נוסע בזמן

אחת הברכות המסורתיות לראש השנה היא "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". כאשר בוחנים את השנה החולפת מנקודת המבט של שוק הרכב הישראלי מגלים שהיא הייתה מבורכת למדי. מחירי הרכב ה"אמיתיים" - לא אלה שבמחירונים - המשיכו לרדת והפכו את המוצר החיוני הזה לזמין עבור שכבות נרחבות יותר של האוכלוסייה. הריבית האפסית ותוכניות המימון הנדיבות אפשרו גם לאנשים, שמעולם לא סברו שיגיעו למכונית פרטית משלהם, לקלף את הניילונים ולהריח את בושם הריפוד.

כמובן, מבחינה אובייקטיבית ובהשוואה לעולם אנחנו עדיין מדינה מוכת-מיסוי-רכב, שדורשת מאזרחיה להוציא חלק הרבה יותר גדול ממשכורתם לרכישת רכב, לתחזוקתו ולתדלוקו. אבל כמאמר אמרה מחג אחר, עבור מי שהתרגל לאכול מצות, גם פרוסת לחם היא סיבה למסיבה.

ומה צפוי לנו בשנה הבאה עלינו לטובה? חלק מהטרנדים שמסתמנים כיום בשוק הרכב הם מבורכים: ירידה פוטנציאלית "אל העם" (הכול יחסי כמובן) של שוק מכוניות היוקרה, שדרוג התחרותיות על-ידי מותגים סיניים, וגם אופציה מעניינת, ייחודית בעולם, לרכישת רכב משפחתי חשמלי. אבל טרנדים אחרים - כמו מגפת מצלמות המהירות וצמצום המיסוי הירוק עשויים לקחת את השוק בכיוון ההפוך, ולמחוק הישגים של שנים בהתפתחות תרבות הנהיגה בישראל. למרות הכול, אנחנו מנסים לשמור על אופטימיות. שנה טובה.

מצלמות המהירות טכנולוגיה טוטליטרית

מבחינת ישראלים רבים מאוד, שעבורם רכב הוא קצת יותר מכלי תחבורה סתמי, עתידה השנה החדשה להתחיל ברגל שמאל. אם לא יחולו עיכובים של הרגע האחרון, בנובמבר תתחיל לפעול מערכת מצלמות המהירות הדיגיטליות החדשה, שנפרסת כיום על-פני כבישי הארץ במסגרת פרויקט א3 של המשרד לביטחון פנים.

כמו הרבה פרויקטים דורסניים של הממשלה, גם לידתו של הפרויקט הזה בחטא. הוא אושר על-ידי קומץ פוליטיקאים נטולי הבנה בסיסית בחומר, על יסוד כמה סיסמאות פומפוזיות של "מלחמה בתאונות הדרכים", ואולי גם לחץ של לוביסטים.

בהנפת יד אישרו אותם נבחרי ציבור להזרים עד מיליארד שקלים(!) מכספי משלם המסים לפרויקט טכנולוגי-טוטליטרי הזוי, שנולד במוחם תאב-השליטה של כמה פקידי ממשל וקציני משטרה בהווה ובעבר. התהליך כולו בוצע, כמקובל בישראל, עם אפס שקיפות ציבורית: בפני הציבור לא הוצג ולו מחקר אחד שיוכיח את יעילותה הישירה של המערכת בצמצום היקף תאונות הדרכים, לא הוצגו נתונים שיוכיחו כי מיקומי הצבת המצלמות שנבחרו יביאו תועלת בטיחותית, לא הוצגו נתוני עלויות, ולא נחשף החוזה עם הקבלנית המבצעת.

משרדי הממשלה האחראיים גם לא הציגו, כמובן, את הנתונים החסויים והמעניינים ביותר שנמצאים בידיהם: התחזיות המפורטות להיקף ההכנסות מקנסות, שתפיק המערכת הזאת לקופת האוצר ו/או לתקציביהם של גורמי שליטה כאלה ואחרים בעתיד.

