"הסיוע הצבאי של ארה"ב לישראל לא ייוותר ברמתו הנוכחית"

"אין ערובה שארה"ב תוכל, או תרצה, לקיים את הסיוע שלה לישראל ברמתו הנוכחית לאורך ימים. יחסית לתקציב האמריקני בכללו, או אפילו להוצאות ארה"ב במזה"ת, כמות הסיוע שמקבלת ישראל נראית בלתי משמעותית. ועם זאת, בהתחשב בסביבה הפיסקאלית בארה"ב, שבה המממשל דן בדרכים כיצד לקצץ 4 טריליון דולר מהתקציב במשך עשר השנים הבאות ואפילו התקציב הצבאי אינו חסין מקיצוצים, ישראל תחטא בקוצר ראות אם תצפה שרמת הסיוע הנוכחית תישאר על כנה בטווח הארוך".

זו אחת מהתחזיות שכלולות במחקר רחב יריעה על היחסים בין ישראל לארה"ב, שפירסם אתמול (ו') המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון, אחד ממכוני ההגות המשפיעים ביותר בבירה. המחבר הוא חיים מלכה, עמית מחקר בכיר וסגן מנהל תכנית המזה"ת במכון. קודם לכן הוא שימש אנליסט במרכז סבן למדיניות מזרח-תיכונית במכון ברוקינגס.

המחקר מציין, כי למרות שהסיוע הצבאי האמריקני מגביר את תחושת הביטחון של ישראל, יש ישראלים רבים, בממשלה ומחוצה לה, שאינם בטוחים האם רמת הסיוע הנוכחית היא בת-קיימא בטווח הארוך. הסיוע מילא תפקיד מכריע בהפיכת ישראל לכוח אזורי חזק, אך הוא נהפך עתה לסמל לתלותה של ישראל בארה"ב.

רמה מסוימת של תלות הדדית היא בלתי נמנעת ויש בה אפילו יתרונות לישראל ולארה"ב גם יחד, אומר המחקר. הסיוע מחזק את יכולת ההרתעה של ישראל. קשרים צבאיים חזקים וסיוע מפחיתים את הסיכון שצה"ל ינקוט פעולות חד-צדדיות שעלולות לפגוע באינטרסים של ארה"ב. אך בסופו של דבר, בנסיבות הפוליטיות והגיאו-פוליטיות שהולכות ומשתנות, הסיוע הצבאי והפוליטי של של ארה"ב מערער את האוטונומיה של ישראל בטווח הארוך ואת יכולתה לנהל בעצמה את צרכיה הצבאיים.

האתגר הוא לקיים מידה מסוימת של תלות הדדית, שמביאה תועלת לשתי המדינות, במקום שותפות שמקבעת את תלותה של ישראל בארה"ב, אומר המחקר. אבל, השורה התחתונה היא, שממשלות ישראל וארה"ב צריכות להתחיל לדון על קיצוץ מדורג של הסיוע הצבאי לאחר שיפוג ההסכם הנוכחי, שלפיו מקבלת ישראל כשלושה מיליארד דולר בשנה. תמורת זאת, תוכל ישראל ליהנות משת"פ גדול יותר בפרוייקטים משותפים של מו"פ, וכן לקבל גישה רחבה יותר לטכנולוגיות צבאיות אמריקניות.

ההזדמנות: חיזוק התעשיות הביטחוניות הישראליות

אולי התמורה החשובה ביותר מבחינת ישראל היא אפשרות לעליית מדרגה בשותפות האסטרטגית שלה עם ארה"ב לרמה השותפות שמקיימת ארה"ב עם מדינות כאוסטרליה או בריטניה, אומר המחקר. קיצוץ מדורג של הסיוע יספק לישראל גם הזדמנות לחזק את התעשיות הביטחוניות שלה ואת בסיסה הכלכלי באופן כללי ולהפיח חיים חדשים בעקרונות היסוד שלה שמבוססים על תלות עצמית.

המסקנה העיקרית של המחקר היא, כי אופי היחסים בין ישראל לארה"ב הולך ומשתנה בגלל תמורות דמוגרפיות, חברתיות ופוליטיות שמתחוללות בשתיהן. השינויים האלה שוחקים את עמודי התווך המסורתיים של היחסים, מקדמים גורמים חדשים לקדמת הזירה ותורמים לדיונים, בישראל ובארה"ב, כיצד תוכל כל מדינה להגן על האינטרסים שלה בסביבה אסטרטגית שמשתנה במהירות. המחקר מציין שיש אי ודאות גוברת כיצד ארה"ב וישראל יכולות, וצריכות, לשתף פעולה כדי להגן על האינטרסים שלהן ולהתמודד עם אתגרים משותפים באזור שעובר תמורות דרמטיות.

