מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?

ביל מילר, מנהל קרנות הנאמנות שהחזיק בשיא רצף התשואות העודפות על מדד ה-S&P500, היה אחד ממקורות ההשראה לפרויקט קניון המניות. זאת, גם משום שהוא הצליח להכות את המדדים לאורך זמן - משימה שאנחנו לקחנו על עצמנו, וגם משום שהציג דרך שפויה ואלטרנטיבית לניהול השקעות. את זמנו, כמו וורן באפט, הוא הקדיש בעיקר לקריאה של ספרים וספרות מקצועית, ולא השתעבד או התמכר למסכי המידע הפיננסי ולרעשי המדיה הפיננסית.

אבל ביל מילר הוא כבר לא סיפור הצלחה. גם בגלל שהוא הפסיד בשנות המשבר האחרון את כל מה שהרוויח בימי התהילה וירד מתחת לקו האפס, וגם בגלל שזה קרה לו כי הוא נרדם בשמירה. כתבתי כאן בעבר על אירוע מביך המתואר בספר החובה "מכונת הכסף", בו מילר מדבר בכנס וממליץ על ההשקעה במניות ליהמן ברדרס, בעוד הקהל רואה לנגד עיניו במכשירי הסלולר איך המניה קורסת. כשהקהל מיידע את מילר בדבר המידע העדכני שסותר את כל המפה שיש לו בראש, הוא משיב כי 'אחרי הירידה, זו הזדמנות גדולה יותר'. אותו ניתוק שהיה סוד ההצלחה שלו, הוא גם הגורם לכישלונו.

לכן, מילר הוא אמנם כבר לא מקור השראה טוטאלי שלנו, אבל מה שקרה לו הוא בסיס טוב להפקת לקחים.

מסחר והשקעות הם ניסיון מתמשך להבין לאן הולך השוק, המניות או כל דבר אחר שאתם משקיעים בו. השאלה היא איך באמת נכנסים לראש של השוק.

הפרספקטיבה של קפה גקו

ביום שני שעבר ישבתי עם חבר בקפה גקו בעיר העתיקה של באר שבע. השעה הייתה 9:30, העיר העתיקה עדיין שרויה בתרדמה, מקומות חניה בשפע ולקוחות בודדים בקפה. שקט, אמצע המדבר, קפה משובח. מה עוד צריך. הבעיה: לשנינו יש אייפד. הבעיה: שנינו קשורים לשוק ההון. הבעיה: בורסות העולם ממשיכות לקרוס והמדיה הפיננסית מלאה בתמונות של משקיעים מיואשים ובתרחישי אימה. הסברתי לחברי, כמו שאני מסביר כמעט בכל יום וכמו שאסביר שוב כעת, למה ב-9:30 בבוקר הדבר הכי טוב לעשות הוא להזמין עוד קפה טוב בגקו. יש לכך לפחות שתי סיבות.

הראשונה היא שהרעש של המידע הוא ברובו מגמתי. המדיה רוצה שתצרוך עוד, הפרשנים צועקים חזק בשביל לטפס לכותרת הראשית - בייחוד אם הם כלכלנים שבימים שבשגרה קוראים את פרסומיהם רק סטודנטים בקורסי החובה או קומץ מאמינים מצומצם, והתעשייה הפיננסית, היא חיה מלטלטל אתכם, או במילה ממוקדת - היא חיה מה-VIX. ככל שתעברו בתדירות רבה יותר ובקיצוניות רבה יותר ממצב של מאניה למצב של דפרסיה ובחזרה, כך יקרה אחד מהשניים: תעשו יותר פעולות במחירים קיצוניים שיאפשרו לתעשייה גם להרוויח עמלות וגם למכור לכם ביוקר ולקנות מכם בזול, או שתתייאשו ותעבירו את הכסף שלכם לניהולה. Win Win לתעשייה, הפסד למשקיעים.

בקיצור, כמו שלא תשלמו על ערוץ פרסומות, אין סיבה שתשלמו בזמן ובבריאות כדי לצרוך מניפולציות ורעשים.

הסיבה השנייה היא שעד פתיחת המסחר, 16:30 שעון ישראל, ובוודאי עד סיומו, כל כך הרבה דברים יכולים להשתנות, והקשר בין תוצאות המסחר לבין אירועי הבוקר בישראל הוא במקרים רבים מקרי ביותר, לרבות הקשר המיתולוגי להתנהגות החוזים על המדדים האמריקניים.

קחו למשל את יום שני המדובר. על פי קדימוני האימה של הבוקר, השוק האמריקני אמור היה לצנוח. פתיחת המסחר - לא כצעקתה. ואז, לקראת השעה 14:00 (ארה"ב) נראה היה שהשוק צונח. והנה - החל מהשעה 15:00 (ארה"ב) זינק ה-S&P500 מירידה של יותר מאחוז לעלייה של 0.7%.

להתנתק מהרעש, להתחבר לשוק איזה פעילות עשיתי בקניון המניות באותו היום? אפס פעילות. למה? כי חשבתי שהשוק יעלה. האם תמיד מה שאני חושב זה מה שקורה? לצערי לא, ולכן תשואות המודל הן לא אינסופיות. אבל, האם מיומנויות של סינון, בניית מודל והתמקדות בו, במה שחשוב ובניתוח והבנת השוק בזמן אמת, בלי רעש הפרשנים ובלי דעות בלתי הפיכות (ביל מילר), עוזרים לשפר את איכות החיים של המשקיע, להגן עליו מהאינטרסים הזרים, משחיקה מוגברת של הכסף ושל הבריאות? התשובה היא כן. מקווה שאעבור את גיל 100 בשביל להוכיח לכם!

זיו סגל, A level 2 Chartered Market Technician. שותף-מייסד ואסטרטג השקעות ראשי בחברת Green Ocean. אין לראות בטור המלצה לרכישה/מכירה של ניירות ערך ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם