תמורה ראויה לכסף: האם זה אפשרי בשוק הרכב הישראלי?

אם אפשר לסכם בשתי מילים את המטרה של ההתקוממות החברתית של קיץ 2011, הרי אלה יהיו המילים "תמורה לכסף". האנשים, שיצאו לרחובות כדי להביע מחאה, לא רצו מתנות חינם ולא ציפו להן; אף אחד לא חשב שהמדינה תתחיל לחלק דירות ומכוניות, או תלושי מזון, שירותי רפואה פרטית ודלק מסובסד.

מה שההמונים רוצים זה תמורה הוגנת והגיונית יותר לכסף, שהם עובדים עבורו קשה כל-כך. המחאה נועדה לנפץ את מעגל העושק והעושר - הפרטי, הממשלתי והמשולב - שנוצר על חשבון האזרח הקטן, ואין דוגמה טובה יותר לכך משוק הרכב הישראלי. על כל שלושה שקלים שהאזרח הישראלי מוציא על רכישת רכב בארץ, בערך שניים הולכים למדינה, ליבואנים ולגורמים שמסובסדים על חשבון האזרח הקטן, דוגמת חברות הליסינג.

התוצאה הסופית היא, שמחירי הרכב בארץ הם הגבוהים בעולם המערבי, ואם משקללים בנוסחה גם את כוח הקנייה הנחות שלנו ביחס לממוצע המערבי, הרי המחירים בארץ גבוהים מהממוצע המערבי באופן מפלצתי.

הפתרון הטוב ביותר הוא כמובן להוריד את מסי הרכב אבל, בינינו, תשכחו מזה. זה לא יקרה. עשרות שרים, ממשלות ומפלגות ניהלו את האוצר בעשרות השנים האחרונות ואף לא אחד העז לשבור את הטאבו של מיסוי הרכב.

לפיכך, הדרך הטובה ביותר היא לפנות אל מקור הרכב, שבו "התמורה לכסף" היא ערך מקודש - ארצות הברית של אמריקה. המחירים ההוגנים והנכונים, ההיצע הענקי והמטבע הידידותי של ארצות הברית, הופכים אותה למקור מרכזי לרכב, במחירים שיכולים לתת ללקוח הישראלי תמורה סבירה יותר לכספו אפילו עם מסי-החנק. לא מעניין אותנו איך הרכבים יגיעו: ביבוא אישי, מקביל או סדיר. העיקר שיגיעו. להלן כמה דוגמאות.

הונדה סיביק קופה 2012: ספורטיבית להמונים

מה קונים בשוק הרכב בארץ ב-54 אלף שקלים? אם אתה רוצה רכב כמעט-חדש, תוכל למצוא במחיר הזה סוזוקי אלטו עם מעט מאוד קילומטרים. אם אתה חפץ, כמו כולם, לנהוג במשהו "שימושי ואמין", התקציב הזה יאלץ אותך להתפשר על איזו משפחתית יפנית בת 5-4 מליסינג.

אבל בארצות הברית הכסף הזה יאפשר לך להניח את עצמך על המושב עטוי-הניילונים של הונדה סיביק קופה מודל 2012. במחיר הזה מקבלים האמריקאים עיצוב חיצוני נאה, שבמודל 2012 החדש - ששייך לדור החדש של הסיביק שטרם נחת בארץ - נראה ספורטיבי ונחשק יותר מבעבר. מקבלים גם תא לחמישה נוסעים - אם כי רצוי שהשלושה מאחור יהיו רזים ונמוכים - וביצועים לא רעים בכלל בדגם הידני, בליווי אמינות וסחירות של הונדה ואפילו חיסכון משופר בדלק.

