חודק: "העושר מרוכז בקבוצה קטנה; הנטל על הצעירים גדל"

"מטרתו של חוק האכיפה המנהלית הינה אכיפה יעילה יותר של רשויות האכיפה בישראל על הפעילות בשוק ההון, בדגש על הרשות לני"ע", הסביר היום (ב') עו"ד דוד חודק, ראש משרד GKH, יועץ לוועדת דיווחים בפורום CFO, אשר התקיים באילת.

"עד אז, כל ניסיון להוכיח קיומה וביצועה של עבירה פלילית על ידי הרשויות הניהוליות בחברות, לא היה אפשרי והחוק בא להקל על התהליכים", המשיך חודק.

על הדימיון בין המהלך הישראלי, למהלך דומה שבוצע בארה"ב: "אמנם קיים חוק דומה בארה"ב וסמכויות דומות ניתנו לרשות לני"ע בארה"ב, אבל בישראל - מדינה קטנה שהכל בה אישי וכולם מכירים את כולם - אין דימיון אמיתי בין החוקים". חודק טוען כי להבדיל מארה"ב, "הסיכוי בישראל שהרגולטור יכיר את זה שבא לפניו על בסיס אינטראקציות קודמות, הוא קרוב למאה אחוז, ולכן אנחנו צריכים להיות זהירים ודקדקנים יותר".

"החוק חלק על בעלי החברות הציבוריות, בעלי השליטה בהן והדירקטורים", הסביר חודק, שהבהיר כי מעבר לקנסות הכספיים, מאפשר החוק הטלת סנקציות כמו "ביטול או העמדה על תנאי של רישיונות החברה או יועצי ההשקעות שלה. אחת מהסקנציות אף אוסרת לכהן כנושא משרה בחברה ציבורית, ולמעשה שוללת ממבצע העבירה את יכולת העיסוק והפרנסה".

"יש דימיון בין המחאה הישראלית לזו הערבית"

עוד התייחס חודק בסיום דבריו למחאה החברתית המתפתחת בדבר יוקר המחייה בישראל: "אני חושב שיש רקע משותף למחאה בעולם המערבי ובפרט בישראל, ולמחאות בעולם הערבי. מקורות המחאה החברתית דומים בעיני למה שקורה היום באנגליה, צרפת, יוון וארה"ב עם שינויים כאלה או אחרים".

"זה מתחיל מכך שאדם בחברה המערבית מוצא את עצמו לבד מול גורלו. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 רואה הציבור שגורלו לא שפר, בניגוד עצום לציפיות שהיו לו מחייו וכך, נוצרת אכזבה, שנובעת בראש ובראשונה מהתמעטות מקומות העבודה בעולם המערבי, כמו גם מצמצום תקציבי הממשלות, ריכוז העושר בקרב קבוצה קטנה של אנשים, והנטל על הדור הצעיר שהולך וגדל".

"התפתחות הטכנולוגיה והאוטומוטיזציה של תהליכים גרמה לכך שצריך היום הרבה פחות מקומות עבודה", הסביר חודק, שטוען כי גם העברת כוח הייצור למדינות השווקים המתעוררים, מחליף את כוח העבודה ומגוון התעסוקה שנמצא בפני הציבור המערבי.

"המוני אנשים ללא אידיאולוגיה"

"יש גם היבטים תרבותיים, המגבירים את החשדנות נגד האידיאולוגיות והרעיונות הגדולים", מסביר חודק. "הפוסט המודרניסטים פיתחו התנגדויות לרעיונות אלה, וכשכל הרעיונות הגדולים נופלים נשאר רק האדם לבדו", טוען חודק, שמסביר כי כך גדלים המוני אנשים התופסים את עצמם כפרטים ללא אידיאולוגיה, ולפיכך מנסים להגשים עצמם על ידי הגשמה אישית, ושאיפה ליותר הון.

"המחאה בישראל היא מחאה של מעמד הביניים עם תמיכה חלקית של דור ההורים", הסביר חודק. לדבריו, תסריט אפשרי למחאה הזו היא הקמת מפלגה "שעל מצעה יהיה סדר חברתי חדש. ירוצו לבחירות בעוד שנתיים וינסו לשנות מבפנים".

"תסריט נוסף, הוא גלישה של כל מובילי המחאה לפוליטיקה בהתאם לתפיסת הפוליטית, ואלה יפעלו בתוך המפלגות עצמן לשינוי סדר היום הפוליטי", טען חודק, שמעריך כי תסריט נוסף הוא הקמתה של תנועה חוץ-פרלמנטרית, שאינה מתיימרת להיכנס לפוליטיקה. "חשוב לשכוח שלא אפשרי שיש גם תסריט של התאדות, במסגרתו התנועה נעלמת מהמפה", דבריו.

"צריך להרחיב את האג'נדה של תנועת המחאה כלפי מעלה וכלפי מטה", טוען חודק, שמבהיר כי צריך להרחבי את האג'נדה של המחאה לעשירונים התחתונים, שאינם מקבלים ביטוי במחאה "ויש לשתף אותם בתוך המחאה".