טכנולוגיות אל-הרג: האם היה ניתן למנוע הסערה ב'מרמרה'?

כוחות הביטחון בישראל מתמודדים בימים אלה עם שני רצונות שעלולים להיות סותרים: לשמור על הסדר בגבולות, אפרופו ההכרזה על מדינה פלסטינית ומאידך, לבצע שימוש מדוד ונקודתי בכוח.

בשלב הזה נכנסים לתמונה מגוון של אמצעים לפיזור הפגנות (אלפ"ה). חיילי צה"ל מכירים את המערכות האלה, ששימשו אותם מול פלסטינים ומול פעילי שמאל, שמפגינים לאורך גדר ההפרדה בבילעין ובנעלין.

המוחים זוכרים במיוחד את "הבואש". עם כדורי גומי, גז מדמיע ורימוני הלם או עשן הם למדו לחיות מזמן, אבל עם הבואש, הם פשוט לא מצליחים להתיידד: "זה הדבר הכי דוחה בעולם", מעידה פעילת שמאל ישראלית שכבר פגשה אותו מקרוב: "אני מעדיפה לעמוד בתוך ענן של גז מדמיע, כי אחרי חמש דקות זה עובר. עם הבואש זו צרה אחרת".

משטרת ישראל מצאה אמצעי זול לפיזור התקהלויות. מדובר במכלית רגילה לפיזור הפגנות, שמתיזה בדרך כלל סילוני מים. אבל הנוזל של הבואש מורכב מתמיסה סודית ומצחינה שנרקחה מחלבונים, שמרים ורכיבים נוספים.

המפגינים בבילעין, מספרים שהנוזל הזה אפקטיבי. "גם אחרי חמש מקלחות", מספרת פעילת שמאל, "הריח נשאר בך. זה ריח שדומה לזבל פרות שהוכפל והועצם פי כמה והוא לא עוזב אותך. הוא מעורר תחושה של גועל נורא ובחילות. זוועה של דבר". פעיל אחר מדבר על "ריח שדומה לריח של נבלה ששוכבת בשמש מספר ימים בשילוב של ערימת ביצים סרוחות. מזעזע".

האם ההכרזה על מדינה פלסטינית תהפוך לכאוס? בישראל מעריכים שלא, אבל נערכים לגרוע מכל. הערכה אחרת מדברת על כך שהמפגינים בסוריה ובלבנון ינסו לשחזר את התהלוכות ההמוניות וההפגנות האלימות של יום הנכבה בחודש מאי האחרון ויצבאו על הגדרות.

מי שיגיע להפגין מוזמן להצטייד בכמויות גדולות של סבון ודאודורנט: פיקוד צפון מיהר להפיק את הלקח מפריצת הגבול בסוריה והצטייד בבואש ובאמצעים אחרים שבכוחם להרחיק מפגינים ולפזר התקהלויות, מבלי להסתבך בתקריות דמים מתוקשרות ובוועדות חקירה בין-לאומיות. הכישלון בבלימת ההמון בסיבוב הקודם - הספיק.

לתמיסה המבחילה שרכש פיקוד צפון, תצטרף גם ה"צעקה". לא מדובר בציור של מונק אלא במערכת שנישאת על גבי משאית ריו צבאית ומשמיעה מעין אזעקה בתדרי קול צורמים. המערכת, שפותחה לפני מספר שנים על-ידי אלביט מערכות, משמשת את כוחות הביטחון ביהודה ושומרון לפזר הפרות סדר והפגנות.

"מהפעמים שבהן הפגנתי בבילעין, אני זוכר את ה"צעקה" שמשמיעה צפצופים מאד לא נעימים, קולות סירנה או כריזה באנגלית. אני לא חושב שהיה בזה משהו מרתיע במיוחד, אבל מהחוויה שלי אל מול האמצעי הזה, זה נגמר תמיד בכאבי ראש", מעיד קים יובל מתל אביב, שמרבה להשתתף בהפגנות נגד הגדר בבילעין ובנעלין.

התותח שלא יורה

ההיערכות להפרות סדר והתפרעויות המוניות, בימים או בחודשים הקרובים, עלתה למשרד הביטחון לא פחות מ-75 מיליון שקל, ששימשו להצטיידות בנשק אל-הרג. במשרד הבינו ש"פצצות סירחון" יכולות להיות נשק אסטרטגי לא פחות מאשר פצצות מתוחכמות שמסוגלות לפצח בונקרים.

האמצעים האלה מעוררים שאלה בלתי נמנעת - איך הייתה מסתיימת ההשתלטות של לוחמי השייטת על המרמרה, אם מישהו היה מצייד את החיילים באקדחים שמהממים את היריב למספר שניות.

"הביקוש לאקדחי טייזר, שנחשבים לנשק אל-הרג, הולך וגובר בעיקר בשנתיים האחרונות", מספר אל"מ (במיל') אמנון בן דוד, מנהל השיווק בקונטק אינטרנשיונל, המשווקת הבלעדית בישראל של מוצרי טייזר. "עיקר ההצטיידות", הוא מוסיף, "היא של משטרת ישראל וניתן לייחס זאת לחשיפה היתרה של שוטרים למצבים של אלימות גוברת מצד מתנגדים למעצר והצורך להשתלט עליהם, בלי להפעיל נשק חם".