מי שיכול להרשות לעצמו "להשתולל" עם התקציב ולהוציא 22 אלף דולרים - כמחירה של מאזדה 3 משומשת בת שלוש בארץ - יוכל להזמין את דגם ה-SI של המכונית ולקבל מנוע 2.4 ליטרים חדש בהספק 201 כ"ס, שלדה ספורטיבית מושחזת וביצועים רציניים בעטיפה נאה של חישוקים רחבים, עזרים אווירודינמיים ותא נוסעים משודרג. עם קצת רצון טוב של היצרן/יבואן וקצת סיוע מהדולר אפשר לתמחר מכונית כזו בארץ בטווח של 140-110 אלף שקלים בהתאם לדגם, גם אחרי ה"ביס" של האוצר.

ניסן מוראנו קרוס קבריולה: חלומם של המתעשרים

הוא מגוחך. הוא מופרך. הוא מוזר. הוא מיותר וקרוב לוודאי, שמי שתכנן אותו כבר פוטר. אבל לניסן מוראנו קרוס קבריולה יש סיכוי טוב להצליח בישראל ולא בכדי: נכון להיום זהו הרכב היחיד בעולם מייצור סדיר, שמציע בכפיפה אחת גוף וממדים של כביש-שטח גדול עם עיצוב ו"שימושיות" של מכונית קבריולה. מדובר במיזוג של שתי קטגוריות ה"תסתכלו עליי" הנחשקות ביותר בארץ או, במילים אחרות, התגשמות חלומם של המתעשרים החדשים.

כדי ליצור את השעטנז הזה נשמרו הרוחב והגובה של המוראנו דור-אחרון, אולם המרכב שלו הוארך בכמה סנטימטרים טובים וארבע הדלתות פינו את מקומן לשתיים במידת קינג סייז. מהנדסי ניסן ציידו את הרכב בגג בד מתקפל חשמלי, אחד הגדולים מסוגו בעולם, ואפילו בתא מטען בגודל מתקבל על הדעת. מתחת למרכב זהו מוראנו לכל דבר: הנעה כפולה-קבועה, מרווח גחון לא מבוטל ומנוע V6 בנזין בנפח 3.5 ליטרים שמייצר 265 כ"ס ומשודך לתיבה רציפה (CVT).

ניסן מציידת את הדגם הזה כסטנדרט בריפוד עור עם תפירה מיוחדת ובכל הצעצועים המקובלים בפלח היוקרה, כולל מערכת מולטימדיה רצינית וסאבוופרים מקפיצים מאחור. אבל הבונוס הגדול ביותר הוא נוכחות הכביש שאי-אפשר להתעלם ממנה: כמו במכונית קבריולה, רק בקנה מידה של פי 2.5 ועם עמדת ישיבה שמשקיפה מלמעלה על כו-לם. והמחיר? בסביבות ה-45 אלף דולרים בארצות הברית - מחיר שבו לא מקבלים בארץ אפילו פיג'ו 207 קבריו.

דודג' צ'ארג'ר SRT: הרבה כוח במחיר הגיוני

בפעם האחרונה שבה נהגנו במכונית בעלת יותר מ-400 כ"ס, היה לה בחרטום סמל של יצרן יוקרה גרמני והיא עלתה כמו דירת שלושה חדרים וחצי בנתניה. בעולם הציני של תעשיית הרכב, המשוואה היא "כוח שווה כסף", ומי שרוצה להתענג על כוחות G רציניים באמת בהאצה ובהאטה, צריך לעבור דרך מנהל הבנק.

אלא שלא כל אחד יכול ומוכן לקחת משכנתא לטובת ה-Fun המוטורי שלו והיחידים שהפנימו את המסר הזה עד כה, הם האמריקאים. ההוכחה הטובה ביותר היא הדודג' צ'ארג'ר SRT החדשה, שמחירה הרשמי לצרכן האמריקאי, אחרי הוצאות הובלה ומסים, הוא כ-46 אלף דולרים.

