חלקים ניכרים ממסקנות ועדת טרכטנברג בתחומי החינוך, התעסוקה והבריאות, נראים כאילו נוסחו בחדרים האפורים של אגף התקציבים, ברחוב קפלן 1 בירושלים. האוצר קבע את המתווה (מסגרת התקציב לא תיפרץ), את החלוקה מחדש (הכסף יגיע מהביטחון), את האידיאולוגיה (השוק ינצח את כשלי השוק), וגם את לוחות הזמנים לביצוע.
כלומר: כל מה שקשור להעלאת מסים, יקרה כאן ועכשיו. כל מה שיביא להקלה משמעותית בכיסו של הציבור - יקרה רק בהדרגה.
וכשמדינת ישראל מדברת במונחים של הדרגה, ניסיון העבר מראה שהכוונה היא בדרך כלל לא לעשות כלום.
טרכטנברג אומר הדרגה, באוצר שומעים "חוק ההסדרים". לוקחים נושא חם בעקבות מומנטום ציבורי, מדברים על מהפכה מדורגת עד שנת 2017, ואז בשנת 2013 דוחפים אותו למגירה הכי קפואה בפריזר.
הכל בכאילו
חוק חינוך חינם לפעוטות ויום לימודים ארוך עד השעה 16:00, אמורים היו להוות את הבשורה הגדולה לכל משפחה צעירה ועובדת בישראל. הרבה יותר מכל סיסמה על ריכוזיות או על יבואן חדש של קטשופ שיתחרה באסם.
מי לא מכיר את הבלוף הזה שחינוך חינם הוא לא באמת חינם. גם לא בגיל 6. הוא חינם עד השעה 13:00, או 14:00. ואז המשפחה העובדת לומדת להכיר מושג חדש, המצאה ישראלית נפלאה בשם "צהרון".
הילד לא זז מבית הספר, אבל על התענוג של עוד שעת צהריים שבה אבא ואימא לא צריכים לעזוב את העבודה, או לשלוח את הבייביסיטר (גם סבא/סבתא/הילדה של השכנה יתקבלו בברכה), משלמים 900 שקל בחודש.
חינם. רק בכאילו.
כבר ב-1984 עבר החוק שחייב חינוך חינם מגיל 3. זו הייתה יוזמה של ממשלת הליכוד. השנה הייתה שנת בחירות, והליכוד הרי היה מפלגה חברתית מדורי דורות.
מיד אחרי הבחירות החוק הזה נקבר בחוק ההסדרים, שבדיוק אז נולד, בגלל המשבר הכלכלי החריף של אותם ימים.
גם בימים מאושרים יותר של צמיחה, הוא נשאר קבור בחוק ההסדרים.
ב-1999 עברה בכנסת חקיקה פרטית שנועדה לחייב את הממשלה ליישם את החוק שהיא עצמה חוקקה - מן קומדיה ארץ-ישראלית שכזו.
אבל גם אותו חוק פרטי, שכל מטרתו הייתה לחייב את המדינה ליישם את החוק הממשלתי, נקבר באותו חוק הסדרים של אותה ממשלה.
וככה ההיסטוריה עלולה לחזור על עצמה, כשבעוד שנה בדיוק כולם ישכחו מי זה טרכטנברג, או איציק שמולי. איציק מי? שמולי.
שום בשורה לעובדי הקבלן
טרכטנברג לא נתן שום מענה למצב שבו בתי ספר חרדיים זוכים לתקצוב ציבורי אף שהם לא מעניקים לתלמידיהם שום כלי הדרוש לשוק העבודה המודרני. המנדט שלו היה ברור: שלום הקואליציה חשוב משלומם של דפני ליף ו-400 אלף האזרחים בכיכר.
לכן מצחיק לקרוא שאותו טרכטנברג קורא במסקנות שלו ל"עידוד השילוב של גברים חרדיים בשוק העבודה". הוא ממליץ להעניק לחרדים שוברים להכשרות מקצועיות, סבסוד לימודים אקדמיים והקמה של מכוני הכוון תעסוקתיים למגזר, אבל מתעלם משורש הבעיה: עידוד אמיתי מתחיל כשהילד בן 6, לא כשהוא אברך.
בכלל, שוק העבודה זוכה להרבה מילים חמות מטרכטנברג. לא הרבה יותר מזה. הוא התריע בעבר מפני התרחבות של תופעת עובדי הקבלן בסקטור הציבורי, אבל כעת טרכטנברג הסתפק בהמלצה רפה להדק את הפיקוח אחר תנאי העסקתם של אותם עובדים.
הוא מדבר על הגברת האכיפה של חוקי העבודה, אבל שוקע באותה קונספציה שקיימת זה שנים: המלצות טרכטנברג מבקשות להתמקד בעיקר באכיפה כלפי העובדים החלשים ביותר.
זו קונספציה שגויה, משום שכבר היום פקחי העבודה מתמקדים בעובדים החלשים, ולמעשה כמעט אך ורק בהם. סוד ידוע הוא שאת חוקי העבודה מפרים חדשות לבקרים דווקא במשרדים הממוזגים של עובדי הצווארון הלבן.
בכל זאת הוא כולל המלצה לא מבוטלת בתחום העבודה: להגדיל ב-50% את מענק מס ההכנסה השלילי והמצומק לנשים עובדות הנמצאות בתחתית סולם השכר.
העיקר הבריאות
המסקנות של טרכטנברג בתחום הבריאות הן לא פחות ממביכות. הוא פותח את הפרק הזה בשיר הלל למערכת, מתאר את סל השירותים הרחב ואת שיעורי התמותה הנמוכים בהשוואה בינלאומית. הכל נכון, אלא שישראל מפגרת במספר מיטות האשפוז בבתי החולים, בציוד המיושן, במספר המגוחך של מכשירי MRI, במחסור מחריף בכוח אדם רפואי, ועוד שורה של חוליים שטרכטנברג פשוט לא הזכיר - כי הם עולים כסף. המלצה אחת הוא גוזר מכל הסיפור של הבריאות: "מומלץ לשקול דרכים להגברת הרגולציה על ביטוחי הבריאות הפרטיים ולהגברת השקיפות בהם".
בשלב מסוים הודלף לעיתונות כי ועדת טרכטנברג תחזיר את "המס המקביל" ששילמו בעבר המעסיקים לקופת המדינה במקביל למס הבריאות ששילם העובד. מס כזה יכול היה להעשיר את מערכת הבריאות, ולאפשר לה לבצע רפורמות חשובות, למשל בתחום הסיעוד. בניגוד לאותה הדלפה, לא מצאנו זכר למס בהמלצות הסופיות.
טרכטנברג מדבר על "הישראלים החדשים של קיץ 2011", שהגישו על מגש של כסף "הזדמנות נדירה ומופלאה לחולל שינוי ולכונן חברה ומשק צודקים והוגנים יותר".
אכן, כך זה באמת נראה בתחילת הקיץ. אבל בתחילתו של הסתיו, הישראלים החדשים קיבלו חבילה יפה של הנחות, פטור ממכסים, הפרדה בין ריאלי לפיננסי והבטחה שבשנת 2017 לא ישלמו לצהרון. זה נחמד, זה אפילו מאוד נחמד במונחים של קיץ 2010, אבל זו בטח לא מהפכה גדולה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
