ניצולי ועדת הריכוזיות

וכך קרה שדווקא הבנקאי הכי קטן, ואך ורק הוא, נפל ברשת הגדולה שטוו חיים שני ושות'. כל הבנקאים הגדולים האחרים, בעלים ומנהלים, אבירי השליטה, ממציאי השיטה הריכוזית, שהביאו עלינו את מסורת משכורות העתק על חשבון העמלות שנמצצו ממעמד הביניים - צחקו הבוקר כל הדרך אל הבנק.

רק צדיק בינו, שמחזיק בבינלאומי ובפז, בעל הבית המקצוען-בנקאי היחיד, שמרן וקפדן, התחיל ללקק את הפצעים. במשבר הפיננסי, לפני שנה-שנתיים, כשבנק ישראל דרש ממשפחת ברונפמן השולטת בדיסקונט ואיקאה להכניס כסף, הם חיפפו אותו.

בינו, בניגוד למתיו ברונפמן, שחמק לו בנחת מחורי הרשת, הקפיד להכין מראש חבילת כסף נאה למקרה שהמשבר יתרחב. עכשיו יצטרך להיפרד מבבת עינו.

נוחי ניצל

נוחי דנקנר צריך לרוץ להשתטח על קברי הצדיקים ש"הרנטגן", הרב איפרגן, ישלח אותו אליהם. הוא הניצול הכי גדול של ועדת הריכוזיות. אין יום שבו אנחנו כולנו לא מכניסים כסף גדול לכיסים של דנקנר. מדברים בטלפון הסלולרי שלו, קונים בשופרסל שלו, מחתלים בחיתולים של נייר חדרה שלו, משתמשים בנייר הטואלט שלו, ובונים אך ורק במלט שלו, שמובל אך ורק על ידי תעבורה, חברה קשורה לו.

נוחי דנקנר חייב, כך קבעה הוועדה, למכור את כלל ביטוח. ביג דיל. הוא בין כה, כבר יותר משנה, רוצה למכור אותה. עכשיו יש לו ארבע שנים להוריד מחיר. וחוץ מזה, הכול כרגיל.

זהבית נשארה בחוץ

זהבית כהן ניצלה בנס. בזכות חצי מיליארד עד מיליארד שקל. מחזור המכירות של תנובה הוא פחות מגבול הקריטריונים, 8 מיליארד שקל, שקבעה הוועדה. לכן השליטה שלה על כל עסקיה הגדולים, פסגות ותנובה, תימשך.

ואולי, רק אולי, מי שעזר לה להיחלץ הוא דווקא משבר הקוטג' הגדול. פה קנו פחות גבינה, שם הכריזו חרם, חקלאים ייבבו, משווקים נבהלו, ז' כהן, הפכה פתאום לאיש הרע של המחירים. אז הנה לכם, מחזור המכירות של תנובה פחות מהגבול. ובא לחלב גואל.

המריבות עזרו לעופרים

העופרים חוגגים בגדול. המאבקים בתוך משפחת עופר, בין ילדי האחים שנפטרו לאחרונה, סמי עופר ויולי עופר, אילצו את החמולה, עוד לפני כמה שנים, לעשות סדר חדש בבעלות על עסקיה.

כך קרה שהשליטה המרכזית במזרחי-טפחות מצויה בידי ילדיו של יולי, ליאורה ודורון, השולטים בקבוצת הקניונים מליסרון, ובידי אייל עופר, בנו של סמי, אחיו הגדול של עידן עופר, השולט על החברה לישראל - הענק הריאלי של ישראל.

בקיצור - הם מחוץ להמלצות.

לאריסון יש מזל

אלוהים עוזר לאופטימיים. שרי אריסון, בעלת השליטה באחד משני הבנקים הגדולים בישראל, השולט על שליש מהמשק - בדרך אל מחוץ להוראות הוועדה. חיפשו, בדקו ומצאו ששיכון ובינוי שלה פועלת הרבה בחו"ל, לכן דומיננטיות הבנייה שלה בארץ איננה מתמזגת לריכוזיות הבנקאית שלה.