הציבור הישראלי, שסופג בהכנעה את מהלומות המס הממשלתיות (ע"ע בלו דלק), מגיב באדישות גם להצבת המערכת הזאת. אבל בנובמבר יצלצל הפעמון ומאות אלפי נהגים יגלו שלחוויית הנהיגה המפוקפקת בלאו-הכי על כבישי ישראל נוסף גם מס דרכים חדש, שאותו ישלמו לא רק פורעי חוק אלא גם נהגים נורמטיביים.

היקף גביית המס תלוי בתיאבון של המפעילים: המערכת תאפשר שליטה מלאה - ונטולת שקיפות כמובן - על מהירות הסף ל"לכידה", על שעות ההפעלה ועל מספרי כלי הרכב שיקבלו "פטור" מדוחות מהירות. אם הפיילוט, שכולל כמה עשרות מצלמות, יהיה מוצלח, אפשר לצפות בתוך זמן לא רב לפריסת רשת של מאות מצלמות כאלה, שיכסו כל פינה פנויה לנהיגה. בוקר טוב ישראל.

בטר פלייס צל"ש או טר"ש

הרבה מאוד אנשים יעקבו בחודשים הבאים בסקרנות - ובמתח - אחרי חבלי הקליטה של פרויקט הרכב החשמלי של בטר פלייס בישראל. בעוקבים יהיו משקיעים מקומיים ובינלאומיים, שהשקיעו עד כה מאות מיליוני דולרים בפרויקט; יצרני רכב בינלאומיים, שסקרנים לדעת מה הישימות של קונספט החלפת הסוללות; מקבלי החלטות ופקידי ממשל בארצות הברית, באוסטרליה ובסין, ששמעו בשנים האחרונות גדולות ונצורות על הפרויקט ורוצים לדעת מהו הפער בין ההבטחות למציאות; וגם יבואני רכב מקומיים וחברות ליסינג.

כדי לממש את המודל העסקי שלה, וכדי לשכנע את מקבלי ההחלטות בחו"ל - בעיקר בארצות הברית - בישימות הרעיון, חייבת חברת בטר פלייס להשיג בישראל חדירה ראשונית מסיבית ומאסה קריטית של לקוחות ושל הכנסות בתוך כשנתיים-שלוש. היא לא יכולה להרשות לעצמה להפוך לעוד שחקנית נישה בשוק הרכב הצפוף.

כדי לעמוד במשימה היא תצטרך להתגבר על שוק סופר אגרסיבי - עם מתחרים ותיקים שחולשים על כל שרשרת האספקה, התחזוקה והשיווק - ולהכשיר את לבם של לקוחות פרטיים חשדניים, שהידע וההעדפות של רובם נמצאים עדיין בשנות ה-90. בקיצור, להבקיע שוק שנצמד באדיקות לנוסחה "משפחתית סדאן, 1,600 בנזין, גיר אוטומטי".

אנשי בטר פלייס, שחלק לא מבוטל מהם מגיע מההיי-טק, בונים על ציי הרכב של ענף ההיי-טק המתוחכם כיעד חדירה מועדף. אבל בפועל חלק גדול מהציים הללו מאפשר כיום למשתמשי הקצה לבחור את הרכב שבו ייסעו, כך שהשכנוע ביתרונות הרכב החשמלי יהיה חייב להיות פרטני. לפיכך ככל שמתקרב מועד ההשקה הרשמית של כלי הרכב החשמליים של בטר פלייס בישראל, ברור שזהו מקרה מובהק של "צל"ש או טר"ש". לא תהיה נקודת אמצע.

