ההבדל בין דני דנקנר ושלמה נחמה

האם בתצהיר לבית משפט יש חובה לומר "את האמת" או "את כל האמת"? שופטת המחוזי בתל-אביב, יהודית שבח, תצטרך כנראה לדון בשאלה הזו בקרוב, נוכח תצהירו של שלמה נחמה, לשעבר יו"ר בנק הפועלים, שהוגש במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד הבנק בעניינו של דני דנקנר, לשעבר יו"ר הבנק וסגנו של נחמה.

שאלה נוספת שעשויה לעלות היא כיצד החליטה הפרקליטות להעמיד לדין את דנקנר בכפוף לשימוע בעבירות שוחד, הלבנת הון ועוד, בעוד שנחמה חמק בעור שיניו - התיק נגדו נסגר בשל חוסר ראיות.

הודעת הפרקליטות בדבר העמדה לדין של דנקנר, בכפוף לשימוע, וסגירת התיק נגד חשודים נוספים, ובהם נחמה, פורסמה לפני כשבועיים.

התובעים בתביעה הנגזרת, עורכי הדין אורן הירש ועמית מנור, מיהרו להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון התביעה הנגזרת, והוספת פרק שלם העוסק בניגוד העניינים, שבו היה שרוי נחמה עצמו.

לדבריהם, רק מהודעת הפרקליטות הם למדו לראשונה כי לא זו בלבד שדנקנר היה מצוי בניגוד עניינים בדירקטוריון הפועלים ביחס להסכם בין הבנק וקרן RP לבין בנק פוזיטיף הטורקי, בשל קשריו עם קרן RP - אלא שנחמה היה באותו מצב בדיוק.

"במסגרת הודעת הפרקליטות נודע לראשונה כי לנחמה היה עניין אישי בכריתת ההסכם בין הבנק ו-RP לבין בעל המניות של בנק פוזיטיף", נכתב בבקשה לתיקון התביעה הנגזרת, "באשר מחד הוא השקיע סכומי כסף לא מבוטלים ב- RP - 1.3 מיליון דולר - ומאידך הוא שימש באותה תקופה יו"ר הבנק והיווה חלק מגרעין השליטה בבנק".

עוד נטען כי נחמה גם היה מעורב בניהול המשא-ומתן עם RP, וכי "קרוב לוודאי" שגם הוא לא גילה לחברי דירקטוריון הבנק את עניינו האישי בעסקה.

אלא שהשופטת שבח דחתה בשבוע שעבר את הבקשה לתיקון התביעה הנגזרת. "היעתרות לבקשה תחזיר את התיק לנקודת ההתחלה", היא כתבה, "ולסבב שלישי של בקשות ותגובות".

מה אפשר להבין מהחלטה זו? שלשופטת אצה הדרך לקדם את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת נגד הבנק; שיש קייס, ושהשופטת בדרך לרשום על שמה היסטוריה משפטית קטנה: למרות הכלים החקיקתיים שהעניק חוק החברות לשחקנים בשוק ההון לשפר את תפקוד הממשל התאגידי, טרם אושרה בישראל ולו תביעה נגזרת אחת.

השקעה אישית

במסגרת המסמכים שנאספו בהליך המשפטי הזה, הוגש לפני כחודשיים גם תצהירו של נחמה עצמו. נוכח הודעת הפרקליטות מלפני שבועיים, שעסקה גם בנחמה, נותרו התובעים המומים: בהודעה צוין מפורשות כי באפריל וביוני 2005 השקיע נחמה מכספו 1.3 מיליון דולר בשתי קרנות של קבוצת RP, וכי "זמן קצר לאחר ההשקעה של נחמה, החלה לקרום עור וגידים עסקת רכישת בנק פוזיטיף בין בנק הפועלים לקרן RP, שהובלה על-ידי נחמה כיו"ר הבנק ודנקנר כסגנו".

הפרקליטות הסיקה כי "נחמה אכן היה מצוי בניגוד עניינים מול קרן RP, ואולם עיון במכלול הראיות מעלה ספק האם מדובר בניגוד עניינים חמור המצדיק הגשת כתב אישום פלילי".

האם דבר מכל אלה היה אמור להופיע בתצהירו של נחמה, שהוגש למחוזי במסגרת התביעה הנגזרת? "אציין כי המשיבים (לתביעה הנגזרת - י' י') לא ידעו ואף לא יכולים היו לדעת כי לדנקנר יש כביכול עניין אישי באישור העסקה, ככל שהיה לו כזה", כתב נחמה בתצהירו, "ודנקנר לא גילה זאת בשום שלב".

הדרך לתביעה נגזרת

סיכום ביניים: לפי טענתו של נחמה, בשילוב עם העובדות שפירסמה הפרקליטות בהחלטתה להעמיד לדין את דנקנר בכפוף לשימוע, ב-2005 קשרו הן נחמה והן סגנו, דנקנר, קשרים עסקיים אישיים עם קרן RP, זמן קצר לפני שהובילו את הבנק, שבראשו עמדו לעסקה עם RP, שבגינה קיבלה RP ב-2008 סך של 25 מיליון דולר. ואף אחד מן השניים הללו לא ידע, ולא יכול היה לדעת, כי האחר מקיים קשרים עסקיים עם RP באופן אישי. אכן, צירוף מקרים מדהים.

ביום חמישי, לאחר ששבח דחתה את הבקשה לתיקון התביעה הנגזרת, פנו התובעים ישירות אל דירקטוריון בנק הפועלים, בבקשה שזה ישקול הגשת תביעה נגד נחמה בסך של 88 מיליון שקל - סכום השקול לפיצוי שקיבלה RP מהפועלים ב-2008.

אם הבנק יסרב, תיפתח הדרך בפני התובעים להגיש בעצמם תביעה נגזרת נפרדת - בלי צורך באישורה של השופטת שבח - נגד נחמה.

נראה כי טרם נאמרה המילה האחרונה בעניין זה.