גם הוספת מעורבותה בהתפלת מים לא הכניסה אותה למונח טייקון רב-זרועות, שכן היא מחזיקה בחלק ממתקן התפלה קטן יחסית לשליטה המתעצמת של משפחת עופר ומשפחת תשובה, השולטות היום בכ-80% משוק ההתפלה. אז למה אריסון מצויה בכל זאת במצב של "בדיקה ובחינה"? אולי כי זה לא נראה יאה לצאת בהמלצות על ריכוזיות מבלי להזכיר את השם המפורש.

תשובה ימשיך לצחוק

יצחק תשובה יצטרך להיפרד מהפניקס-אקסלנס ותישאר לו "רק" קבוצת דלק. הוא ימשיך לצחוק. הוא ימשיך ליהנות מגדודי חברות בנות, נינות, קשורות. מעסקים גלובליים באנרגיה, נפט, נדל"ן, יבוא כלי רכב, קמעונאות ושליטה מתחזקת בגז הטבעי - החמצן של המדינה למשך עשרות שנים קדימה.

הערה: ההתנהלות הברוטלית של קבוצת תשובה במלחמה בוועדת ששינסקי ממתנת משמעותית את תכנון תגובת הגופים הרואים עצמם נפגעים מוועדת הריכוזיות. הם הבינו שזה ישחק לרעתם.

המבחן האמיתי: להגביר את הפיקוח על הגופים בשוק ההון

הפרק החשוב ביותר, המשפיע ביותר בהמלצות הוועדה, זה שבאמת יעשה שינוי נכון לאורך זמן, הוא הפרק המחזק את המיעוט בחברות ציבוריות. "חיזוק רגולציה-ממשל תאגידי" מטפל בחיזוק עצמאות הדירקטוריון, שכר בכירים, עסקאות בעלי עניין, חיזוק כוח המיעוט בחברה ציבורית, עידוד אכיפה פרטית בידי בעלי מניות ועידוד אקטיביזם של מוסדיים.

ככל שהפרק הזה משמעותי יותר - כך יש סכנה שהוא יישאר בחזקת מילים ריקות. הרגולציה הפיננסית נכשלה. היא הכשילה את התקוות הגדולות מהרפורמה הטובה בשוק ההון (ועדת בכר), והיא עלולה להכשיל את ההמלצות הטובות של ועדת התחרותיות.

הפיקוח על בתי ההשקעות, במצב הטוב חלש ובמצב הפחות טוב - לא קיים. בעוד אגף הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל מתאמץ וכל הזמן משתפר, הרי אגף שוק ההון באוצר לא מצליח להתקרב כלל לסגירת הפער. אולי זו בעיה של תודעה. שש שנים אחרי ועדת בכר, שהטילה על האגף את הפיקוח על שוק החיסכון ארוך הטווח, ביטוח, גמל ופנסיה, ממשיך האגף להתקבע בתפקידו כמפקח על פעילות הביטוח של חברות הביטוח ואינו מתקרב ללבו של שוק ההון.

דוגמה שולית אבל עקרונית: בפיקוח על הבנקים נדרשות שנים של ותק כדי להתקדם לרמה של ראש צוות הערכה של בנק בעוד שבכירים באגף שוק ההון, באותו גיל, כבר פורשים ומשולבים בהנהלות חברות הביטוח. התוצאה היא שאין מי שמפקח באמת על בתי ההשקעות, המנהלים בפועל את כספי החיסכון ארוך הטווח. יש פיקוח על המוצרים, אבל אין פיקוח על הגופים, התאגידים, הדירקטוריונים.

ההמלצות הציבוריות לשמירה על כללי ממשל תאגידי של ועדת חיים שני נותנות לגופים הללו עוד יותר כוח ועוד יותר אחריות. אבל אם לא ייעשה סדר לחלוטין חדש בפיקוח על שוק ההון - אלה יהיו מילים באוויר.

הבחירות מתוכננות לפברואר 2013. אלה חודשי גיבוש החקיקה והתקנות ליישום ההמלצות. אף שר וח"כ לא יעז להשתולל לטובת איזשהו טייקון שצריך למכור נכס, אבל התפלפלות משפטית ססגונית, בכל הנוגע לממשל תאגידי שאינו אהוד במיוחד על בעלי שליטה, עלולות לקצץ את הכנפיים של הציבור - המיעוט בחברה ציבורית, עוד לפני שיתחילו לצמוח.