שוק היוקרה חוזר למציאות

שוק רכבי היוקרה הישראלי איבד בשנים האחרונות את הקשר למציאות. מחירי המחירון הרשמיים של כלי הרכב החדשים מהווים לא יותר מהמלצה כללית ובסיס למיקוח נוסח שוק טורקי עם הנחות ענק, כאשר כל לקוח מקבל מחיר אחר, בהתאם לקשריו ולכוח המיקוח שלו. מכיוון שעורכי מחירוני המשומשות מעלימים עין מהתופעה, שמתרחשת כמעט בגלוי באולמות התצוגה ובאין-ספור "ימי מכירות מיוחדים", הרי גם מחירי מכוניות היוקרה המשומשות נגזרים ממחירי המחירון המנופחים של המכוניות החדשות. העיוות הזה יוצר בקרב הלקוחות אשליה של "שמירת ערך", ומאפשר את קיומו של שוק טרייד-אין ער לרכבי יוקרה, שבו חותכים הסוחרים קופון מהפערים בין המחירים האמיתיים לפיקטיביים.

אבל בשנה שבפתח המצב עשוי להשתנות והשוק עשוי לחזור לערכים ריאליים, עם מחירי מחירון רשמיים נמוכים משמעותית ועם הקטנה של ההנחות ה"סמויות". את השינוי הדרמטי הזה צפויה להוביל היבואנית החדשה של ב.מ.וו, דלק רכב, שמתחילה כיום מ"דף חלק", ללא מחויבויות. לא נופתע אם השחקנית החדשה תתחיל את השיווק של המותג עם מחירי מחירון נמוכים בעשרות אחוזים ממחירי המחירון של היבואנית היוצאת ועם מדיניות בנוסח "המחיר הרשמי הוא המחיר הסופי" (או לפחות קרוב אליו).

במצב כזה ייאלצו המתחרים ליישר קו, ופלח היוקרה כולו יעבור טרנספורמציה. המעבר לא יהיה חלק: עורכי המחירונים ייאלצו "להפיל" את המחירים של הדגמים שיוזלו, לפחות משלושת השנתונים האחרונים, ולקוחות רבים יגלו שהרכב שלהם ספג ירידת ערך קשה "על הנייר".

גם ענף הטרייד-אין לרכבי יוקרה עשוי לעבור טלטלה רבתי, וכך גם שוק היבוא האישי לרכבי יוקרה חדשים, שלפתע יאבדו חלק ניכר מיתרון המחיר שלהם. אבל אם המהלך יצליח נישאר עם שוק רכבי יוקרה שפוי הרבה יותר, שחלק מהדגמים שבו זמינים לקהל הרבה יותר רחב וללא "תסביכי התעשרות".

מכוניות מיני הירוק מתחיל להשחיר

כמעט 8% מכלי הרכב החדשים, שנמכרו מתחילת השנה, היו בקטגוריית המיני העירוניות. בהתחשב בעובדה שלפני שנתיים-שלוש נתח השוק של הנישה הזאת בישראל שאף לאפס, זהו ללא ספק זינוק מטאורי. האחראי לו הוא המיסוי הירוק - אותו מנגנון שמעניק (ליבואן) מעין "פרס" בדמות זיכוי של עד 15 אלף שקלים במס הקנייה, ככל שרמת הזיהום של הרכב נמוכה יותר. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל כאשר מביאים בחשבון שמס הקנייה כמעט מכפיל את מחיר הרכב בדרך לצרכן, אפשר להבין כיצד ה"פרס" הזה אפשר לחתוך דרמטית את המחיר לצרכן של מכוניות קטנות וירוקות, ועדיין הותיר בידי היבואן רווח נאה ומרווח להנחות קבוצתיות.

אבל למס הירוק יש בעיה: הוא הצליח יותר מדי. מנקודת המבט של האוצר הנהירה של הציבור למכוניות קטנות וזולות הקטינה את תקבולי המס משוק הרכב וזה כידוע מצב בלתי נסבל, ולא משנה עד כמה המכוניות הללו תורמות לירידה בצריכת הדלק ובזיהום האוויר (המטרה המקורית של המס, כזכור).