אז מה מקבלים באמריקה תמורת כ-160 אלף שקלים? נא לשבת ולהדק חגורות. מה דעתכם, למשל, על מנוע V8 בנפח 6.4 ליטרים מהדור האחרון של משפחת HEMI, שמייצר 465 כ"ס ו-63 קג"מ? הבהמה המכנית מתוכנתת גם להפגין חיסכון בעת הצורך באמצעות פעולה על ארבעה צילינדרים בלבד, אך ברור שעיקר ייעודה הוא לספק לבעלי מגפי הבוקרים תאוצות מסחררות - מ-0 ל-100 תוך 5 שניות לערך - מהירויות רציניות (עד 280 קמ"ש) וצלילי HOT-ROD מרגשים על-פי מיטב המסורת של HEMI.

במחיר הזה תקבלו מכונית משפחתית גדולה, בעיצוב שרירי-אגרסיבי-נוסטלגי, שבמודל 2012 המחודש יש לה אפילו איכות ייצור מוקפדת, שלל עזרי בטיחות אקטיביים ופסיביים, גלגלי 20 אינץ' ורמת אבזור תקנית עשירה כמיטב המסורת האמריקאית, כולל מערכת סאונד 900 וואט ו-19 רמקולים, מסך מולטימדיה גדול ועוד.

אם תרשו לנו לזרות שוב מלח על הפצעים, כל זה עולה לאמריקאים כמו מאזדה 6 בארץ הקודש. אפילו במחיר כפול, אחרי המסים הישראליים המנופחים, זו עדיין יכולה להיות מציאה לחובבי ההגה בארץ, ואם זה יקר מדי, נסו למצוא מכונית חדשה כזו מהמודל היוצא (2011). הן עולות פחות מ-30 אלף דולרים.

מוסטנג GT: סוס פרא

גם בארצות הברית לא כולם צריכים 465 כ"ס ולא לכולם יש 46 אלף דולרים פנויים. אז מה עושים צעירים ותפרנים עם עודפי אדרנלין? רוכשים פורד מוסטנג חדשה. גם כאן התמורה לכסף יכולה לגרום לחובב ההגה הישראלי לפרוץ בבכי. מחיר המחירון הרשמי של דגם הבסיס של המוסטנג קופה מודל 2012 עומד כיום בארצות הברית על כ-22 אלף דולרים, או בעברית: 80 אלף שקלים. במחיר הזה מקבלים מכונית עם מנוע V6 בהספק 305 כ"ס, תאוצות מכובדות ואפילו מרכב שיכולותיו הדינמיות ונוחות הנסיעה שלו עודנו ושודרגו מאוד בשנים האחרונות.

הצלחת לנער את ההורים/החותנת/הבוס ולגייס עוד קצת כסף? במחיר שמתחיל בכ-29 אלף דולרים ומגיע עד כ-34 אלף דולרים לדגם מפואר, תוכל לרכוש בארצות הברית את דגם ה-GT הקרבי, שלרגל 2011 קיבל מנוע V8 בנפח 5 ליטרים, עם הספק שהוקפץ ל-412 כ"ס. למנוע הזה יש טכנולוגיות דור אחרון כמו שליטה אלקטרונית על השסתומים, והוא אמור להיות חסכוני משמעותית מקודמיו, אם כי אתם עדיין יכולים לצפות לביקורים תכופים בתחנת הדלק.

למוסטנג GT יש גם פריטי עיצוב חיצוניים ייחודיים, חישוקים ייעודיים וצמיגים רחבים, שמבטיחים לא רק אחיזה משופרת, אלא גם הרבה עשן ודרמה במירוצי ה"דראג" של שישי בערב. מהנדסי פורד טוענים שגם השלדה מציעה כיום התנהגות כביש ברמה גבוהה, שראויה לביצועי המנוע. לא מספיק שואו-אוף? תמיד יש דגם הקונברטיבל, שעולה רק קצת יותר.

טויוטה קאמרי הייבריד 2012: למנהלים הגיוניים

אחת הסטיגמות המקובלות שמודבקות למכוניות המיובאות מארצות הברית היא "מה שאתה חוסך בקנייה, אתה מוציא בתחנת הדלק". לפעמים זה נכון, אבל רוב השוק האמריקאי עבר בשנים האחרונות התאמה למציאות של מחירי דלק גבוהים (בקנה מידה אמריקאי, כמובן) ויש בו מכוניות שאפשר לקרוא להן חסכוניות אפילו בסטנדרטים שלנו.

