גבריאל מוקד: "מוספי הספרות בארץ נעים בין גרוע מאוד לפחות נורא"

בריאל מוקד, 78, עורך ספרותי, מתרגם, יוצר. נולד בפולין. אביו ודודו נרצחו בידי הנאצים והוא נמלט עם אמו מהמחנה ב-1943 ועלה עמה לישראל בשנת 1946. למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל-אביב ומחזיק בדוקטורט מאוניברסיטת אוקספורד, אנגליה. עורך כתב העת "עכשיו" משנת 1957. מוקד הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, לימד במחלקות לספרות באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. כעורך כתב העת "עכשיו" היה אחראי לגילויים של חלק ניכר ממשוררי דור המדינה, ביניהם יונה וולך שאת ספרה הראשון הוציא לאור ב-1966. השנה חידש את הוצאת כתב העת "עכשיו". ספרו החדש "בזמן אמיתי" יצא השבוע לאור בהוצאת "עכשיו".

- מה יחסך לבתי קפה?

"בתי קפה גדולים מן העבר כבר אינם קיימים. בין אלה שעדיין נמצאים איתנו, בהווה, אני אוהב את 'המשולש' ואת 'תולעת ספרים' בתל אביב".

- מיהם הסופרים העבריים האהובים עליך ביותר?

"עגנון, גנסין וברנר. יש לי אהבה גדולה במיוחד למשוררים, עמיחי, אבידן ויונה וולך, שכבר אינם איתנו, ונתן זך שייבדל לחיים ארוכים".

- ובין הסופרים הזרים, מי אהוב עליך במיוחד?

"אני מעריץ של פרנץ קפקא. בעיניי הוא הסופר הגדול מכולם. חוץ ממנו, גבריאל גרסיה מארקס הקולומביאני ואורחן פאמוק הטורקי כותבים ספרות מעולה".

- איזה ספר השאיר עליך את רישומו במיוחד?

"מסעות ד"ר דוליטל של יו לופטיג, שקראתי בפולנית, כשהייתי בסך הכול בן 4".

- אתה אוהב ספרי הרפתקאות?

"ספרי הרפתקאות מעולים אני אוהב מאוד וגם את ספרי ג'ון לה קארה שמשלבים פסיכולוגיה, ריגול עולמי, מתח ובעצם עוסקים במצב קיומי".

- איזה ספר חשוב לא תורגם, עדיין, לעברית?

"די הרבה ספרים חשובים מאוד מהספרות הפולנית לא תורגמו, וחבל".

- אם היית יכול לזמן לשולחנך שני אנשים מן ההיסטוריה, לשיחה וקפה, את מי היית מזמין?

"את ט.ס. אליוט ואת וו.ה. אודן, לשיחה על הומניזם ומודרניזם".

- לאיזה ספר אתה חוזר שוב ושוב?

"ל'תיאור של מאבק', קובץ הסיפורים המושלם של פרנץ קפקא".

- בהמתנה לטיסה, איזה ספר תקרא?

"אנתולוגיה של סיפורי מדע בדיוני".

- כשאתה מגיע לעיר זרה שמעולם לא היית בה, לאן תלך קודם כל?

"למוזיאון, כמובן".

- מה דעתך על מוספי הספרות בישראל?

"הם נעים בין הגרוע מאוד לבין הפחות נורא. לדעתי כתב העת 'עכשיו' מייצג בצורה נאמנה יותר את הספרות העברית ואת עולם הספרות בישראל".

- במה אתה גאה במיוחד?

"באנשים שגיליתי ודחפתי קדימה. הזמן הוכיח שצדקתי וזו גאווה לא מעטה בשבילי. כשאני העליתי על נס את סיפורי אהרון אפלפלד הראשונים, שום הוצאת ספרים מרכזית לא רצתה להוציאם לאור, והקובץ 'עשן' יצא לאור בהוצאת הספרים 'עכשיו' שבעריכתי - וכאשר העליתי על נס את אבידן או את יונה וולך או את מאיה בז'רנו בראשית דרכם, רבים חשבו שאני טועה. כדאי גם להזכיר כי לגבי עמיחי, אבידן וזך, למשל, גם מבקרים חשובים כמו דן מירון יעצו להם שלא להוציא בינתיים את ספריהם לאור, כי שירתם היא 'לא בשלה'".

- ספרך החדש - "בזמן אמיתי" יצא השבוע לאור. ספר לנו עליו.

"קובץ המאמרים החדש שלי הוא אסופה רחבה של כמאה מאמרים שחיברתי במהלך 60 השנה האחרונות. המאמרים כולם עוסקים ביוצרי 'דור המדינה', מונח שטבעתי אי-שם בשנות ה-60, מונח שהשתרש ונעשה למטבע לשון".

- איזה ציטוט מספר זכור לך במיוחד?

"הציטוט הבא: 'האם גרמניה הנאצית היא בלתי מנוצחת? לא, חברים. היא לא בלתי מנוצחת, ואנחנו ננצח אותה'. דברי סטאלין, על-פי הביוגרף שלו".

- למה אתה מתגעגע?

"לחברים שכבר לא איתי. לדוד אבידן. ליונה וולך. ליוסף מונדי. אני נזכר בהם לעתים קרובות".