וזהו נוסח הדיווח שהעבירה לבורסה חברת הנדל"ן אאורה בשבוע שעבר: "החברה מודיעה כי ה"ה בועז משעולי ויוסף צליח, יו"ר ומנכ"ל החברה, הודיעו לה, בהודעה מוקדמת של 3 חודשים, על סיום הסכם העסקתם. לבקשת הדירקטוריון הבהירו המנהלים כי מדובר על סיום הסכם ההעסקה שלהם ולא על הפסקת פעילותם בחברה. הסכם ההעסקה כולל תקופת הסתגלות בת שנה אחת אשר תתחיל לאחר תקופת ההודעה המוקדמת...".
תמהים, פנינו לחברה, שם הסבירו לנו כי בשל מצוקתה של אאורה, מבקשים צמד בעלי השליטה להקל על קופת המזומנים שלה, ולחסוך ממנה את עלויות ההעסקה הכבדות שלהם - כמיליון שקל בשנה, כל אחד. אם כך, תהינו, מדוע לא להודיע על הפחתת או ביטול שכרם? מדוע להפסיק את הסכם ההעסקה בשעה שהם ממשיכים לפעול כרגיל? למיטב ידיעתנו, מדובר בפעם הראשונה שבה בעלי שליטה בחברה ציבורית מתפטרים מניהולה מבלי שיופעל עליהם לחץ חיצוני כלשהו.
בדיקה מעמיקה יותר מגלה כי הסיבה האמיתית להתפטרותם של השניים היא פרוזאית להפליא: משעולי וצליח מבקשים להבטיח לעצמם עוד שנה של תנאי העסקה מפנקים (הכוללים, מלבד משכורת שמנה, גם הטבות סוציאליות מלאות, רכב וולוו מסוג 70-C, כיסוי הוצאות ובונוס הנגזר מרווחי החברה). זאת, על רקע סיום הסכם ההעסקה של השניים בסוף השנה, והערכתם כי בעלי המניות של אאורה לא יאשרו להם חוזה חדש, מכל סוג שהוא.
אאורה, שהיום זימנה אסיפה של מחזיקי האג"ח לצורך "דיווח בדבר מצב עסקי החברה", עשויה לעמוד בקרוב בפני שוקת שבורה: עד פברואר 2012 נדרשת החברה לשלם קרן וריבית אג"ח בגובה של כ-60 מיליון שקל (כרבע מהיקף התחייבויות האג"ח של החברה), ועל פי תשואות הזבל התלת ספרתיות בהן נסחרות האג"ח כיום, נראה כי שוק ההון אינו מאמין ביכולתה של החברה לעמוד במשימה.
בועז משעולי, האיש שהנפיק את אאורה כ"חברת בועה" בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, ידע בעבר הצלחות מרשימות בתחומי הטכנולוגיה. הוא היה שותף להקמתן של ענקיות טכנולוגיה כקומברס ופאנדטק, ומכר בתחילת 2000 - רגע לפני התפוצצות בועת הטכנולוגיה - את מניותיו באאורה ליצחק תשובה תמורת 63 מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן שב ורכש את מניות השליטה בחברה בנזיד עדשים.
בגלגולה הנוכחי, אאורה היא חברת נדל"ן יזמית שהשקיעה ערב המשבר העולמי סכומים ניכרים ברכישת קרקעות ברומניה, ולא הביאה לבעליה נחת. לאחר שהשקיעו בשנים האחרונות עשרות מיליוני שקלים ברכישת ניירות ערך של אאורה, הגיעו משעולי וצליח לנקודה בה שכרם החודשי הוא לא רק "הלחם והחמאה", אלא גם כל היתר. זאת לאחר שמניית אאורה נפלה ביותר מ-90% ממחיר השיא שלהן ערב המשבר של 2008.
רק הניצנים הראשונים
השניים, שהעריכו, ובצדק, כי בעלי המניות באאורה לא היו מאשרים את המשך תנאי העסקתם בחברה, הם רק הניצנים הראשונים של תופעה שצפויה לצבור תאוצה בשנים הקרובות: התאמת שכרם של בעלי השליטה לביצועי החברות שבשליטתם.
את הרוח הגבית למגמה מעניק תיקון 16 לחוק החברות, שנכנס לתוקפו במאי השנה, אשר נותן בידי בעלי מניות המיעוט כוח רב יותר בקבלת ההחלטות בחברה ציבורית. בין היתר קובע התיקון כי אישור תנאי העסקתם של בעלי שליטה תהיה טעונה אישור מחדש בכל שלוש שנים, ברוב של לפחות מחצית מבעלי המניות שאינם בעלי עניין באותה עסקה (להבדיל מהמצב טרם התיקון, לפיו די היה בהסכמת שליש מהם).
לא יהיה מוגזם להעריך כי בדומה למשעולי וצליח, מתלבטים היום בעלי שליטה רבים, הנהנים ממשכורות עתק, אך שהחברות שבשליטתם הסבו למשקיעים הפסדים כבדים, כמה, ואם בכלל, יוכלו לדרוש בעת חידוש תנאי ההעסקה שלהם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.