משמעות דחיית ההצעה הפלסטינית

עדיין לא ברור מה יקרה עם הדרישה הפלסטינית למדינה משלהם, נכון לשעות הצהריים (ד'). בכלל לא בטוח שההצעה תוגש למושב הנוכחי של העצרת, וכמובן שגם ההיפך אינו ודאי. אבל נדמה שאפשר לומר בביטחון שהמהלך הפלסטיני לא יעבור מבלי להשאיר אחריו עקבות. בוודאי שזה יקרה אם ההצעה תוגש ותתקבל; אבל גם אם לא תתקבל. וגם אם ההצעה הפלסטינית לא תוגש, נראה שלא תהיה חזרה לימים ה"טובים" של חוסר המעש.

אם בוחנים את כל הרעיונות שמונחים עכשיו סביב עצרת האו"ם, הרי שהרעיון האמריקני נראה כנכון ביותר - על פניו. הרעיון הוא שהפלסטינים יגישו את הצעתם, אבל לא יקדמו את קבלתה - למשך שנה אחת. באותה השנה יתנהל משא ומתן. אם יצליח, לא יהיה צורך בהצעה הפלסטינית; אם ייכשל, ההצעה תוחזר להצבעה בעצרת ובמועצת הביטחון.

יתרון לפלסטינים

אני מדגיש את המלים "על פניו", מכיוון שהמשמעות של הרעיון האמריקני היא שבמשך שנת הביניים, הפלסטינים יהיו בעמדת יתרון ניכרת. דרישתם למדינה תהיה מונחת על צוואר ישראל, כאשר הדרך היחידה להסירה היא הצלחת המשא ומתן. כלומר, ישראל אמורה להיות להוטה יותר לוותר ולהגיע להסכם, מאשר הפלסטינים.

מכשלה אחרת, אולי גבוהה יותר, הם התנאים המוקדמים הנלווים לרעיון האמריקני: ישראל תקבל את המתווה האמריקני; הפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית. אני מניח שלישראל יהיה קל יותר לקבל את התנאי של המתווה, מאשר לפלסטינים את יהדותה של ישראל. כי בשבילם, כידוע, פירוש הדבר הוא ויתור על אדמות ה"קודש", ויתור על זכות השיבה וכיוצא באלו נושאים שעברו תהליך של "קדושה" ערבית במהלך השנים.

תנאים לא רלוונטיים

הדבר הבולט ביותר בתנאים אלה שבפועל, במציאות, הם לא מעלים ולא מורידים. ישראל היא מדינה יהודית ותהיה כזאת, בין שהערבים יכירו בכך ובין שלא. ומתווה אובמה אינו דבר אקטיבי, שכן הכול תלוי מה יקרה במשא ומתן, לא משנה איזה שם ניתן למתווה. אבל חוסר הרלוונטיות המעשית של התנאים אינו פוגם בפוטנציאל שלהם למנוע התקדמות.

מעל לכל מרחפת שאלת השאלות: האם בכלל התקדמות היא משהו שבא בחשבון. אני למשל, סקפטי מאוד. יותר מדי יוזמות, תהליכים ומתווים ראיתי באזור, מכדי שאאמין כי יכול להיות אחרת. לכן אני לא כל כך מייחס חשיבות לאי הגשת ההצעה הפלסטינית להחלטת האו"ם. כי במוקדם או במאוחר, הצעה כזאת תוגש - וגם תתקבל. זאת, מכיוון שהאלטרנטיבה, כלומר פתרון מוסכם, היא בגדר אוטופיה. כלומר, כל ההתכתשות סביב ההכרה במדינה פלסטינית הוא כנראה עניין של עיתוי, לא מהות.