לפיכך צפוי האוצר להודיע בתחילת השנה הבאה על "עדכון" של נוסחת החישוב לזיהום האוויר, כך שבשורה התחתונה פחות מכוניות חדשות יקבלו את ה"פרס" המרבי, ורבות אחרות יקבלו זיכויי מס קטנים יותר באלפי שקלים. התוצאה המיידית תהיה התייקרות של דגמים רבים, עם אפקט "ירוק הפוך": המכוניות הקטנות והזולות, שעבורן יש להטבת המס משקל רב יותר, יתייקרו בשיעורים ניכרים. במכוניות היקרות והמזהמות יותר, שממילא כמעט שלא חלו לגביהן הטבות המס, לא יורגש השינוי.

התוצאה בטווח הארוך: פחות מכירות של מכוניות קטנות, חסכוניות ונקיות, יותר מכירות של מכוניות גדולות יותר, ששיעור המס הריאלי עליהן גבוה יותר. צעד אנטי חברתי? אנטי סביבתי? לא צודק? אל תבלבלו לאוצר את המוח. המדינה צריכה כסף, האזרחים צריכים כלי רכב, ואם המסים ימשיכו לרדת, מי יממן את המלחמה הבאה?

יבוא סדיר מסין שנה של פריצת דרך?

כמעט חמש שנים שומע הציבור הישראלי את הבשורה ש"יצרני הרכב הסינים נמצאים בדרך לישראל וייצרו כאן מהפכה". אבל השנים חולפות וסינים אין. בעצם, זה לא מדויק. שני יבואני רכב כבר מייבאים לישראל כלי רכב סיניים: האחד מייבא רכב מנהלים ב-140 אלף שקלים, עם כמות אספקה מוגבלת מאוד, והשני מייבא טנדר עם מנוע בנזין ועם תיבת הילוכים ידנית.

הסיבה לעיכוב, כך מסבירים לנו, נעוצה בסינים עצמם: עם ביקוש היסטרי למכוניות בתוך סין ועם יצוא מוצלח של כלי רכב נטולי מגבלות סביבתיות לעולם השלישי, אין להם אינטרס להשקיע הון בתקינה, בסטנדרטים בטיחותיים ובשיווק מסיבי, שדרושים כדי לחדור לשווקים החשדניים ועתירי המחסומים של המערב. אבל בשנה הבאה עלינו לטובה עתיד ראש החץ הסיני להתרחב בישראל, כנראה.

חברת לובינסקי, יבואנית המותג SAIC לישראל, אמורה לקבל בחודשים הבאים משפחתית "אמיתית", MG350, שתציע רמת אבזור/מחיר אטרקטיבית ותאפשר החדרה מסיבית לשוק הציים והליסינג. עיתוי הנחיתה שלה בארץ תלוי בסיום הליכי תקינת יורו-5.

גם יבואנית המותג WALL GREAT ממתינה למשפחתית סינית חדשה עם תקינה אירופית, (שייתכן שבכלל תיוצר מחוץ לסין). אם להאמין להצהרות, אפילו ראשוני כלי הרכב החשמליים/היברידיים של חברת BYD הסינית עשויים לנחות כאן בשנה הבאה. ברקע ממתינים עוד שלל יבואנים חדשים וקיימים, שמחזיקים בכספת זיכיונות שיווק בלעדיים של מותגים סיניים שונים ומשונים ומקווים לפריצת דרך.

השאלה הגדולה, כרגיל, היא איך יגיב ציבור הלקוחות בארץ למלוכסנות החדשות. כרגע, לפחות, שער היואן הנוסק מבטיח יתרון מחיר לא מבוטל לתוצרת הסינית על-פני היפנית וקרב צמוד עם הקוריאנים. אבל בשורה התחתונה, את היקף ההצלחה יקבעו המוצרים עצמם.