מרב דוידסון יוצאת קצת מהמטבח ומתיישבת לידינו. לא קל להביט בה. אחרי הכול אביה, שמוליק, יושב לידינו ולא נעים לנעוץ מבטים בבחורה צעירה ויפה כל-כך. לך תגיד אחר כך שאתה מביט בה כך בעיקר כי היא מבשלת יפה כל-כך ולא בגלל שהיא עצמה יפה כזאת. טוב, גם.
לדוידסון הצעירה לא נוח. לא נוח עם גובהה המופלא, לא עם יופייה המצמית ובעיקר לא עם העובדה שהיא נאלצת לשאת בגאון, יחסי, את התואר המחייב "שף". "אני מבשלת", היא אומרת בצניעות אמיתית. "יש לי הרבה מה ללמוד", היא מוסיפה.
זה אולי נכון אבל מי שעבדה שנה וחצי במסעדת מחניודה המדוברת, הישג לא קטן אם תשאלו אותי, להחזיק מעמד זמן רב כל-כך בממלכת האגו הירושלמית הזו, בהחלט מנהלת עכשיו היטב את המטבח של המסעדה היפה של אביה האדריכל שמוליק דוידסון ושותפותיו, השחקנית פלורנס בלוך והאמנית הרב-תחומית רחל חגיגי. ביחד הם משתדלים ליצור כאן משהו קצת אחר. מעין ביסטרו-קברט-גלריה. בחלל הפנימי מחכה לו פסנתר ישן לאורחים מזדמנים שיפרטו עליו כשנחה עליהם הרוח, על הקירות תלויות עבודות אמנות ומעל לראשי תלויה באופן מסוכן למדי לטעמי מנורה שאהילה עשוי ממחבת ווק ענקית או אולי סאג' שלא ידע שכך יגמור את חייו.
לא יודע אם כל זה יצליח אבל מה שבטוח הוא שלעת עתה, מול השקיעה היפה של יפו, מתחת למגדל השעון ומטר מהמלכה האם, מרגרט תייר, מצליחה דוידסון הצעירה להגיש אוכל פשוט במידה, אופנתי במידה ובעיקר מאוד טעים גם אל מול השמות הכבדים שמקיפים אותה. ואלו אינם דברים להקל בהם ראש.
ישבנו מול הים. אני הבטחתי לעצמי לא לשתות אלכוהול משום שציפתה לי נסיעה ארוכה מאוחר יותר. הזמנתי לעצמי בקבוק טוניק, בלי ג'ין והתרכזתי היטב באוכל עצמו. לפתיחה קיבלנו טעימה של גספצ'ו עז-טעמים שהיה אחת המנות הכי טובות של הערב. אחריו הגיעו בזו אחר זו המנות הקטנות שהזמנו. קבב הטלה עם סלט קטן של ריג'לה, כרוב אדום ועוד ירקות מוחמצים אחרים ושמנת חמוצה, שילוב מוזר של קבב ושמנת אבל בכל זאת כזה שעובד באופן מפתיע. סשימי של דג מוסר ים עם פרוסות מלפפון דקות, יוגורט עזים, כוסברה, היה גם הוא מנה טובה מאוד, גם אם בנאלית ונפוצה מעט בימינו, שלא באשמתה של דוידסון כמובן, שלא תוכל להימלט ממה שכולם מגישים בימינו אבל תצליח כנראה לעשות זאת היטב ובחן פרטי משל עצמה.
תחרות עזה על ליבו של הלקוח
המשכנו בסלט פירות הים שהכיל כמות נאה של שרימפס וקלאמרי עשויים היטב ולצידם אטריות שעועית שקופות, כוסברה, שומשום ו...שוב ריג'לה הלא היא רגלת הגינה בעברית או הפרפחינה בשמה הערבי השני. אני מאוד אוהב ריג'לה ולא הייתה לי שום בעיה עם זה.
לקינוח הזמנו צלחת פטיפורים של שוקולד ומקרונים צבעוניים ויפים שהיו פשוט נפלאים. לידם חיכה אשכול ענבים אדומים וכמה פרוסות מנגו טרי.
לא קל יהיה לדוידסון הצעירה לשרוד אל מול התחרות העזה המתחוללת כעת על כיסו וקיבתו של הגרגרן התל-אביבי בכניסה ליפו. אבל היא שווה את זה. תנו לה צ'אנס.
מחירים: גספצ'ו - 32 שקל; סלט פירות ים - 44 שקל; סשימי - 36 שקל; קבב טלה (מנה קטנה) - 32 שקל; פטיפורים - 34 שקל.
ושתי, רציף העלייה השנייה 8, כיכר השעון יפו. ב'-ש': 18:00 עד אחרון הלקוחות. 077-4603420
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