הדוגמה המוכרת ביותר היא הקאמרי הייבריד, שהפכה בשנים האחרונות ללהיט בשוק היבוא האישי. הדור החדש שלה, שיוצא לשוק האמריקאי בימים אלה, לוקח את הקונספט צעד אחד קדימה. מכונית המנהלים המגודלת הזאת מציעה הספק משולב של 200 כ"ס, מסוגלת להאיץ מ-0 ל-100 קמ"ש בפחות מ-8 שניות ועדיין מחזירה כ-14 קילומטרים לליטר בפוטנציה.

מודל 2012 מצויד במנוע בנזין 2.5 ליטרים חדש וסופר-יעיל, שמשודך למנוע חשמלי ולסוללת ניקל-מטאל מוכחת. יש לו נפח משופר בתא המטען, ויותר מקום לרגליים ולכתפיים בתא הנוסעים. אף שהמכונית החדשה שומרת על הממדים החיצוניים של קודמתה היא מאובזרת בשלל מחשבי דרך ואורות להדרכת הנהג לנהיגה חסכונית, צמיגים חוסכי דלק, פנסי LED ואבזור תקני עשיר ודחוס, כמקובל אצל הדוד סאם. כל זה ארוז בעיצוב, שנראה ספורטיבי יותר, אם כי יהיו מי שיגידו שהוא פחות קלאסי ודומה מדי לאקורד החדשה.

אבל, כמאמר האמריקאי "כשהכסף מדבר, הכול עובר". מכונית המנהלים ההיברידית הייצוגית והמתוחכמת הזאת עולה כ-26 אלף דולרים באולמי התצוגה בארצות הברית. בהתחשב במיסוי המזערי בארץ על היברידיות, היא לא צריכה לעלות אצלנו יותר מ-180-160 אלף שקלים, אחרי העושק.

בגלגלי הביורוקרטיה

כולם רוצים לייבא מכוניות אמריקאיות זולות לארץ. בינתיים זה לא קרה

סוגיית הרחבת היבוא של מכוניות מארצות הברית כאמצעי להורדת מחירים נמצאת על שולחנו של הרגולטור לפחות חמש שנים. המלצות על הקבלת יבוא האמריקאיות נכללו בסיכומים של שלוש ועדות בין-משרדיות לפחות, ומשרד התחבורה פועל בנושא במרץ, בסיוע רוח גבית מהשגרירות האמריקאית. כך, למשל, הודיע המשרד לפני שנה שניתן לייבא, עקרונית, מכוניות מתוצרת ארצות הברית שאינן של יצרנים אמריקאיים (ברובן המכריע מכוניות של יצרנים יפנים וקוריאנים) ולאחרונה גם התבשרנו שהוסר, כביכול, מחסום "הפנסים האמריקאיים" - פנסים בתקינה אמריקאית שלא מתאימים לתקינה הישראלית - שייקר ומנע את היבוא של דגמים רבים לארץ.

אבל בשטח התוצאות עד כה היו הפוכות. היבוא האישי מארצות הברית נתקע בגלגלי הביורוקרטיה, היבוא המקביל לא הניב ולו גם יבואן חדש אחד - אף שהרבה יזמים מקומיים חרשו את ארצות הברית - ואפילו היבואנים הסדירים של המותגים היפניים והקוריאניים לא הצליחו עד כה להרחיב את היצע הדגמים האמריקאי שלהם. מתברר שגם אחרי ה"הקלות" עדיין נותרו מחסומים רבים שמגבילים את היבוא. מנגד, למשרדי הממשלה יש כיום מוטיבציה אדירה "לפתוח את השוק", ולפיכך כדאי מאוד לעקוב אחר ההתפתחויות בחודשים הבאים. מי יודע. אולי החזון יהפוך למציאות.