזיר ברוטב טפאנד. בכל זאת פרובנס. שני הרטבים הללו נשמעו לי מופרכים לגמרי כמלווים לסטייקים. עד שטעמתי. שלמות. הירקות הצלויים ליד היו גם הם מצוינים. אני אכלתי פילה של דג ים שהונח על ערימת רטטוי. פשוט ומבוצע בדייקנות אלוהית.

לקינוח ניסינו קרם ברולה קלאסי ונהדר ומקרון שהתגלה בכלל כעוגת שקדים ושוקולד ולא ממש אותה עוגייה צבעונית. לא שזה שינה משהו. אני לא התאפקתי והזמנתי גם כוסית של מר דה פרובנס, הגראפה המקומית ועוד מיקב Vieux Telegraphe המהולל משאטונף דה פאפ. היה שווה.

לא יודע אם הצלחתי לבאר לבני את דת האוכל הצרפתית. כמה ימים אחר כך הסביר לנו איש הציפורים משמורת הקאמארג (זה כמו אלקטרז אבל בצרפת) שהדת הזאת כבר לא כל כך קיימת. לא כל כך השתכנעתי. טוב שכך.

מחירים: סה"כ 126.30 אירו. כן, יקר רצח. לא כמו בתל-אביב אמנם אבל יקר. אומרים שמחוץ לעונה המחירים יורדים, בבתי המלון וגם במסעדות. אולי

מסעדת L'Isle Sonnate, 7 rue Racine, אביניון. 0033490825601. פתוח לארוחות צהריים וערב בימים ג'-ש'. סגור ממחצית ינואר ועד אמצע פברואר