טוב שאתה נוסע, ביבי

לא חשבתי שאומר זאת אי פעם, אבל הנה אני אומר: טוב שהחלטת לנסוע, ביבי. אני מתכוון, כמובן, לנסיעה לניו יורק, למושב עצרת האו"ם.

אם אתה רוצה, ובדרך כלל אתה רוצה, קח לך את הסוויטה הכי מפוארת, תאכל במסעדות הכי יוקרתיות - ואפילו קח אתך את שרה, אם אתה רוצה או חייב. הפעם לא משנה כמה זה יעלה - העיקר שאתה נוסע. כי אתה חייב את זה לתפקידך כראש ממשלת ישראל.

מה הייתה ההתלבטות?

אני לא מבין למה כל כך התלבטת. אתה הרי "מת" על ניו יורק, המלונות שלה, המסעדות, היהודים הטובים. נהגת לנסוע לשם לאירועים של כלום, ארוחת ערב של הבונדס, חתונה של אחד מידידיך, בר מצוה, מגבית - כמעט כל אירוע שאליו הוזמנת נמצא ראוי בעיניך, ובעיני רעייתך, לטוס אליו.

אז דווקא במקרה הזה היה לך קשה להחליט? אירוע כה חשוב כמו הכרזת מדינה פלסטינית? הכרזה שאתה כה מתנגד לה? כולם ידברו בעצרת ורק קולך, הקול של ממשלת ישראל, לא יישמע שם? העלית אפשרות כזאת על דעתך?

אפשר להבין שהרבה יותר נעים לטוס לארוחת ערב שבה אתה מתקבל בנימוס, ולפעמים אפילו בהתלהבות, כדרכם של יהודי ארה"ב. זה בטח יותר משובב נפש מלהתייצב מול ציבור שברובו הוא, בפשטות ובבוטות, שונא ישראל ויהודים. אבל כשרצית להיות ראש הממשלה, אף אחד לא הבטיח לך זר של שושנים. יש בתפקיד הזה, מי כמוך יודע, גם קוצים לא מעטים. וזה אחד מהם, אולי אחד הגדולים שבהם.

נחשב לאחראי עיקרי

אבל זו מערכה שאסור היה לך אפילו להרהר באפשרות של התחמקות מלהיות נוכח בה. זה עימות שמלכתחילה היה ברור שאתה, ראש הממשלה, חייב ליטול בו חלק. מה גם שרוב החצים המשוגרים נגדנו, גם של ידידים, מופנים לעברך. בצדק או שלא, אולי בצדק חלקי, אתה נתפס במדינות העולם, גם הידידותיות, כאחראי העיקרי למצב שנוצר.

מטיחים בך את המשך הבנייה בהתנחלויות, שגרמה לליבוי יצרים מיותר; טוענים כלפיך שבמשא ומתן התנהגת בקשיחות מופרזת, שלא היית קשוב לנאמר; אומרים עליך כי בכל פעם שנפתח חרך של סיכוי, אתה מיהרת לסתום אותו.

אולי גם בשורה?

אלה לא טענות של ארדואן הטורקי, אלא של אובמה וקלינטון האמריקנים, ועד רבים אחרים במדינות המערב הידידותיות. שוב - אולי זה לא לגמרי הוגן כלפיך, אולי זה לא צודק - אבל עובדה שאתה האדם העומד, מבחינת העולם, בעין הסערה. אין ספק שיש לך מה לומר לקטגורים שלך - הרי מילים לא חסרות לך, ומי כמוך יודע לבטאן, ובאנגלית מצוחצחת וממורקת. אז זה בהחלט חשוב, מאוד חשוב, שאתה עומד לומר זאת.

חשוב, מאד חשוב, שעמדותיך והסבריך יישמעו ברבים ובקול צלול. ואולי, בהזדמנות החשובה הזאת, תוכל להביא איתך לעצרת גם בשורה, משהו חדש, לא צפוי, רעיון או הצעה שיכולים להועיל? להוות מפנה?

בקומה זקופה

לא שיש לנו אשליות לגבי ההחלטה הצפויה - אם הפלסטינים אכן ידבקו ביוזמתם. אנחנו מכירים את הרוב האוטומטי נגדנו. אבל יש חשיבות לכך שהדברים ייאמרו. יש חשיבות לכך שבאולם המליאה יישמעו לא רק נאומי ביקורת נגדנו. ואולי, בעיקר, יש חשיבות לכך שלא ייאמר או ייחשב שברחנו, שאתה ברחת, מהעימות. אתה חושב שאתה צודק? אתה מאמין בעמדותיך? תתייצב שם בקומה זקופה זקוף ותאמר זאת. טוב שלבסוף הבנת זאת.

בניגוד לנסיעות אחרות שלך, את הנסיעה הזאת היית חייב לנו. וגם, לא פחות חשוב, היית חייב אותה לידידים המתכוונים להצביע נגד היוזמה הפלסטינית. הופעתך בעצרת ודאי תחזק אותם. אי הופעתך הייתה מותירה אותם חשופים בצריח. סע, אנחנו מקווים, לשלום.