אקדח הטייזר מאפשר הטלת שני חצים זעירים, שמחוברים בחוטי הולכה מבודדים אל המכשיר. החצים נורים לעבר היעד, בטווח של עד 10 מטר, במהירות של יותר מ-175 קמ"ש. אות חשמלי מאפשר לשתק למשך שניות את הגורם, שמאיים שמאבד שליטה על המערכת העצבית-שרירית שלו למשך מספר שניות.

בזמן היקר הזה ניתן להשתלט עליו ולנטרל את האיום שהוא מהווה על הכוח. "במקרה של פגיעה מהחצים", אומר בן דוד, "המוח לא מצליח להעביר לגוף פקודות מוטוריות, האיש נופל על ארבע וניתן להשתלט עליו בלי בעיה. זה טוב כדי לנטרל מחבלים מתאבדים או גם אנשים תמימים שמבקשים לשים קץ לחייהם וקיים צורך בהול להשתלט עליהם, טרם ישלחו יד בנפשם".

מערכת אל-הרג אחרת, מחולל הרעמים, פותחה על ידי חברת ארמיטק מנתניה. בשנתיים האחרונות מנסים אנשי החברה למכור את המחולל לצה"ל, אולם הצבא טרם הגיע להחלטה.

מחולל הרעמים היא מערכת שפותחה כדי לסלק ציפורים מנתיבי תעבורה אווירית על ידי חברת PDT אגרו מהרצליה. שלומו טבק, מנכ"ל ארמיטק, הבין שמדובר בפוטנציאל בלתי ממומש.

בגרסה העדכנית מדובר בקנה דמוי תותח, באורך של כמטר וחצי, שמשמיע פיצוצים עזים לטווחים יעילים של עד 150 מטר. הרעש נועד להרתיע ולהפחיד מפירי סדר, מפגינים ומתקהלים. המערכת מסובבת על פיצוצים מבוקרים של גז בישול שמעורבב באוויר. המערכת משמיעה פיצוץ כל שנייה, מבלי לירות דבר.

"עצמת הפיצוץ", אומר טבק ל"גלובס", "דומה לזו של פיצוץ לבנת חבלה או רימון. היתרון הגדול הוא שזה לא הורג אף אחד ומי שמפעיל את המערכת, שולט בכיוון, בזמן ובקצב הפיצוצים".

לדברי טבק, מתקהלים שנמצאים במרחק של 30 עד 50 מטר מהקנה של "מחולל הרעמים" יחושו בהדף שיכה אותם בהלם. "במרחק של 20 מטר", הוא מפרט, "ההדף כבר חזק מאד. במרחק של קצת פחות מעשרה מטר, עלולות להיגרם פציעות, כמו פגיעה בעור התוף. התותח עצמו מופעל באמצעות שלט רחוק, מטווח ביטחון של כ-15 מטר".

הפגז שלא זז

מה מעכב את קליטת מחולל הרעמים בכוחות הביטחון? לא היבטים מבצעיים, אלא שיקולים של נראות ותדמית. יהיה קשה להסביר בעולם צילומים שבהם נראה תותח שיורה לעבר מפגינים ולומר שהוא למעשה לא יורה דבר. צרה גדולה יותר תבוא כשמישהו יחליט לביים מוות של מפגין וליחס אותו לירי.

למרות שצה"ל וצבאות אחרים עדיין מתלבטים, באלביט מערכות עוסקים בימים אלה בפיתוח נוסף של המוצר. נכון לעכשיו, בארמיטק מדווחים על ביקוש ער בגזרה אחרת: חקלאים שמגדלים גזר ותפוחי האדמה בשדות של יישובי עוטף עזה, נעזרים במכשיר כדי להרחיק ציפורים.

הביקוש הגובר למוצרי אל-הרג, אפרופו ההפגנות ששטפו את רחובות קהיר, אתונה ולונדון, הביא את התעשייה הצבאית (תעש) לפתח מוצרים משלה לטובת כוחות צבא, משטרה וארגוני ביטחון.

אחד הפיתוחים האחרונים של תעש הוא פגזים לא קטלניים בקוטר של 105 מ"מ ו-120 מ"מ, שמיועדים לשימוש בטנקים שפועלים באזורים מאוכלסים. ירי של פגז כזה מאפשר יצירת אפקט של פגז "חי" רגיל: רעש, גל הלם ופיזור של עננת עשן שמלווה בפתיתי פלסטיק הניתזים בקרבת הטנק.

בפועל, הפגז לא זז וה"ירי" נועד בעיקר להרחיק מפירי סדר שמנסים לפגוע בכוחות שריון ואף לטפס עליהם, סיטואציה שצה"ל כבר נתקל בה במהלך הלחימה בשטחים. הפגז מותאם לשימוש במגוון טנקים, בהם מרכבה סימן 2, פאטון וטנקים מערביים אחרים.