המחקר מפרט כיצד השינויים בחברה הישראלית משפיעים על יחסי ישראל ארה"ב: "האוכלוסיה היהודית בישראל כיום היא יותר לאומנית, דתית, שמרנית וניצית בענייני חוץ וביטחון בהשוואה אפילו לאוכלוסיה של לפני דור אחד בלבד. האבות המייסדים של ישראל לא היו מסוגלים להכיר אותה. הערכים האלה (לאומנות, שמרנות), יחד עם המשקל הדמוגרפי שהולך וגדל של החרדים, חובשי הכיפות הסרוגות ("מזרחי") וקהילות דוברות רוסית מעצבים מחדש את הפוליטיקה ואת המדיניות בישראל בדרכים דרמטיות.

"החברה הישראלית כיום שונה (אפוא) מאוד מישראל שרוב האמריקנים חושבים שהם מכירים", מציין המחקר. "התזווזה ימינה בפוליטיקה הישראלית, שנגרמה בחלקה ע"י הרחבת מעורבותם של חרדים ושל עולים מרוסיה בחיים הציבוריים, בד בבד עם נסיגת העילית הליברלית החילונית, משנה את הערכים והקדיימויות של החברה הישראלית. השינויים החברתיים והדמוגרפיים האלה מעצבים חשיבה פוליטית שבמידה הולכת וגוברת נעשית מנוגדת לזו של רבים מתומכי ישראל בארה"ב. המציאות הפוליטית החדשה אף אינה עולה בקנה אחד עם קווי מדיניות אמריקניים ותיקים".

הסבך הישראלי

בינתיים, בארה"ב, ישראל נעשתה סוגיה פוליטית סבוכה, נאמר במסמך. התמיכה הבלתי מותנית בישראל מתחילה ליפול קרבן למניפולציות ולשמש כמכשיר פוליטי בקרבות הבין-מפלגתיים בוושינגטון. מצב זה מאיים לערער את התמיכה הדו-מפלגתית בישראל שמהווה את ליבת השותפות בין שתי המדינות. בה בעת, גורמים ליברליים בקהילה היהודית האמריקנית, במיוחד בקרב הדורות הצעירים, מתחילים להרגיש ניכור מישראל במידה הולכת וגוברת. הדינמיקה הזו נותנת תהודה חזקה יותר לחילוקי דעות פוליטיים ומעוררת בכל אחת מהמדינות ספקות לגבי הערכים של האחרת ולגבי המידה שניתן לסמוך עליה.

ברמה האסטרטגית, השינויים האלה יוצרים אי ודאות גדולה יותר לגבי הדרכים שבהן יכולות ארה"ב וישראל לשתף פעולה כדי להבטיח את האינטרסים שלהן ולהתמודד עם אתגרים משותפים. ישראלים ואמריקנים רואים עתה, יותר מאשר בעבר, את הפוליטיקה והתכניות המדיניות של המדינה האחרת כגורמים שפוגעים באינטרסים האסטרטגיים שלהם. מגמות אלה שוחקות את האמון ההדדי, מעמיקות אלת הספקות בארה"ב לגבי ערכה האסטרטגי של ישראל, ובה בעת הן מחזקות את החששות בישראל לגבי מחויבותה של ארה"ב לביטחונה.

וכך, לדוגמה, בעוד שארה"ב מזהה ב"אביב הערבי" הזדמנות היסטורית לשנות את המסד הטוטליטרי של משטרי העריצות בעולם הערבי, ישראל רואה בתמורות אלה איום ישיר על היציבות האזורית, שעלולה לשחק לידי כוחות רדיקליים.

דוגמה אחרת היא חילוקי הדעות בין ישראל לארה"ב לגבי ההתמודדות עם שאיפת איראן לפתח נשק גרעיני. ישראל מאמינה שפעולה דחופה נגד איראן הכרחית והיא רוצה שארה"ב תפעיל כח, או לפחות תאייים להפעיל כח, כדי לשכנע את טהראן לחדול ממאמציה הגרעיניים, כותב מהחבר. אבל במקום לראות פעולה צבאית, הישראלים שומעים דיבורים על יזמות הידברות, הרתעה ובלימה. מבחינת ישראל המסר הוא ברור: ארה"ב שואפת לנהל את האיום האיראני, לא לחסל אותו.

