הרחק מן הז'יטונים: טבע מופלא רק שעה מלאס וגאס

"יש כאן פלג נהדר של מים, שכמוהו לא ראיתי מעולם. העמק רחב ידיים, ואין לי ספק שאם יקבל השקיה, יהיה פורה מאוד...", כך התרגש וכתב אורוויל פראט בשנת 1848. המשפטן המנוסה ידע להתנסח היטב, אך למרות זאת התקשה לתאר את יופיים של המעיינות צלולי המים שנבעו בלב מדבר מוהאבה (Mojave Desert). משלחות הספרדים, שחיפשו נתיב מסחרי חדש במערב אמריקה הצפונית, גילו את המעיינות רק שנים ספורות לפני ביקורו של פראט. שפע המים והצמחייה השאירו עליהם רושם אדיר, והם העניקו למקום את השם לאס וגאס, שפירושו - כרי מרעה.

המיסיונרים המורמונים היו הראשונים שהתיישבו כאן. הם הקימו בשנת 1855 מבצר שהפך לתחנה חשובה ב"דרך הספרדית הישנה" (Old Spanish Trail), הדרך שקישרה בין סנטה פה בניו מקסיקו ללוס אנג'לס, ונחשבה לנתיב הסחר המפרך והקשה ביותר לחצייה בארצות הברית. המבצר הפך לחווה. אחר כך הגיעה הרכבת, ואז תעשיית המין וההימורים, מופעי הבידור, אולמות הכנסים העצומים ומרכזי הקניות של לאס וגאס הנוצצת. המעיינות נמצצו עד תום והיו כלא היו.

אז מהו מקור המים של לאס וגאס? התשובה לשאלה נמצאת בהרי ספרינג (Spring Mountains), המתנשאים מעל לעמק של לאס וגאס, במרחק של פחות משעת נסיעה מהסטריפ המפורסם. פסגתו, הר צ'רלסטון, מתנשאת לגובה של 3,632 מטרים מעל פני הים. הרכס הזה זוכה ליותר מ-600 מילימטרים של משקעים, רובם שלג. המים מחלחלים בין הסדקים והשברים הגיאולוגיים שבהר, ופורצים לבסוף בעמק.טיול בהר הוא חוויה מרנינה. הרכס מכוסה כולו יער נהדר. וההפתעה: העונה הנכונה לטייל כאן היא דווקא בקיץ (בחורף אפשר לנצל את אתר הסקי הקטן שבהר). עוזבים את לאס וגאס הנחנקת, נוסעים להר, ומגלים עולם אחר לגמרי.

אי אקולוגי

ביליתי בהר הזה שלושה ימים ביוני 2011 ושלושה ימים בראשית אוקטובר 2010. ביוני עוד מצאתי את עצמי מבוסס בשלג במקומות הגבוהים של ההר. בראשית אוקטובר של השנה שעברה התמונה הייתה מורכבת יותר. יומיים טיילתי בכיף, וביום השלישי נאלצתי לסגת בגלל סופת שלג מפתיעה.

קצת מידע מקדים: העמקים המקיפים את ההר היו מוצפים במשך מאות אלפי שנים בביצות ובאגמים, והם גזרו על ההר בידוד אקולוגי. לפני כאלף שנה האקלים הלך והתחמם. הביצות נעלמו. עכשיו המדבר הוא שמבודד את ההר מסביבתו. הבידוד הארוך שנגזר על הרי ספרינג זיכה אותם בעולם טבע מיוחד משלו. זהו מקום משכנם הבלעדי של 15 מיני צמחים, תשעה מיני פרפרים, ואפילו מין של יונק אחד, שעונה לשם Charleston Mount Chipmunk. אם תראו מכרסם דמוי סנאי בעל פרווה אדומה, שפסים לבנים וכהים עוברים לאורך הגב שלו - תדעו שזה הוא. היצור הזה, המתרוצץ על-פני האדמה ובין ענפי העצים, נוהג לחפור מחילות באדמה באורך של עד עשרה מטרים. פיו מצויד בכיסים עמוקים, שבהם הוא נושא את העפר המיותר אל מחוץ למחילה.

מפגש עם המכרסם המיוחד הוא עניין של מזל. אבל אנחנו לא באנו ללאס וגאס בשביל להמר. אנחנו הולכים על בטוח - לפגוש מין עץ מופלא, שנציגיו חיים על-פני האדמה יותר מכל מיני העצים בעולם. באין לו שם עברי, נכנה אותו אורן האצטרובל הזיפני (Bristlecone Pine), על-שם הזיף הקוצני שנמצא בקצה כל קשקש של האצטרובל שלו.

