ועידת השלום של הקיצונים

היו לנו פעם מנהיגים שהנהיגו, בניו-יורק לא קרה כלום כי הגיעו לשם האנשים הלא הנכונים

הסיבה מדוע לא קרה כלום בניו יורק, מדוע לא יכול היה לקרות דבר, היא שבמקום נכחו האנשים הלא נכונים. אלה במזרח התיכון הקרויים מנהיגים למעשה אינם המנהיגים בפועל.

האם בנימין נתניהו יכול להעביר החלטה בעצמו? האם יש לו סמכות ויכולת להכריע בין דעות מתנגדות? האם הוא יכול להחליט על מסירת שטח כזה או אחר מבלי להיות תלוי באישורם של אחרים בממשלתו?

אותו הדבר לגבי אבו מאזן, כמובן. הוא רחוק מלהיות אדון לעצמו, או לעמו, למרות שהוא מנסה להישמע כזה. הוא עצמו יודע כי ברגע שיביא לבני עמו הצעה שנוגדת את עקרונותיהם, הדתיים והאחרים, זה לא יעבור. אם משהו יעבור זה הוא - מן העולם. במילים אחרות: המצב הוא שהתחום המדיני באזור נשלט על-ידי האופוזיציות הקיצוניות; המנהיגים, בישראל ובערב, הם למעשה אנשים המונהגים על-ידי האופוזיציות שלהם.

גם אנואר סאדאת היה במצב כזה. יום אחד הוא פשוט החליט שדי, הוא רוצה להיות מנהיג ולא מונהג.

ואז הוא הגיע לביקור הנפלא בירושלים, שפתח את הדרך לשלום בין שתי המדינות. ואז מנחם בגין אמר: אם הוא יכול, אסור לי לפגר אחריו. וגם הוא נהג כמנהיג. בניגוד לדעתם של קיצוניו ומתנגדיו. ומשני מנהיגים אלה יצא שלום. וזה לא משנה אם השלום לא היה ממש כזה, גם כמעט שלום זה לא רע בנסיבות הקיימות באזור.

עוד מנהיגים שהנהיגו

היו לנו עוד מנהיגים שהנהיגו. אהוד ברק הראה את הדרך ליציאה מלבנון; אריאל שרון הוריד את היישובים באזור עזה; כל אלו הם ללא ספק אקטים של מנהיגות, שכמותם קשה לראות בעולם הערבי (להוציא את סאדאת).

אבל אף אחד מהם אינו "הדבר האמיתי", כלומר שלום אמת. את הדבר הזה האופוזיציות הקיצוניות ינסו למנוע בכל כוחן הרב.

אני לא רוצה להיכנס כאן לכל הפרטים. תמיד יצוצו כאלה שיגידו, ומה יעשו ליברמן והמתנחלים וכיו"ב? אלה פרטים, כי יש עוד מפלגות בארץ, היכולות למלא את מקום הסרבנים. גם אצל הפלסטינים. אבל זה מסובך. צריך הרבה אומץ וכוח רצון כדי ללכת בדרך זו.

קוורטטי ופריטטי

אבל מה האלטרנטיבה? מישהו רואה אפשרות שזה יילך בדרך הרגילה? אותה דרך שבה נכשלו כולם כבר כשבעה עשורים? הלב נשבר לראות מנהיגי עולם מתרוצצים סביב הזנב של עצמם עם הצעות כאלה ואחרות וממציאים מונחים חדשים כמו קוורטט, פריטטי, ושאר ירקות מדיניים בלתי מניבים.

כל כך הרבה אנרגיות הולכות לאיבוד בעיסוק העקר הזה.

אם אכן תתקיים הצעתי לוועידת אופוזיציות, אני כמובן לא תולה בה תקוות גדולות. אני מעלה את הרעיון הזה כדי להמחיש את העובדה שלא משנה מה אומרים ביבי ואבו מאזן - יותר חשוב מה אומרים מתנגדיהם הקיצוניים. כי בסופו של יום מה שהם, הקיצונים אומרים, זה מה שקורה בשטח.