הפסטיבל ע"ש מרגלית צנעני אמור היה להגיע השבוע רשמית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. אלא שבימים האחרונים התברר כי השופט דוד רוזן אינו מתכוון לרקוד על-פי חליליהן של המשטרה ושל הפרקליטות בפרשה, וכי הוא פועל להורדת גובה הלהבות התקשורתיות, שהיו מי שדאגו ללבות בשלביה הראשונים של הפרשה.
סימן ראשון למגמה שתאפיין את השופט רוזן בתיק זה הגיע יום לפני מועד פתיחת המשפט. בניגוד למקובל, אישר השופט לנאשמים, צנעני ומיכאל חזן, שלא להתייצב לדיון ההקראה.
להחלטה הזו יש משמעות אופרטיבית אחת: תקיעת אצבע בעינה של התקשורת, המתייצבת באירועים מסוג זה בהרכב מלא כדי לצלם את המפורסמים על "ספסל הנאשמים".
הביקורת כלפי ההתנהלות המשטרתית, הזוכה לכותרות רבות בכל פרשה פלילית שבה מעורבים ידוענים, מוכרת זה כבר. אלא שבפרשת צנעני הופנתה הביקורת הזו גם כלפי התנהלות הפרקליטות, בעיקר בשני היבטים: האחד - המהירות המופרזת שבה הוגש כתב האישום, המעידה על היסחפות בסערה הציבורית והתקשורתית; והשני - הערבוב הלא בריא שמגלה כתב האישום בין עניינים פליליים לבין התנהלות בלתי אסתטית, שעד כמה שאינה נעימה, היא עדיין אינה עניין להליכים פליליים.
אחרי הכול, אין חוק שאוסר התרועעות עם "גורמים עברייניים", אין חוק שאוסר על בעלי עבר פלילי לפתוח משרד אמרגנות ולייצג אמנים - אפילו אם הם פליטי "כוכב נולד".
לא רק שהצלמים לא זכו לצלם השבוע את צנעני, אלא שאפילו פתיחת המשפט נדחתה בשל העילה הטכנית של אי-העברת כלל חומרי החקירה לסנגורים. במילים אחרות: סוף לחגיגה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