הבעיה הישראלית-פלסטינית היא אולי הדוגמה הטובה ביותר. הממשל האמריקני קבע, שפתרון המשבר הפלסטיני משרת את האינטרס הביטחוני הלאומי. המממשל מאמין, שממשלת ישראל מוסיפה לחתור תחת הזדמנויות להתקדמות, ודבר זה פוגע באינטרסים של שתי המדינות. בישראל רואים זאת כמובן אחרת.

השת"פ האמריקני-ישראלי יישחק

קרוב לוודאי שבשנים הבאות האתגרים הדיפלומטיים יחריפו ויציתו חיכוכים נוספים בין ישראל לארה"ב, טוען המחקר. אם היחסים ביניהן יוסיפו להיות תלויים בהתקדמות לקראת השגת הסכם ישראלי פלסטיני, או בפיתרון מכריע לבעיית הגרעין האיראני, שני הצדדים ישארו מתוסכלים ואין ספק שהקשרים בין שתי המדינות ייפגעו. קשה לראות כיצד הקשרים בין ארה"ב לישראל ישתפרו בלי התחייבויות ישראליות בסיסיות לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים.

המחקר צופה אפוא, שהמתיחות הפוליטית והאסטרטגית בין ירושלים לוושינגטון תשחוק בהדרגה את האיכות של שיתוף הפעולה בין שתי הבירות, ובשלב מסוים, בכוונה תחילה או בגלל נסיבות בלתי צפויות, ייגרם קרע עמוק יותר ביניהן שיהיה קשה לאחותו. הצורך לשקם את האמון בין ישראל לארה"ב נעשה דחוף מפני שהעדר אמון מקשה עליהן לנקוט צעדים כדי להתמודד עם אתגרים משותפים, נאמר במסמך.

בעל המחקר מציין, ששיקום כזה לא יהיה קל בגלל העובדה שהתמורות במזה"ת מחריפות את חוסר הביטחון של ישראל לגבי עוצמתה של ארה"ב. הישראלים מאמינים שארה"ב מקרינה חולשה במזה"ת, אזור שבו אין שום חמלה כלפי חלשים. לעילית בישראל אין שום ספיקות לגבי עוצמת ארה"ב או יכולותיה הצבאיות, אך יש להם שאלות כיצד תשתמש וושינגטון בכח זה כדי לסייע לאינטרסים הישראליים. ישראלים רבים, מכל צבעי הקשת הפוליטית, חוששים שישראל שוב אינה יכולה לראות כדבר מובן אליו את ההבטחה שצפונה כביכול בעוצמה האמריקנית בעולם שבו יש מוקדי עוצמה רבים.

המחקר מזהיר: אם ישראל תתפוס את ארה"ב כפסיבית או בלתי החלטית, בשעה שאיראן מתקרבת להשלמת הפרוייקט הגרעיני שלה, הדחף הישראלי לנקוט פעולה חד-צדדית ילך ויגדל. ארה"ב תתקשה לנבא את תוצאות תהליכי קבלת ההחלטות בישראל והדבר יקשה על מאמציה לכוון מהלכים בזירה המזרח-תיכונית.

המחקר דן בהרחבה ביתרונות ובחסרונות של ערבויות אמריקניות לביטחון ישראל ושל מטריה גרעינית אמריקנית. הוא מציין שחסידי מטריה גרעינית אמריקנית מעל ישראל רואים בכך מכשיר פוליטי ופסיכולוגי שיגביר את תחושת הביטחון של ישראלים וישלח מסר ברור לאיראן. אבל ישראלים רבים, משמאל ומימין, מתנגדים לרעיון. הם טוענים, שליבת ההרתעה של ישראל צריכה להיות על טהרת הישראליות.

לדעת החוקרים, מאמינים ישראלים רבים, שהיכולות הגרעיניות העמומות של ישראל מספיקות להרתיע את איראן. יתר על כן, פרישת מטריה אמריקנית תעלה מיד שאלות לגבי יכולותיה הגרעיניות של ישראל. אנליסטים ישראלים מדגישים, שמטריה אמריקנית, אם בכלל תיפרש, צריכה להיות עזר נוסף ליכולות הגרעיניות של ישראל, לא לבוא במקומן. מעבר לזה, ישראלים רבים מאמינים, שמהלומה גרעינית אמריקנית על איראן תבוא מאוחר מדי, מבחינתם.

לטענת המחקר, ההתבטאויות האמריקניות על המחויבות לביטחון ישראל הן מעורפלות ואחת הדרכים לשכך את הדאגות הישראליות היא לההגדיר בבירור מהן ההתחייבויות ומתי וכיצד הן ייושמו.