המסלול הקל ביותר להגיע אל האורנים האלה הוא Mummy Spring Trail, אבל גם הוא דורש מאמץ גופני. מדובר בשביל שאורכו כחמישה קילומטרים, המתגבר על הפרש גבהים של כ-500 מטרים. הביאו בחשבון שאנו מתחילים את ההעפלה ברום 2,550 מטרים, כלומר - בקצה המסלול נהיה בערך 3,050 מטר מעל פני הים. די גבוה. שעתיים וחצי במעלה ושעה וחצי במורד נראים לי זמן הוגן לאדם בעל כושר סביר.

הטיול מתחיל כבר למרגלות ההר, בכביש המוליך אל תחילת המסלול. הצמח הבולט בנוף הוא קקטוס גבוה ומוזר למראה, הפורס את זרועותיו לצדדים. זהו Joshua Ttree המפורסם. המורמונים אחראים לשם הצמח. הם ראו בענפיו הפרוסים דמיון ליהושע המתפלל לאלוהים. הקקטוס הזה הוא הצמח המסמן יותר מכול את מדבר מוהאבה.

הצמחייה תשתנה, כמובן, ככל שנעפיל במדרון ההר. אחרי נסיעה של כ-19 מיילים (כשלושים קילומטרים) בכביש 157, נגיע לצומת ונפנה ימינה בכביש 158 (אם נמשיך היישר לפנים, נגיע חיש קל למרכז המבקרים של ההר. זה המקום להצטייד במפות ובמידע). ניסע כ-4.5 מיילים (כ-7.5 קילומטרים) ונחנה ברחבת החניה שמשמאל לכביש. השלט של רשות הייעור האמריקאי מכריז: Mount Charleston, North Loop Trail. זהו, מכאן מתחילים לצעוד.

סוד הנעורים

נכנסים בין עצי הערער, מעפילים ביער אשוח. השביל ברור. אחרי כשלושה קילומטרים מקבלים את פנינו עצי אורן מוזרים למראה, די קטנים, בעלי גזעים מעוקלים ומפותלים. סימן ההיכר הברור שלהם הוא שרבים מהעצים החיים נושאים גם גזעים מתים, עירומים ומאדימים. מי שיתקרב, יגלה סימני זיהוי נוספים: המחטים קצרות ומאוגדות בקבוצות של חמש מחטים לאגד, וכמובן - הזיפים שעל האצטרובלים. הגענו לביתם של עצי אורן האצטרובל הזיפני.

כארבעה קילומטרים מרחבת החניה, השביל יורד לאוכף קטן. מעליו מתנשאת פסגת הר Mummy. ברחבה שבמרכז האוכף ניצב אחד הסלבריטאים של הרי ספרינגס: אורן גדול ומרשים שזכה לשם פרטי משלו - Rain Tree. אורן האצטרובל הזיפני ידוע כעץ מאריך ימים. הוא צומח בר בהרי המדבר של נבדה, של קליפורניה ושל יוטה. בקליפורניה נמצאו עצים חיים, שגילם עולה על 4,600 שנה! אין מדובר בסיפורי גוזמאות, כנהוג במקומותינו כשמדובר בגיל עצים, אלא בעצים שגילם נבדק במעבדה, והטבעות השנתיות שהם מייצרים נספרו היטב. עצי היער שאנו משוטטים ביניהם עתה אמנם אינם כה קשישים, אבל גילם עולה בוודאי על אלפיים שנה.

מחקרים רבים ניסו לתהות אחר סוד הנעורים של העצים האלה. התברר שהעצים הקשישים ביותר צומחים דווקא בתנאים הקשים ביותר לגידול: אלה הם מקומות גבוהים שבהם הרוח חזקה, הקרקע דלה, ובקצרה - שום עץ אחר אינו מוכן לצמוח שם. זה אכן נשמע מפתיע, אבל בכל זאת הגיוני. בתנאים קשים העץ צומח לאט מאוד, ומפתח עצה קשה ועמידה. בתנאים האלה יש פחות מזיקים ומחלות, וגם זה תורם לאריכות הימים של העצים. התברר גם שאם חלק מהעץ מת, שאר חלקיו יכולים להמשיך ולהתקיים, מה שמסביר את הימצאותם של גזעים מתים בעצים חיים.

הדרך חזרה

האוכף שלנו נמצא בצומת שבילים (יש שילוט). שביל אחד ממשיך ועולה לפסגת הר צ'רלסטון. זהו מסע ארוך ומפרך, המיועד למקצוענים בלבד. שביל נוסף יורד למדרון הדרומי של ההר. אם נרצה להאריך מעט את הטיול, נוכל לצעוד כחצי קילומטר למעיין הררי קטן (Mummy Spring), שמרווה מדרון מכוסה בעצי צפצפה. בסתיו מובטחת שלכת כתומה מרהיבה.

זהו. הגיע הזמן לחזור למכונית ולסטריפ של לאס וגאס, שנראה עכשיו הרבה פחות זוהר.